הורים רבים עסוקים בשאלה איך יעברו את שנות ההתבגרות הקשות של ילדיהם בשלום, כך שתשמר אווירה נעימה בבית ומספר המאבקים יקטן. פרופסור עמוס רולידר מציע באחד מטוריו שפורסמו ב-YNET בשנת 2009 חמישה קווים אדומים שעליהם אין לוותר כהורים על מנת שתשמר אווירה זו ואלו הם:

1. קימה והתארגנות עצמאית ובזמן בבוקר והליכה לבית הספר.

2. ביצוע מטלות בית הספר.

3. אחריות דיווח על מקום הימצאו ו/או זמינות בטלפון הנייד כאשר המתבגר נמצא מחוץ לבית.

4. בימי בית הספר הליכה לישון בשעה סבירה (בהתאם לגיל).

5. התנהגות בוגרת ומתחשבת כלפי שאר בני המשפחה (היעדר חוצפה ואלימות), הכוללת תקשורת מכבדת ולא פוגענית.

לדבריו, כאשר ישנו תפקוד מלא בתחומים הללו האווירה בבית רגועה יחסית וניתן לצלוח את התקופה הלט פשוטה הזו בשלום.

ניתן לזהות סימני אובדניים אצל חבר/ה בדברים הבאים:

1. אם חברך/חברתך עוברים שינוי שמשפיע באופן חריג על התנהגותם ("יורדים מהפסים").

2. אם הם מדברים באופן מילולי על רצון להתאבד.

3. אם הם מנהלים שיחות על כמה היו רוצים להפסיק לחיות את החיים האלה.

4. סגנון דיבור שמערב הרבה ניסוחים על מוות.

כל אלה וגם הסימנים המעידים הנוספים שבתגית "סימני מצוקה" עלולים להיות סימנים שמעידים על מצוקה וכדאי לדווח להוריהם על כך. לא בהכרח כל הסימנים הללו, אבל אם חלק מהם מופיעים - עשו הכל כדי לתת עזרה לחבר/ה.


זכרו שנאמנות, בקטע הזה, לחבר/ה עלולים לגרום לו/לה לסכנת חיים! - היו חברים טובים.

בכתבה שהתפרסמה ב-ynet, נותן ד"ר גיל זלצמן, מנהל חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש גהה ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, סימנים שבמידה והם קיימים, חובה על ההורים לקחת את ילדם לבדיקה פסיכיאטרית. הנה עיקרי הדברים, כלשונם, כפי שהתפרסמו בכתבה:

1. שינוי בהתנהגות המוכרת: למשל, כשילד מוחצן ושמח הופך למופנם ומסוגר.

2. שינוי בהרגלי הילד, בעיקר סביב נושאי אכילה, שתייה ושינה.

3. כשהילד שב ומעלה את המילה 'מוות' ואת רצונו למות.

4. כשהילד מפגין אובדן אנרגיה וחיוניות.

5. כשהילד מפגין ירידה בריכוז.

6. כשיש לילד נטייה למצבי רוח קודרים.

7. כשהילד מדווח על הזיות שמע.

בגיל ההתבגרות (כמו גם בילדות - בסביבות השנה השלישית לחייו) נורמלי שבני הנוער יתחילו לשלול את מה שאנו אומרים. זהו חלק מההתבגרות וההתפתחות שלהם. בנושאים שאינם מסכנים אותם או פוגעים באחרים, מומלץ לעזוב את זה ולא להיכנס אתם לעימותים. הם עשויים לשלם את המחיר על ההתעלמות ואז ילמדו ולמול זה - הם מעצבים את דמותם כבוגרים העומדים למול העולם - ברשות עצמם. רק בנושאים שכאמור פוגעים באחרים או מסכנים אותם ממש - שם בהחלט ניתן לעמוד על שלכם - אך לא בריבים, צעקות או ויכוחים אלא בסנקציות.

כך תחנכו את ילדכם להפוך למבוגרים עצמאיים:

1. נסו לעודד אותו לעשות דברים בעצמו ובכל שלב הביטו בחבריו בני גילו ולראות מה הם כבר עושים לבדם ועודדו אותו לכך.

2. אל תשרתו אותו יותר מדי ואל תספקו לו דברים שהוא היה אמור להשיג בעצמו (מה שניתן לכנות "שירותים מיוחדים" או "שירותים מיותרים"..).

