בדרך כלל נדרש שילוב בו זמנית של יותר מגורם אחד על מנת שתופיע הפרעה המחייבת התערבות טיפולית.

הגורמים השכיחים ביותר הם:

1.טראומה ישירה: מכה פתאומית וחד פעמית למבני מערכת הלעיסה. לדוגמה: תאונת דרכים או מכה לפנים.

2.טראומה לא ישירה: מכה פתאומית וחד פעמית למבני מערכת הלעיסה. לדוגמה: תאונת דרכים מסוג בלימה\האצה ("מכת שוט").

3.מיקרו-טראומה: הפעלת כוח קטן אך ממושך או שחוזר על עצמו מספר רב של פעמים במהלך היום או הלילה. לדוגמה: הרגלים אוראליים (כגון לעיסת מסטיקים),הרגלי יציבה לא נכונים (כגון החזקת הראש קדימה או החזקת אפרכסת הטלפון ע"י הכתפיים והראש).

4.יחסים לא תקינים בין מרכיבי מערכת הלעיסה - חוסר התאמה בן הלסת העליונה והתחתונה, פגיעות במשנן, חוסר הרמוניה של שרירי הלעיסה והמפרק וכו'.

5.הפרעה בסגר השיניים (אוקלוזיה-סגר): חוסר התאמה בסגירת הפה בין השיניים בלסת עליונה לשיניים בלסת התחתונה.

6.גורמים כלליים: מחלות כמו הפרעות ניווניות , הורמונאליות , סרטניות, עצביות, ריאומטולוגיות, מחלות כלי דם וכו'.

7.גורמים פסיכולוגים והתנהגותיים: כל אותם גורמים אשר משפיעים על יכולת ההסתגלות של המתרפא, מתרפאים הסובלים מהפרעות במערכת הלעיסה סובלים יותר מן הממוצע ממתח והפרעות נפשיות, ההתייחסות לכאב משפיעה על רמת הכאב.

נכתב ביחד עם ד"ר אפרים וינוקור