יום אחד אני עומד ומחכה לטרמפ כדי להגיע לת"א. פתאום עוצר לי איזה טנדר ואני עולה עליו.

מתחילים לנסוע, וכרגיל תוך כדי נסיעה משוחחים (אפשר לספר קצת על נושאי השיחה כדי למשוך קצת זמן), וככה סתם אני שואל את הנהג מאיפה הוא, והוא אומר לי שהוא מגבעת ברנר.
כמובן שהתחלתי לשיר לו את השיר של בית חלומותיי ("ממלכת הילדים שבגבעת ברנר").
אחרי השיר, אני שואל אותו מה התפקיד שלו בקיבוץ, והוא אומר לי שהוא הקוסם של הקיבוץ, ועכשיו הוא נוסע לת"א כדי לקנות חפיסת קלפים חדשה.
אני כמובן לא מאמין לו. ממתי קיבוץ צריך קוסם?
דרשתי כמובן שיוכיח ויראה לי קסם.

הבחור הסכים להראות לי קסם, וביקש את השעון שלי.
הגשתי לו את השעון, ופתאום בלי הודעה מוקדמת הבחור משליך את השעון שלי מהחלון, אני מסתכל אחורה ורואה משאית עולה על השעון ומועכת אותו.
התחלתי כמובן לקלל אותו ולצעוק בקולי קולות. "הרגע", הבחור אומר לי. "מה הרגע, הרגע הרסת לי את השעון של הבר מצווה". "הרגע, ותסתכל מה יש מתחת למושב שלך". אני מסתכל מתחת לכסא, ורואה קופסא. "קח את הקופסא, ותפתח אותה". אני פותח את הקופסא ורואה בפנים סופגנייה. "קח את הסופגנייה", אני לוקח. "פתח אותה באמצע". אני פותח את הסופגנייה באמצע, ומה אני רואה שם? (הילדים אומרים: "את השעון!")
ריבה!!!