3. אל תשרכו את נעליו כשהוא יכול, אל תאכילו אותו בכפית את כל הפתרונות.

4. אל תסיעו אותו לכל מקום ובכל גיל.

5. אל תכינו את שיעורי הבית שלו, תנו לו להתמודד עם קשיים עם חבריו או מוריו אלא אם יפנה אליכם בבקשת עזרה (שגם אז - אל תנקטו אוטומטית עמדה התומכת בו אלא היו ענייניים - לפעמים גם המורה או מישהו אחר צודק ולא הוא).

חילא מציעה לתת לו לקחת אחריות על דברים המתאימים לגילו וליכולותיו הקוגניטיביות. למשל : לדאוג לאח קטן יותר - לקחת אותו לחבר, להחזירו משם וכדומה. כשילד צריך לדאוג למישהו אחר, קטן יותר, הזקוק לו, זה מפתח אצלו חוש אחריות ועצמאות.

גיא מציע: תנועות נוער עם ערכי עצמאות וטיולים רבים כגון צופים וחוגי סיירות יעזרו לילד לפתח עצמאות, והוא יידע איך להסתדר לבד בשטח.

בגילאים הצעירים עדיף חיזוק חיובי דווקא, על דבר שעשה נכון (כדאי שהחיזוק לא יהיה מוגזם ומהקל אל הכבד - לא לתת לילד פרס ענק על משהו סתמי כי מה תתנו לו כשיעשה משהו שבאמת תרצו להעריך?). מגיל 8-9 עדיפות סנקציות על ריב. חשוב להקפיד שסנקציה תהיה מידתית (גם כאן - לא להתחיל מהעונש הכי חזק - תנו עונש סביר כדי שבמידה והילד לא ישפר ויגזים באופן בוטה יותר - תענישו בעונש הולם וחזק יותר) ולא פחות חשוב - כדאי שהעונש יהיה קשור למה שהילד עשה. אם, למשל, פגע באחיו או היכה חבר, ניתן "לקרקע" אותו ולא לתת לו לצאת במשך יומיים מהבית, לא לשחק במשחק המחשב שהוא אוהב, לא להתחבר לאינטרנט וכדומה.

שאלת ההתערבות בבחירת בני הזוג של המתבגרים אינה קלה. מצד אחד, ישנו רצון להשפיע ולכוון לבחירה שתהיה מקובלת גם על ההורים ומהצד השני עומד הרצון לחופש הכמעט מוחלט שיש להם בבחירת חיי החברה שלהם, כולל בני זוג.

כדאי לנקוט בכמה דרכים "טקטיות" על מנת להיות מעורבים, אך ללא כפיה:

1. למרות החשש וייתכן שאף הרתיעה הראשונית - תנו הזדמנות, אל תפסלו.

2. דברו עם המתבגר על בן/בת הזוג,בררו לגבי תחביבים, בילויים, חיי חברה (במיוחד אם יש פער גילאים משמעותי), עישון, לימודים וכו' - ונסו שה"חקירה" הזו תעשה ברוח טובה ומתוך עניין אמיתי.

3. בקשו להזמין אותו לביתכם. כך תתנו הרגשה טובה יותר לילדכם, אך גם תוכלו להכיר ולהתרשם.

4. במידה ואתם מתרשמים שיש שינוי בהתנהגות או בהרגלים של ילדכם ונראה לכם שהם נובעים מהקשר, דברו אתו או אתה והביעו את דעתכם, אולם אל תיכפו פרידה או ניתוק.

5. התערבות חד משמעית מצדכם צריכה להיות רק במקרים שאתם מזהים אלימות, תוקפנות, ניצול, סמים או כל גורם אחר שמסכן את הנער/ה.

כתבו להם על המראה.. מאחר ובני הנוער לא ששים לשמוע אותנו, המבוגרים, יותר מדי, תזכורת על המראה תהיה יעילה מאחר ואליה הם בטוח יגיעו מספר פעמים ביום.


