(הצ´יזבט מקוצר – תנו לדמיון שלכם לעבוד ולהרחיב אותו)
לפני הרבה שנים בעידן המכשפות, היה שבט של מכשפות ירוקות שיער שמאוד לא אהבו את צבע שיערם הירוק, וכל בני האדם שהיו מגיעים בטעות למקום היו נשאלים האם הם יודעים מדוע צבע שערם של המכשפות הוא ירוק. וכאשר היו משיבים תשובה היו הורגים אותם ואוכלים אותם. על המכשפות שלטה המכשפה הגדולה – קמתלה שהייתה אכזרית ביותר ולפעמים הייתה אוכלת את האנשים עוד לפני שהיו הורגים אותם (אצבע אחרי אצבע). באותו זמן חיו בכפר קטן שלושה אחים עניים ומרודים (כאן המקום להדגיש את העוני הרב) ויום אחד הגיעה אליהם האגדה על שבט המכשפות ירוקות השער, ושאם מישהו יפתור את החידה הוא יקבל המון כסף (נא להגזים!!!). ואז מחליטים האחים לצאת לדרך ועוברים הרפתקאות מסמרות שיער (נא לפרט) עד שהם מגיעים למכשפות אך לא מצליחים לפתור את החידה. המכשפות הורגות 2 אחים ומשאירות אחד שישרת אותם. כך חולפות מספר שנים והנער העני משרת את המכשפות. עד שיום אחד הוא שואל את המכשפה קמתלה – "מדוע יש לכם שיער ירוק?" והיא עונה לו "אני באמת לא יודעת" (תוך כדי קינוח האף ומריחת הנזלת על השער).

פעם הייתי נהג מונית באזור היערות בצפון (יש כזה?), בלילות אספתי אנשים שטעו בדרכם, או כאלה שכבר אבדה דעתם, וחיכו לטרמפ שלא יבוא...
לילה אחד היה כבר אחרי חצות, והייתי בדרכי הביתה, כשפתאום אני רוצה בצד הדרך נערה יפה וכולה לבנה, הפנים הידיים ואפילו השמלה, אבל מה, בחורה כזאת יפה לא ראיתי בחיים. היא הניפה את אצבעה, עצרתי, היא נכנסה למונית, וכיוונה אותי לאן שהיא רצתה להגיע.
נסעתי בדרך שעוד לא הכרתי, ופתאום היא צעקה עצור! עצרתי, היא אמרה לי: "חכה לי כאן". תוך עשר דקות היא חזרה כשהיא כולה אדומה. "מפחיד" חשבתי...
"תחזיר אותי לאיפה שאספת אותי" היא אמרה. החזרתי אותה לאותה נקודה, והיא אמרה "יום שישי הבא, אותה נקודה, אותו מקום"
(עכשיו תפתחו קצת את הסיפור שכל פעם היא לבנה ובסוף היא חוזרת אדומה ולאט לאט הנהג מתאהב בה אבל חושד מה היא עושה שם ואיך היא חוזרת אדומה ואז תגיעו לסוף)
לאחר כמה שבועות עוד פעם אספתי אותה ועצרתי לה באותו מקום. בעצירה היא ירדה ומאוד עניין אותי מה המקום הזה, ומה היא עושה שם. אז ירדתי מהמונית ובדקתי וקלטתי שהמקום זה בית קברות. התקדמתי עוד קצת ופתאום ראיתי אותה רוכנת על קבר טרי, כאשר היא אוחזת באישה צעירה ויפה, ספק חיה ספק מתה, היא אכלה את האישה ולאט לאט נהפכה לאדומה יותר ויותר.
ברחתי משם כאשר נדמה היה לי שהיא ראתה אותי.
חזרתי למונית, וכעבור כמה דקות היא חזרה אדומה מתמיד.
כל הדרך הייתה שתיקה מביכה, מה שאף פעם לא קרה, עד שהחלטתי לשאול אותה:
"תגידי מה את?"
היא הסתכלה עלי ואמרה:

(לצעוק)" ערפד!!! "

