כיצד לנצל את הנקיונות של טרום-פסח כדי להיפטר מעוד ג'אנק, שמעיק לנו על הבית ועל הנשמה?
בבית הישראלי הממוצע שוכנות דרך קבע כמה פרות קדושות , שאיכשהו התקבעו בתודעה הישראלית כבלתי ניתנות להשלכה. ("את זה לא זורקים! חס וחלילה!"). והתירוצים הקבועים הם: "אבל מה נעשה אם יבואו אורחים?" ו"זה בשביל הילד הבא" (או "בשביל ההריון הבא").
הבה נקרא להן בשמן:
1. מצעים ישנים - קשה להאמין, איזה שטח יקר נתפס בארונות ע"י סדינים, ציפות וציפיות ישנים. מדובר באובייקטים גדולים, שלמרות כל הקיפולים (והם אף פעם לא מתקפלים טוב וקטן. בייחוד סדיני הפינוקיו) סותמים לנו את המדפים והמגירות. ועל אף שהם כבר ישנים ודהויים ולא אופנתיים, אנחנו מסרבים בתוקף להיפרד מהם. הרי מה נעשה אם יבואו אורחים? על מה הם יישנו?
אז קודם כל, נשאל את עצמנו בכנות: כמה לילות בשנה אנחנו ב-א-מ-ת מלינים אורחים בביתנו הקט? נגלה שהרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. וכשכבר לן אצלנו מישהו הוא לא זקוק ליותר מסדין, ציפה וציפית אחת. סה"כ שלושה פריטים שניתנים לכביסה ולשימוש חוזר.
ואז, כדאי שנברר לכמה סטים של מצעים, אנחנו עצמנו זקוקים לשימוש שוטף (בהנחה שאנחנו מחליפים מצעים כל שבוע)? לדעתי, לא ליותר מארבעה מכל סוג למיטה הזוגית ולכל אחת ממיטות הילדים. וגם זה הרבה מדי. כיום, בעידן הmix match , שמאפשר לנו לזווג ציפיות, ציפות וסדינים מצבעים שונים, בהמון וואריאציות, אפשר לצמצם את מספר המצעים למינימום ההכרחי.
מה עוד, שכל הרשתות מוכרות כיום מצעים יפהפיים בהנחות ובמחירים שווים לכל נפש. ולכן, אפשר לחדש את המלאי לעיתים קרובות ולהיפטר מהמצעים הדהויים והמכוערים, שמביישים אותנו ואת מיטותינו. וכמובן- סותמים לנו את הארונות.
2. לבנים - דאונה מהתכנית הנהדרת "מכבסת הבית" (תרגום חופשי) אומרת, שלפי המחקרים, אנחנו לובשים 20% מהבגדים שלנו 80% מהזמן. וכמה שהיא צודקת...לתחתונים, חזיות וגופיות יש תכונה להתבלות במהירות בגלל הכביסות הרבות שהם עוברים. אבל איכשהו, נורא קשה לנו להיפרד מהם. שלא לדבר על התחתונים והגופיות של הילדים, שמתאימים להם לפרקי זמן קצרים מאד בגלל הגדילה המואצת.
הפתרון מצוי גם כאן בחשבון קצר ונוקב של צרכים אמיתיים לעומת פנטזיות: מן הסתם, אנחנו מחליפים תחתונים מדי יום. סה"כ- 7 זוגות תחתונים לשבוע פר נפש. אם אנחנו נקיים במיוחד - אנחנו מחליפים תחתונים פעמיים ביום, עוד 7 זוגות. סה"כ: 14 לאדם. אבל, בל נשכח את מכונת הכביסה שלנו שמכבסת בנאמנות את בגדינו. ולכן, מתוך 7 זוגות ה"ספייר" אפשר, בקלות לקצץ 4 זוגות. הגענו ל-10 תחתונים לאדם . נכון, זה נשמע נורא מעט. אבל אלה הצרכים האמיתיים שלנו. שאר הזוגות מיותרים ותופסים נפח במגירות הלבנים שלנו. שלא לדבר על כך, שאנחנו פשוט לא לובשים אותם.
אותו חשבון נכון לילדים.