פיץ העכבר, יקיר האתר, מציע עוד אפשרות: מאחר ולכל ילד בן 10 יש היום סלולארי, ורובם ככולם מכשירים חדשים, פשוט שילחו למתבגר הודעת SMS עם המידע שברצונכם שיידע. אם הוא יתהה מה פתאום שלחתם לו SMS למרות שהוא מטר ממכם או בחדר השני, פשוט הסבירו שזו הדרך היחידה שבה ניתן ליצור איתו קשר. כך תרוויחו גם במישורים נוספים, הוא יבין את העניין וינסה להבין איפה טעה וגם ישים לב לדברים שתאמרו וכך למעשה השגתם מטרתכם.

כדי לגדל ילדים מצליחים שחייהם מלאים מומלץ להקפיד על הדברים הבאים:

עצמאות ומשמעת עצמית - לטפח בהם משמעת עצמית ועצמאות (שילך לבי"ס לבד, ייקח אחריות על שיעורי בית וכדומה)

ללכת על החלומות - לעודד ילדים ללכת עם החלום שלהם ולתת להם תנאים טובים ככל האפשר להצליח בו (ציוד, מורה וכדומה).

דוגמה אישית - לתת דוגמה אישית לילדים, של היצמדות למטרה והשקעה מירבית במה שרוצים להגשים.

הנחיה - להנחות ולתמוך במאמציהם (למרבית המצליחנים בעולם היתה דמות שליוותה והיתה החונך או המנטור שלהם).

התמודדות - לסייע לו להתמודד עם אכזבות ותסכול. לא לוותר ולא להיכנע לכל כאב וצריחה ובעיקר לסייע להם לדחות סיפוקים.

מיצוי עצמי - להעביר לילדים את המסר שעל אף חשיבותם, הלימודים בבי"ס הם לא הדבר הכי חשוב. יותר חשוב המיצוי של הפוטנציאל האישי בתחום שבו הם רוצים ויכולים להצליח.

לשים לב - אם ביה"ס מתריע שהילד עושה משהו בעייתי, זוהי הזדמנות לזהות מה הילד באמת רוצה, יכול או במה הוא מתעניין באמת. נסו לשים לב!



שהאמירה לילד תהיה "תעשה כל מה שאתה יכול כדי להגשים ועוד קצת.."

הנה 11 טיפים חשובים לבחירת החזייה הראשונה:

1. לחזה שכבר גדול מדי לגופיה אבל עדיין לא צריך חזייה, קנו גוזיות. הגוזיה מתאימה לניצני החזה הראשונים (הסימנים ראשונים לצמיחת החזה). מטרתה היא יותר הסתרת הפטמות, כשהן מתחילות לבלוט, ופחות התמיכה.

2. כשהגוזיה לא מצליחה לתמוך בחזה, כי הוא גדל יותר, זה הזמן לחזייה של ממש.

3. בקשו חזייה מכותנה או מבד מיקרופייבר.

4. מדדו כמה סוגים ומצאו את זו שנוחה לכן יותר ולא לוחצת, עם היקף שאינו קטן מדי, אך לא רפוי, כי החזייה תתרחב עם הכביסות.

5. הקפידו שהסוגר נמצא בנקודה הנכונה בגב (היעזרו במוכרת כדי לוודא זאת).

6. לא מומלץ לקנות חזייה ראשונה עם ברזלים.

7. כתפיות דקות הן המתאימות לחזה קטן ולכן לא תמצאו עם כתפיות רחבות.

8. להסתרת הפטמות, יש חזיות עם ריפוד.

9. להגדלת החזה, ניתן לרכוש חזייה מרופדת, ברמות שונות של ריפוד.

10. רוצות להסוות את החזייה שלכן מהבנים? - יש כתפיות בצורה של צלב, שייראו דרך החולצה, יותר כסוג של גופיה ולא יימשכו תשומת לב לחידוש.

11. החזייה צריכה לשבת באופן טבעי על החזה, לא להבליט אותו ולא לשפוך אותו החוצה.

ראשית, הגדירו איזה משני המצבים הוא הנכון:

הקשר מסוכן לה ממש? במקרה כזה, עשו הכל כדי להפסיקו. סגירתה בבית, לפחות זמנית, עד להיעזרות בפסיכולוג חינוכי ואנשי מקצוע, יהיו לרוב הכרחיים.


הקשר אינו מסוכן, אך לא נראה טוב? במקרה כזה היינו מציעים מספר דברים:

1. ראשית, בשיחות איתה להירגע ולא להתלהם, גם אם אתם חרדים וחוששים מאד. להביא לה נתונים (אם יש) ולהמשיך לדבר איתה, אך לא לכעוס.