לפני הרבה שנים יצאו 4 ילדים למחנה ביער.
הם הגיעו ליער והתחילו לבנות את המחנה (כאן המקום למשוך קצת זמן ולספר מה עשו כל היום).
הם החליטו שכל לילה ישמור מישהו אחר.
בלילה הראשון זה היה התפקיד של דני.
בבוקר כשקמו כולם הם לא מצאו את דני וראו רק שלולית דם.
הם החליטו שכנראה דני נפצע וחזר הביתה בלי להגיד.
בלילה השני שמר יגאל.
בבוקר קמו כולם ולא מצאו את יגאל, אלא רק שלולית דם. הם העדיפו להתעלם מכך ונשארו עוד יום.
בלילה השלישי גבי שמר.
בבוקר קם חיים ולא מצא את גבי. הוא חיפש במשך שעות רבות וכל מה שמצא היה שלולית דם. הערב כבר הגיע וחיים נאלץ להישאר עוד לילה וכמובן שהוא נשאר לשמור על עצמו.
פתאום הוא החל לשמוע צעדים גדולים וכבדים מתקרבים לכיוונו. הוא קם והסתכל לצדדים. פתאום הוא רואה יצור ענק ירוק מטונף עם 4 עיניים ו-6 זרועות, עם שומות ופצעים על כל הגוף מתקרב לכיוונו.
חיים נבהל והתחיל לברוח לצד השני, הוא ברח וברח אבל היצור התקרב אליו בגלל הצעדים הארוכים של 5 הרגליים שלו, ובסוף היצור תפס אותו.
היצור פתח את פיו, חיים ראה את השיניים הענקיות והחדות של היצור ואת שתי הלשונות שלו והריח את הצחנה וריח הריקבון שיצא מפיו והיה משוכנע שזה סופו ועכשיו היצור יטרוף אותו כשלפתע היצור אמר:

"רוצה לשחק שש בש?"

מאי הקטנה מאוד אהבה בובות, והיה לה אוסף ענק של בובות מכל הגוונים וכל הצבעים.
יום אחד, היא טיילה עם אמאלה בשוק, וראתה בובה ממש יפה וגדולה, אחת שעוד אין לה. היא התחננה לאמא שתיקנה לה אבל אמא לא הסכימה. מאי התחילה לבכות שהיא רוצה את הבובה והיא לא תזוז עד שאמא תקנה לה אותה.
המוכר שמע אותה, ומיד בא בריצה ונתן לה את הבובה חינם אין כסף. "אדיר" חשבה מאי, "אדיר" חשבה אמא של מאי, "אדיר" גם חשב המוכר וכולם היו מרוצים.
כשהם חזרו הביתה מאי כל הזמן שיחקה בבובה החדשה, עד שאמא צעקה: "מאי כבר עשר, לכי לישון", ומאי עלתה לחדר שלה והלכה לישון, כי היא ילדה טובה ואם אמא אומרת שצריך לישון אז צריך לישון כי אחרת איך תהיה ילדה טובה?
פתאום מאי מתעוררת ב- 12 בלילה, לקולות מוזרים של תפיסה, משיכה, תפיסה, גרירה, "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ" ואז פתאום היא מתחילה לשמוע "לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות". מאי לא הבינה מה קורה אבל מהר מאוד נרדמה.
הבוקר הגיע, ומאי יוצאת מהחדר ורואה את דולי הבובה בקצה חדר המדרגות. היא לא חושבת הרבה כי היא בסה"כ ילדה קטנה, וזה לא התפקיד שלה לחשוב בסיפור. היא המשיכה לשחק עם הבובה כל היום עד שהיום נגמר, והלילה הגיע ועוד פעם עייפים, וצריך לישון. מאי הלכה לישון כי היא עייפה, וזה הפתרון הכי טוב למצב עייפות (אחרי קפה).
ועוד פעם ב- 12 בלילה, היא שומעת "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ, לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת".
היא מתעוררת בבוקר ורואה את הבובה בכניסה לחדרה, מאי צורחת, תופסת את הבובה, מוציאה את ידיה מהמקום, וזורקת אותה למטה באימה.
מה קרה לה בהמשך היום לא מעניין אותנו, לכן ישר נעבור ללילה הבאה.
מאי הולכת לישון אבל ב- 12 בלילה היא מתעוררת ועוד פעם שומעת "לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות".
ובבוקר דולי שלמה לגמרי, יושבת לה בכניסה לחדר, עם חיוך מפחיד ונועצת את מבטיה במאי.
מאי צרחה, עקרה לבובה את הידיים, ואת הרגלים, וקברה אותה בגן.
כל היום מאי הייתה אצל חברות ופחדה לחזור הביתה. אבל בסוף בואו נגיד שהייתה סיבה שהיא תחזור הביתה, כי זה תורם להמשך העלילה, אז נגיד שהיא באה לצחצח שיניים, אבל מרוב עייפות היא נרדמה עם המברשת בפה. אמא ראתה את מאי ושמה אותה במיטה.
ב- 12 בלילה היא שומעת מבחוץ:
"דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי יוצאת מהקבר, דולי מחברת את רגל שמאל, דולי מחברת את רגל ימין, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת, דולי עולה על המיטה, דולי רוצחת את אמא, דולי רוצחת את אבא, דולי יוצאת מחדר, דולי פותחת את הדלת, דולי מתקרבת למיטה, דולי עולה על המיטה,
דולי רוצחת את מאי!!! (רצוי לצעוק רק את המילה מאי)

