איך מסדירים מעמד נפקד או עריק או משתמט גיוס לצה"ל?
נפקדות/עריקות/השתמטות הנה עבירה צבאית שיש לה קשר מובהק וייחודי לצבא. עבירה זו מופיעה בחוק השיפוט הצבאי בסעיף 94 לחוק ומוגדרת כעבירת "העדר מן השירות שלא ברשות".
מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) אשר נמנעים מלהגיע לצו הראשון, וחושבים שבכך יוכלו לא יממשו את חובת הגיוס ולנתק כל מגע עם צה"ל מגויסים בכל זאת מכוח סעיף מיוחד בחוק המאפשר לצבא לגייס חייל גם בלא שעבר בלשכת הגיוס, וזאת אם סירב המלש"ב לשתף פעולה, ונמנע מלציית לצווים שנשלחו אליו.
מבחינה משפטית, תאריך ההתייצבות לצו הראשון מהווה תאריך הגיוס. כלומר, מאותו יום נחשב המלש"ב כמי שחלה עליו חובת גיוס, ובמידה ואינו מגיע - נחשב כמבצע עבירה של העדר מן השירות בלא רשות, עבירה בניגוד לסעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ונקרא "משתמט גיוס" ובלשון העם "עריק".
לאחר הכרזה על מועמד לשירות ביטחון כמשתמט גיוס, מוצאת כנגדו פקודת מעצר, והחיפושים אחריו נמשכים עד מעצרו על ידי משטרה צבאית או משטרת ישראל. במידה ומתבצע המעצר על ידי משטרת ישראל, יועבר המשתמט להמשך טיפולה של המשטרה הצבאית.
הליך המעצר אינו נעים ובדרך כלל, "נוחת" על המשתמט "כרעם ביום בהיר", וגורם להלם רב לו ולבני משפחתו. לכן, רצוי מאוד להסדיר את העניין אל מול רשויות הצבא מבעוד מועד, בטרם מעצרו של המשתמט. כך גם לגבי משתמטים השוהים בחו"ל ואשר חוששים ממעצרם בשדה התעופה עם בואם ארצה.
הגורם האחראי בצה"ל על טיפול משפטי במשתמטים, הנו פרקליטות נפקדים ועריקים ושם מחליטים האם לטפל בהשתמטות בדרך של דין משמעתי (שיפוט על ידי קצין שיפוט), או בדרך של הגשת כתב אישום, (משפט בפני בית דין צבאי – שגורר אחריו רישום פלילי).
הגורמים שישפיעו על ההחלטה לדמ"ש או הגשת כת"א הם בין היתר: אורך תקופת ההשתמטות, הנסיבות שהביאו להשתמטות, נסיבות אישיות והמשפחתיות ומכלול הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. החלטתו של פרקליט נפקדים ועריקים מתקבלת לאחר מעצרו של המשתמט.
פנייה מתאימה ומוקדמת לגורמים המוסמכים וסיום ההשתמטות או עריקות מיוזמתו של המשתמט או עריק, ייזקפו לזכותו ויסייעו בפתרון העניין באופן טוב יותר מבחינת המשתמט.
חשוב לציין כי עורך-דין המתמצא בהליכים המשפטיים בצבא, יכול לסייע רבות לחייל בשרות סדיר או מילואים שאינו מבין את ההליך המנוהל כנגדו או מתקשה להתמודד אתו.
נפקדות/עריקות/השתמטות הנה עבירה צבאית שיש לה קשר מובהק וייחודי לצבא. עבירה זו מופיעה בחוק השיפוט הצבאי בסעיף 94 לחוק ומוגדרת כעבירת "העדר מן השירות שלא ברשות".
מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) אשר נמנעים מלהגיע לצו הראשון, וחושבים שבכך יוכלו לא יממשו את חובת הגיוס ולנתק כל מגע עם צה"ל מגויסים בכל זאת מכוח סעיף מיוחד בחוק המאפשר לצבא לגייס חייל גם בלא שעבר בלשכת הגיוס, וזאת אם סירב המלש"ב לשתף פעולה, ונמנע מלציית לצווים שנשלחו אליו.
מבחינה משפטית, תאריך ההתייצבות לצו הראשון מהווה תאריך הגיוס. כלומר, מאותו יום נחשב המלש"ב כמי שחלה עליו חובת גיוס, ובמידה ואינו מגיע - נחשב כמבצע עבירה של העדר מן השירות בלא רשות, עבירה בניגוד לסעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ונקרא "משתמט גיוס" ובלשון העם "עריק".
לאחר הכרזה על מועמד לשירות ביטחון כמשתמט גיוס, מוצאת כנגדו פקודת מעצר, והחיפושים אחריו נמשכים עד מעצרו על ידי משטרה צבאית או משטרת ישראל. במידה ומתבצע המעצר על ידי משטרת ישראל, יועבר המשתמט להמשך טיפולה של המשטרה הצבאית.
הליך המעצר אינו נעים ובדרך כלל, "נוחת" על המשתמט "כרעם ביום בהיר", וגורם להלם רב לו ולבני משפחתו. לכן, רצוי מאוד להסדיר את העניין אל מול רשויות הצבא מבעוד מועד, בטרם מעצרו של המשתמט. כך גם לגבי משתמטים השוהים בחו"ל ואשר חוששים ממעצרם בשדה התעופה עם בואם ארצה.
הגורם האחראי בצה"ל על טיפול משפטי במשתמטים, הנו פרקליטות נפקדים ועריקים ושם מחליטים האם לטפל בהשתמטות בדרך של דין משמעתי (שיפוט על ידי קצין שיפוט), או בדרך של הגשת כתב אישום, (משפט בפני בית דין צבאי – שגורר אחריו רישום פלילי).
הגורמים שישפיעו על ההחלטה לדמ"ש או הגשת כת"א הם בין היתר: אורך תקופת ההשתמטות, הנסיבות שהביאו להשתמטות, נסיבות אישיות והמשפחתיות ומכלול הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. החלטתו של פרקליט נפקדים ועריקים מתקבלת לאחר מעצרו של המשתמט.
פנייה מתאימה ומוקדמת לגורמים המוסמכים וסיום ההשתמטות או עריקות מיוזמתו של המשתמט או עריק, ייזקפו לזכותו ויסייעו בפתרון העניין באופן טוב יותר מבחינת המשתמט.
חשוב לציין כי עורך-דין המתמצא בהליכים המשפטיים בצבא, יכול לסייע רבות לחייל בשרות סדיר או מילואים שאינו מבין את ההליך המנוהל כנגדו או מתקשה להתמודד אתו.