2. בשום אופן אין להטיל חרם על הבת ("אל תדברי איתנו, עד שלא תעזבי אותו!").

3. להקפיד על נוכחות וסמכותכם כהורים: לברר בכל רגע היכן היא, לשאול להיכן היא יוצאת, לעקוב אחריה אם צריך ובגדול, להבהיר לה במעשים ובאינטנסיביות, שאתם תמיד כאן בשבילה.

- 4. לאסוף הוכחות ולהציגן בפניה, אודות הקשר והסימנים הלא-טובים שבו, כגון:

- הוא לא מוכן להגיע אליה הביתה

- הוא לא מביא אותה אליו הביתה

- הוא נוטה להיעלם לימים ארוכים

- הוא מאיים עליה, בכל פעם שמוזכרת אפשרות של פרידה

- הוא קנאי

- הוא לא מוכן לשמוע על חברים קודמים שלה

- יש ביניהם פער גילאים משמעותי

וכדומה...

אלו הסימנים שיכולים להוות להורים תמרורי אזהרה לנטיות אבדניות אצל בני נוער:

1. ירידה בתיאבון

2. הסתגרות

3. שינויים חדים בטעם המוסיקלי לכיוון של מוסיקה עצובה ודכאונית

4. שינויים בהרגלי השינה

5. ניתוק, הסתגרות או קשר רופף עם הסביבה


ובאופן כללי, נסו לשים לב מה קורה עם הילד/ה שלכם והאם חלים אצלם שינויים חדים בהתנהגות ובהתנהלות החברתית. גם אם רובם לא קשורים לסימני מצוקה המרמזים על נטיות אובדניות, הם יסייעו ללא ספק ליכולת לתקשר, לסייע ולהקל עליהם את תקופת ההתבגרות שאינה קלה כל עיקר.

האמת: נערים רבים (והוריהם) חוששים מאימון משקולות בגיל ההתבגרות (גיל 14 -18), מתוך אמונה שהוא עלול לפגוע בצמיחה לגובה. בפועל, אין קשר בין כובד המשקל, חלק הגוף עליו מתאמנים או תנוחת הגוף בתרגיל לבין פגיעה בצמיחה. מדוע, אם כן, מומלץ למתאמנים הצעירים להתאמן בצורה אחראית, מבוקרת והדרגתית, ולא להגזים במינונים ובמשקלים שהם מרימים? רק כדי להימנע מפציעות מיותרות. הצמיחה לגובה תיפגע רק במצב הקיצוני והמסוכן שבו המתאמן הצעיר משתמש בסטרואידים אנאבוליים, והיא רק אחת מתופעות הלוואי הרבות (וההרסניות) של סטרואידים אלה.

תגובת הורים לפירסינג שבני נוער עושים בניגוד לרצוננו צריכה להיות חכמה:
בלי ריב ובלי צעקות, להבהיר למתבגרים: אם אתם מספיק בוגרים כדי להחליט על גופכם, לא תקבלו מותרות בחינם. נדאג לכל מחסורכם והצרכים ההכרחיים לקיומכם כילדינו אך מותרות תצטרכו לממן לבד. כל זאת עד להסרה של הפירסינג.

המסר אחראי וחינוכי ובבסיסו ההנחה שכל עוד המתבגר ספון בביתכם ונסמך עליכם, הוא אמור להתחשב בדעתכם לגבי התנהלותו הכללית. חובתכם, זו של קיום, בריאות ובלה בלה בלה - נשמרת. מותרות לא.

המסר עובד על פי תשובת ורדה רזיאל ז'קונט לקורא "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות.

קשה לענות בקצרה על שאלה כזו ,אך מספר כללים יסייעו:

1. דוגמא אישית (ילד לומד בהסתכלות על הוריו).

2. עקביות (לא להישבר תחת לחץ הילד).

3. אסרטיביות (לא לחשוש להתעמת עם ילדכם, אם תוותרו עכשיו תקבלו את העונש בריבית דריבית) ועמידה על שלכם במלוא הסמכות שלה הוא מצפה ושאם תוותרו עליה תגרמו לו נזק יותר מתועלת, שליטה עצמית (לא לאבד את העשתונות).

4. אמפתיה לקשיים שבקבלת המשמעת החינוכית עליו ("אני מבינה שאתה רוצה ל... אבל אנחנו חייבים ש...").

