האם אמהות באמת רעות?
יום אחד, כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורה, אני אומר להם כפי שאימי הרעה אמרה לי :
אהבתי אותך מספיק כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי את הולכת ובאיזה שעה את חוזרת הביתה.
לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר (עבודה שהיתה אמורה לקחת רבע שעה...)
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך לא בדיוק רוצה בטובתך.
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך גם כשהמחיר ששלמת היה כה כבד שליבי כמעט נקרע בקרבי.
אהבתי אותך מספיק כדי לומר לך "לא", כשידעתי שתשנאי אותי אחר כך בגלל זה.
אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
ויום אחד , כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים, גם הם יגידו: הייתה לנו האמא הכי רעה בעולם:
בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו קורן פלקס, כריך עם גבינה וכוס חלב.
אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.
היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות מזה.
היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו להדיח כלים, לסדר את המיטה ,לבשל, לשטוף את הרצפה, להפעיל מכונת כביסה, לתלות כביסה, לזרוק את הזבל ועוד כל מני עבודות כפייה. היא בטח הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
היא התעקשה תמיד לומר לנו מה היא חושבת עלינו - את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפש-עשרה היא קראה את מחשבותינו ואז החיים היו ממש קשים.
כשכולם "יצאו" בגיל 12- 13 אנחנו חיכינו עד גיל 16.
כשהגיעו אלינו חברים, הם היו צריכים להתייצב בדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.
בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו: אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב ,הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.
הכל בגללה!
עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים, אנחנו אזרחים טובים שומרי חוק ואנו עושים את כל שביכולתנו להיות הורים רעים לילדינו. כמו שאמא הייתה.
ואנחנו חושבים שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות רעות.
יום אחד, כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורה, אני אומר להם כפי שאימי הרעה אמרה לי :
אהבתי אותך מספיק כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי את הולכת ובאיזה שעה את חוזרת הביתה.
לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר (עבודה שהיתה אמורה לקחת רבע שעה...)
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך לא בדיוק רוצה בטובתך.
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך גם כשהמחיר ששלמת היה כה כבד שליבי כמעט נקרע בקרבי.
אהבתי אותך מספיק כדי לומר לך "לא", כשידעתי שתשנאי אותי אחר כך בגלל זה.
אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
ויום אחד , כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים, גם הם יגידו: הייתה לנו האמא הכי רעה בעולם:
בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו קורן פלקס, כריך עם גבינה וכוס חלב.
אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.
היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות מזה.
היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו להדיח כלים, לסדר את המיטה ,לבשל, לשטוף את הרצפה, להפעיל מכונת כביסה, לתלות כביסה, לזרוק את הזבל ועוד כל מני עבודות כפייה. היא בטח הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
היא התעקשה תמיד לומר לנו מה היא חושבת עלינו - את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפש-עשרה היא קראה את מחשבותינו ואז החיים היו ממש קשים.
כשכולם "יצאו" בגיל 12- 13 אנחנו חיכינו עד גיל 16.
כשהגיעו אלינו חברים, הם היו צריכים להתייצב בדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.
בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו: אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב ,הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.
הכל בגללה!
עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים, אנחנו אזרחים טובים שומרי חוק ואנו עושים את כל שביכולתנו להיות הורים רעים לילדינו. כמו שאמא הייתה.
ואנחנו חושבים שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות רעות.