וכנ"ל לגבי חזיות וגופיות שמהן אנחנו צריכים הרבה פחות מ-10 זוגות לשבוע.
עשו את החשבון בעצמכם והיפטרו מכל התחתונים המיותרים במגירות. וזאת משימה קלה למדי: תאתרו שם בוודאי המון לבנים אפורים, דהויים, עם גומי פרום. השליכו אותם לסל וחסל. אלו בסה"כ כמה חתיכות בד.
3. מערכות כלי אוכל - נו, הסרוויסים הידועים, עם 48 החלקים, שתופסים קילוואטים של נפח ארון. האמת המרה היא, שאנחנו לא זקוקים להם, רוב ימות השנה. וגם בהנחה שאנחנו מארחים משפחה וחברים לארוחות בערבי החגים, אנחנו משתמשים בהם (או בחלק מהם) לא יותר מ3-7 ערבים מתוך 365 ערבי השנה. ולרוב, יש לנו יותר מסט אחד כזה.
הצעתי היא, לייעל. אף אחד חוץ ממשפחות בנות 15 נפשות, לא כולל חתנים, כלות ונכדים לא זקוק באמת לכמות כזאת של כלי אוכל. לכן, הבה ניפטר בכיף מאותו סרוויס ישן ומכוער, שאנחנו מחזיקים בעל כורחנו (המדומה) בתחתית הארון. הבה נצמצם את כמות הצלחות, צלחות המרק, הכוסות, הקערות והקעריות למינימום ההכרחי בהתחשב, במקסימום האירוחים, שאנחנו מבצעים בפועל מדי שנה. זה נשמע מסובך, אבל זה חישוב פשוט מאד. וגם יעיל ומועיל.
וכמו במצעים, גם כאן, כדאי ומומלץ לאמץ את שיטת המיקס אנד מאטץ'. כלי אוכל, שיתאימו לכלים אחרים מבחינת העיצוב והצבע ויצמצמו באופן משמעותי, את קיבולת הארונות. (ואגב- מומלץ מאד לאכול מהם גם בימי חול. לא חייבים להסתפק בכלי פלסטיק וצלחות זולות ורחיצו. (הגששים כבר שרו מזמן ש" יש לי יום יום חג").
בבית הישראלי הממוצע שוכנות דרך קבע כמה פרות קדושות , שאיכשהו התקבעו בתודעה הישראלית כבלתי ניתנות להשלכה. ("את זה לא זורקים! חס וחלילה!"). והתירוצים הקבועים הם: "אבל מה נעשה אם יבואו אורחים?" ו"זה בשביל הילד הבא" (או "בשביל ההריון הבא").
הבה נקרא להן בשמן:
1. מצעים ישנים - קשה להאמין, איזה שטח יקר נתפס בארונות ע"י סדינים, ציפות וציפיות ישנים. מדובר באובייקטים גדולים, שלמרות כל הקיפולים (והם אף פעם לא מתקפלים טוב וקטן. בייחוד סדיני הפינוקיו) סותמים לנו את המדפים והמגירות. ועל אף שהם כבר ישנים ודהויים ולא אופנתיים, אנחנו מסרבים בתוקף להיפרד מהם. הרי מה נעשה אם יבואו אורחים? על מה הם יישנו?
אז קודם כל, נשאל את עצמנו בכנות: כמה לילות בשנה אנחנו ב-א-מ-ת מלינים אורחים בביתנו הקט? נגלה שהרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. וכשכבר לן אצלנו מישהו הוא לא זקוק ליותר מסדין, ציפה וציפית אחת. סה"כ שלושה פריטים שניתנים לכביסה ולשימוש חוזר.
ואז, כדאי שנברר לכמה סטים של מצעים, אנחנו עצמנו זקוקים לשימוש שוטף (בהנחה שאנחנו מחליפים מצעים כל שבוע)? לדעתי, לא ליותר מארבעה מכל סוג למיטה הזוגית ולכל אחת ממיטות הילדים. וגם זה הרבה מדי. כיום, בעידן הmix match , שמאפשר לנו לזווג ציפיות, ציפות וסדינים מצבעים שונים, בהמון וואריאציות, אפשר לצמצם את מספר המצעים למינימום ההכרחי.