5. שימו לב גם שלעג ורחמים משפיעים רע מאד על מתבגרים, אל תלעגו ואל תרחמו עליהם.

6. ולא פחות חשוב - חזית אחידה של ההורים גם היא חשובה ביותר (ששני ההורים יתמכו זה בהחלטות של זה).

השימוש ברשתות חברתיות כגון Facebook הוא תענוג לא קטן אך עלול להיות גם מסוכן, במיוחד לילדים ולבני נוער.

הנה הוראות לשימוש אחראי, בוגר ובטוח ברשתות החברתיות:

1. לעולם אל תשתפו בסיסמא שלכם מישהו אחר.

2. קבעו את הגדרות הפרטיות שלכם כך שיתאימו לרמה המועדפת עליכם ועדכנו אותן לעיתים קרובות.

3. היזהרו כשאתם כותבים ומשתפים מידע אישי או פוסטים אישיים. שימו לב במיוחד שלא יאפשרו איתור של מקומכם או אפשרות למצוא אתכם אופליין (כלומר, בעולם האמיתי: כתובת, טלפונים וכדומה).

4. דווחו להנהלות האתרים על אנשים שמפרים את תנאי השימוש בהם.

5. חסמו ודווחו למנהלי האתרים על כל מי ששולח לכם מידע לא רצוי או יוצר קשר לא לגיטימי.


(מבוסס על קובץ הוראות שנכתב על ידי הנהלת אתר facebook)

בני נוער יכולים לעבור את הבדיקה לגילוי איידס גם ללא ידיעת או אישור ההורים במספר מוקדים רפואיים:

רמב"ם בחיפה

מרפאת האיידס בבית החולים איכילוב בתל אביב

במרפאת האיידס בבית החולים שיב"א בתל השומר

במרפאת נווה אור במרכז הרפואי קפלן ברחובות

במרכז לבדיקות איידס בבית הבריאות הדסה בירושלים

במכון למחלות זיהומיות בבית החולים סורוקה בבאר שבע

ובמרפאות המין של לשכת הבריאות בתל אביב ובחיפה

את התשובות יעבירו ישירות לבן הנוער הנבדק וללא הסכמתו לא יועברו להורים.

הנה מספר טיפים לאכילה מונעת אקנה (פצעי בגרות):

נגד אקנה טוב לאכול את הדברים הבאים:

ירקות

פירות (לא יותר מדי)

לשתות הרבה מים


מיתוסים? - רבים גורסים שאכילה מונעת אקנה כרוכה בהימנעות מהמוצרים הבאים:

אוכל מטוגן

שוקולד

מרגרינה

פיצוחים

מאכלים עתירי שומן

חשוב לציין שלרוב לא הצליח המחקר להראות קשר בין צריכתם של האחרונים לבין אקנה.

חדש!! - הקטנה דרמטית של כמות הפחמימות יעילה מאד בהורדת האקנה. כך קובע מחקר מודרני מהשנים האחרונות, שמצא שלאחר הורדת הפחמימות במשך 3 חודשים הוקלו הפצעונים והחצ'קונים באופן משמעותי מאד.

ישנם מתבגרים המארחים ללא הפסקה חברים בביתם, כהורים עלינו לעודד תופעה זו ולהבין ממנה כי בננו/בתנו חשים נוחיות רבה ובטחון בבית ונהנים להזמין אליו חברים. ואולם, לעיתים, כמות הנערים, התנועה והרעש אינם קלים לשאר בני הבית. לכן, כדאי בצורה נעימה לערוך תיאום ציפיות והצבת גבולות בנוגע לאירוח בביתכם, כגון:

1. האירוח מתקיים בחדרו של הנער ולא בסלון הבית.

2. שמיעת מוסיקה בווליום שאינו מפריע לשאר בני הבית.

3. סיכום על סוג וכמויות הכיבוד המוגשים לחברים.

4. ניתן לקבוע ביחד על מספר הימים בשבוע ואילו הם יהיו, שבהם מביא המתבגר חברים.

ולסיום, נצלו את העובדה שהם וחבריהם נמצאים קרוב אליכם. כך תוכלו לדעת יותר על פעילותם, עיסוקיהם ותחביביהם, ליצור קשרים טובים עם החברים ופחות לדאוג שהם נמצאים במקומות לא ראויים.