פעם פגשתי אישה זקנה עם שער לבן בבית שחי וכל מיני דברים מוזרים (לספר על הדברים המוזרים). היא סיפרה לי שפעם, היא הייתה מדריכה והיא במקור מהמושב שלי, והיא סיפרה גם שהיא בת 23, וזה היה מאוד מוזר, כי היא נראתה ממש זקנה, אז שאלתי אותה איך זה שהיא נראית ככה אם היא צעירה. היא סיפרה לי שלפני כמה שנים, כשהיא הדריכה, היתה בקבוצה שלה ילדה אחת, שאף פעם לא יצאה לטיולים, ולקראת חג המעלות, היא באה לאמא שלה, וניסתה לשכנע אותה לצאת, והאימא אמרה לה ששתי האחיות הגדולות של הילדה, יצאו פעם לטיול ולא חזרו, ובגלל זה היא לא רוצה שגם הבת הקטנה תצא לטיול. היא הבטיחה לה שהיא תשמור בשבע עיניים על הילדה, והאימא הזהירה אותה שכדאי לה מאוד שלא יקרה כלום לילדה, ורשמה אותה. המדריכה והילדה היו מאוד שמחות, ויצאו לטיול יחד עם כולם, אבל בטיול, פתאום הילדה נעלמה, והיא חיפשה אותה, ולא מצאה, ואז האימא קיללה אותה ואמרה לה שהיא תהפוך לזקנה ומשוגעת, אבל בדבר אחד היא טעתה (לצעוק): אני לא משוגעת!

בהיותי בבריגדה, באחד מתורנויות השמירה הליליות שלי אותם "ביליתי" בפירמידות במצרים, שמעתי קול רחש מכיוון אחת הפירמידות. לאחר האזנה ממושכת לרחש התחלתי לחפור בעזרת חברי מתחת לפירמידה. ככל שחפרנו הלך הרחש והתחזק. תוך כדי החפירה ירדנו לבור עמוק בסיוע חבלים פנס וכיוצא בזה... תוך התקרבות אל מקור הרחש עברנו מסדרונות אפלים שקורי עכביש חוסמים אותם. ככל שהעמקנו לרדת הרחש נעשה ברור יותר ויותר עד שהתקרבנו אל דלת ברזל ענקית. פתחנו את הדלת במאמץ רב, כשאל פתיחת הדלת מתלוות חריקות חזקות שהגבירו את פחדינו. לעינינו נתגלה אולם ענק שבמרכזו ארון מתים ומתוכו בוקע הקול:
"הפוך אותי". התקרבתי לארון המתים ופתחתי אותו. בתוכו שכבה מומיה (חנוט מצרי) ומתוך פיה הפעור נשמע הקול "הפוך אותי". תוך פחד עצום ועל סף איבוד חושים הפכתי את הגופה ופתאום שמעתי בלחש קול מתוך המומיה: ועכשיו שק לי...

(*חשוב לספר את הקטע המתחיל ב"הפוך אותי" בצעקה ואת המשפט האחרון בקול שקט יותר).

פעם לפני כמה שנים כשעוד הייתי בצבא חיים המפקד קרא לי באמצע החופשה שלי לחדר שלו לשיחה. בהתחלה חשבתי שעשיתי איזשהו משהו נוראי אבל כשהוא פתח את השיחה הבנתי שזה לא זה הוא אמר לי שליד הבסיס שלנו יש מבצר עתיק והם מאמינים שחוליה של האויבים התמקמה שם ומרגלת אחרינו. הוא אמר לי ששלחו כבר ארבע יחידות ואף אחת מהן לא חזרה. הוא ביקש ממני לקחת את החוליה שלי ולברר מה יש שם. הוא רק אמר לי להזהר

יצאנו, חמישה חיילים ואני חמישה מהמובחרים ביותר הלכנו באזור סבוך ולאט לאט אחננו רואים את הכניסה גדלה לקראתנו עצרנו מאחורי שיח ושלחתי חייל אחד פנימה כמה שניות אחרי שהוא נכנס הוא עף החוצה ויש לו מן שקע מוזר במצח וחורים מתחת לכף הרגל. שלחתי את השני בדיוק אותו דבר קרה גם לו וכך גם לכל אחד ואחד מהם. כולם עפו החוצה עם שקע במצח וחורים בכף הרגל. נשארתי היחיד לא הייתה לי ברירה ונכנסתי...
עליתי במדרגות הכניסה וראית שישנו אולם ובסופו מדרגות לוליניות הלכתי לקראתם הרצפה חורקת ("אייי אייי") אני מתקרב למדרגות ואז אני רואה את זה! שתי מגרפות!!

יום אחד אני עומד ומחכה לטרמפ כדי להגיע לת"א. פתאום עוצר לי איזה טנדר ואני עולה עליו.