מה עוד, שכל הרשתות מוכרות כיום מצעים יפהפיים בהנחות ובמחירים שווים לכל נפש. ולכן, אפשר לחדש את המלאי לעיתים קרובות ולהיפטר מהמצעים הדהויים והמכוערים, שמביישים אותנו ואת מיטותינו. וכמובן- סותמים לנו את הארונות.
2. לבנים - דאונה מהתכנית הנהדרת "מכבסת הבית" (תרגום חופשי) אומרת, שלפי המחקרים, אנחנו לובשים 20% מהבגדים שלנו 80% מהזמן. וכמה שהיא צודקת...לתחתונים, חזיות וגופיות יש תכונה להתבלות במהירות בגלל הכביסות הרבות שהם עוברים. אבל איכשהו, נורא קשה לנו להיפרד מהם. שלא לדבר על התחתונים והגופיות של הילדים, שמתאימים להם לפרקי זמן קצרים מאד בגלל הגדילה המואצת.
הפתרון מצוי גם כאן בחשבון קצר ונוקב של צרכים אמיתיים לעומת פנטזיות: מן הסתם, אנחנו מחליפים תחתונים מדי יום. סה"כ- 7 זוגות תחתונים לשבוע פר נפש. אם אנחנו נקיים במיוחד - אנחנו מחליפים תחתונים פעמיים ביום, עוד 7 זוגות. סה"כ: 14 לאדם. אבל, בל נשכח את מכונת הכביסה שלנו שמכבסת בנאמנות את בגדינו. ולכן, מתוך 7 זוגות ה"ספייר" אפשר, בקלות לקצץ 4 זוגות. הגענו ל-10 תחתונים לאדם . נכון, זה נשמע נורא מעט. אבל אלה הצרכים האמיתיים שלנו. שאר הזוגות מיותרים ותופסים נפח במגירות הלבנים שלנו. שלא לדבר על כך, שאנחנו פשוט לא לובשים אותם.
אותו חשבון נכון לילדים.
וכנ"ל לגבי חזיות וגופיות שמהן אנחנו צריכים הרבה פחות מ-10 זוגות לשבוע.
עשו את החשבון בעצמכם והיפטרו מכל התחתונים המיותרים במגירות. וזאת משימה קלה למדי: תאתרו שם בוודאי המון לבנים אפורים, דהויים, עם גומי פרום. השליכו אותם לסל וחסל. אלו בסה"כ כמה חתיכות בד.
3. מערכות כלי אוכל - נו, הסרוויסים הידועים, עם 48 החלקים, שתופסים קילוואטים של נפח ארון. האמת המרה היא, שאנחנו לא זקוקים להם, רוב ימות השנה. וגם בהנחה שאנחנו מארחים משפחה וחברים לארוחות בערבי החגים, אנחנו משתמשים בהם (או בחלק מהם) לא יותר מ3-7 ערבים מתוך 365 ערבי השנה. ולרוב, יש לנו יותר מסט אחד כזה.
הצעתי היא, לייעל. אף אחד חוץ ממשפחות בנות 15 נפשות, לא כולל חתנים, כלות ונכדים לא זקוק באמת לכמות כזאת של כלי אוכל. לכן, הבה ניפטר בכיף מאותו סרוויס ישן ומכוער, שאנחנו מחזיקים בעל כורחנו (המדומה) בתחתית הארון. הבה נצמצם את כמות הצלחות, צלחות המרק, הכוסות, הקערות והקעריות למינימום ההכרחי בהתחשב, במקסימום האירוחים, שאנחנו מבצעים בפועל מדי שנה. זה נשמע מסובך, אבל זה חישוב פשוט מאד. וגם יעיל ומועיל.
וכמו במצעים, גם כאן, כדאי ומומלץ לאמץ את שיטת המיקס אנד מאטץ'. כלי אוכל, שיתאימו לכלים אחרים מבחינת העיצוב והצבע ויצמצמו באופן משמעותי, את קיבולת הארונות. (ואגב- מומלץ מאד לאכול מהם גם בימי חול. לא חייבים להסתפק בכלי פלסטיק וצלחות זולות ורחיצו. (הגששים כבר שרו מזמן ש" יש לי יום יום חג").