הלכתי למסיבה - אמא, ודבריך נגנו כל הזמן בראשי,אז לא שתיתי אמא, והרגשתי גאה מאוד בעצמי.
אל תשתה בן תמיד אמרת אמא, תחזור הביתה תמיד בשלום, אז למרות שאחרים הציעו לי, אמא, שתיתי קולה במקום.
אני יודע שתמיד צדקת אמא ושעשיתי את הדבר הנכון.
בלילות תמיד דאגתי לך אמא, שתוכלי בשקט לישון.
אני נכנס למכונית אמא, ומתחיל לנסוע בזהירות, בדיוק כמו שחינכת אותי אמא לבגרות ולאחריות.
אני באמצע הדרך, אמא ונוסע בזהירות כמו שבקשת.
אני שוכב כאן בצידי הדרך -אמא, ושומע את דברי השוטר.
זה מפחיד אותי קצת אמא, כל פרט מהתאונה אני זוכר.
אני שוכב כאן גוסס אמא והלוואי שהיית לידי.
איך זה קרה דווקא לי - אמא ולא לנהג השני?
יש הרבה דם מסביבי -אמא, אני חושב שרובו שלי והחובש שטיפל בי אמא אומר שזה נוראי.
למה אנשים שותים אמא?
זה יכול להרוס את כל החיים.
אני מרגיש כאב חזק עכשיו - אמא, כאב שבא מבפנים.
הנהג שפגע בי - אמא, מסתובב מסביבי, מהסס
זה נשמע פייר אמא?
הוא שתה ואני זה שגוסס?
אל תדאגי לי - אמא, אמרי זאת לאבי וכל משפחתי,גם כשאגיע למעלה - אמא, אני יודע שתמיד תהיו שם איתי.
היו צריכים להסביר לו אמא, שלשתות ולנהוג לא כדאי, אם רק היו אומרים לו זאת אמא, הייתי ממשיך בחיי.
נשמת אפי מתקצרת אמא, עכשיו אני מתחיל לפחד, אל תבכי עלי אמא, גם ככה קשה להיפרד.
עיני נעצמות לעולמים אמא, אז משפט אחרון וקטן, לעולם לא אישא אישה אמא, לא אהפך לעולם לחתן.
לא יהיה לי דור המשך אמא, ולך לא יהיו נכדים, וזה כואב לי בתוך הלב אמא כאב שבא מבפנים.
אני משאיר לך צוואה אמא, שתעבירי לדורות הבאים, תפיצי את דברי אמא,
לכל מי שאנחנו מכירים.
שידעו להיזהר אמא, זה חשוב ומאוד כדאי כי אני גם נזהרתי אמא, אך איבדתי את חיי.

הציעו לכם להפוך את בתכם לדוגמנית? עשו כך:

1. קודם כל אל תמהרו. נסו לברר פרטים על הסוכן או בעל הסוכנות שדיבר אתכם. בררו באינטרנט אם מכירים אותו.

2. אם ציין שמות של דוגמניות או דוגמנים שעובדים אצלו - נסו לברר מי אכן מייצג אותם (שוב - השיטה היא חיפוש באינטרנט).

3. אם אחרי בדיקה זה עדיין נראה רציני - הגיעו לפגישה איתו, אמא, אבא או מישהו שיכול לייעץ, ביחד עם הבת, ובחנו בשיקול דעת במה מדובר - מה ההצעה ומה תנאיה.

4. בקשו לקחת את החומר אתכם ולעולם אל תחליטו מיידית.

5. אם הוזכרו שמות מפורסמים שהסוכנות מייצגת - בקשו את הטלפון שלהם ובקשו לראות את הבוק שלהם.

6. בהנחה שהתקשרתם לדוגמנית או דוגמן והם אכן מיוצגים בסוכנות - שאלו גם על היחס שלהם לדוגמנים, על ההגינות בהתנהלות הכספית שלהם, היחסים ביניהם לבין המנהלים וכדומה.

7. בשום מקרה אל תשלמו עבור הבוק או עבור כל הוצאה אחרת - הסוכנויות המקצועיות יקחו עמלות רק כשהדוגמנים מתחילים להרויח (אם אתם כן מוכנים ורוצים לשלם עבור בוק - הקפידו שהמחיר אינו עולה על מאות בודדות של שקלים).


בהצלחה!