מתחילים לנסוע, וכרגיל תוך כדי נסיעה משוחחים (אפשר לספר קצת על נושאי השיחה כדי למשוך קצת זמן), וככה סתם אני שואל את הנהג מאיפה הוא, והוא אומר לי שהוא מגבעת ברנר.
כמובן שהתחלתי לשיר לו את השיר של בית חלומותיי ("ממלכת הילדים שבגבעת ברנר").
אחרי השיר, אני שואל אותו מה התפקיד שלו בקיבוץ, והוא אומר לי שהוא הקוסם של הקיבוץ, ועכשיו הוא נוסע לת"א כדי לקנות חפיסת קלפים חדשה.
אני כמובן לא מאמין לו. ממתי קיבוץ צריך קוסם?
דרשתי כמובן שיוכיח ויראה לי קסם.

הבחור הסכים להראות לי קסם, וביקש את השעון שלי.
הגשתי לו את השעון, ופתאום בלי הודעה מוקדמת הבחור משליך את השעון שלי מהחלון, אני מסתכל אחורה ורואה משאית עולה על השעון ומועכת אותו.
התחלתי כמובן לקלל אותו ולצעוק בקולי קולות. "הרגע", הבחור אומר לי. "מה הרגע, הרגע הרסת לי את השעון של הבר מצווה". "הרגע, ותסתכל מה יש מתחת למושב שלך". אני מסתכל מתחת לכסא, ורואה קופסא. "קח את הקופסא, ותפתח אותה". אני פותח את הקופסא ורואה בפנים סופגנייה. "קח את הסופגנייה", אני לוקח. "פתח אותה באמצע". אני פותח את הסופגנייה באמצע, ומה אני רואה שם? (הילדים אומרים: "את השעון!")
ריבה!!!

יום אחד איש אחד הלך לשכור חדר לכמה ימים בבית מלון מסוים.
כשהמזכירה הביאה לו את המפתח 711 בקומה 5 אך היא הזהירה אותו
כמו שהיא מזהירה לכל מי שקיבל מפתח שבקומה 5 , שיש חדר בלי מספר
אל תתקרב אל החדר אל תתדפוק אל תתעסק עם הדלת.
האיש הנהן בהבנה הגיע לקומה החמישית הסתכל על הדלת בלי המספר והלך לחדרו.
למחרת בבוקר האיש קם ויצא מהחדר ואז הוא הבחין שוב בדלת בלי המספר והוא
היה ממש מסוקרן אז הוא נגע בדלת והיא הייתה משש קרה.
הוא הסתכל בעיניית של הדלת וראה חדר רגיל של בית מלון אבל בצד היתה אישה
שישבה עם הגב לדלת בצד חיוורת לבנה עם שער שחור חלק ארוך.
האיש רצה לדעת מה קרה לאותה אישה אז הוא דפק בדלת והאישה לא ענתה לו.
האיש חזר לחדר ויום לאחר מכן הוא החליט שוב פעם לראות מה קורה בחדר של האישה.
הוא הסתכל שוב פעם בעיניית של הדלת וראה שמשהו אדום חוסם את הדלת והוא חשב שזה בטח איזה גרביים או חולצה אדומה והאישה שמה אתזה כדי שהוא לא יראה מה היא עושה.
הוא ירד למזכירה ושאל אותה הרבה פעמים למה אסור להתקרב לדלת בלי המספר ולבסוף האישה השתכנעה וסיפרה לו שרק שהמלון נפתח זוג צעיר לקח חדר (החדר שאסור להתקרב אליו) וזמן קצר לאחר מכן הבעל רצח את האישה. האיש הסתכל על המזכירה ושאל אותה זהו זה מה שקרה ואז המזכירה אמרה לא אני צריכה לספר לך עוד משהו , האישה שנרצחה היא חיוורת מאוד יש לה שער שחור חלק ויש לה עיניים אדומות.

(מי שלא הבין האדום שחסם את הדלת שהאיש הסתכל הייתה בעצם האישה החיוורת - היא בעצם הסתכלה עליו)

איש אחד מתעורר בבוקר, ורואה ליד המיטה שלו פתק ורדרד שאומר: "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". הוא מתייחס לפתק בזלזול, לא מבין מאיפה הוא בא, וממשיך בדרכו לצחצח שיניים. על המראה בשירותים הוא מוצא פתק ורוד שאומר: "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". האיש כבר מתחיל לא להבין... מה זה הפתקים האלה? אבל בכל זאת- הוא לא לוקח שום דבר מזה ברצינות. הוא הולך לאכול ארוחת בוקר. בארון, מתחת לקערה שאותה התכוון לקחת הוא מוצא פתק קצת יותר ורוד- "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת".(תמשיכו ככה- הולך לעבודה, בלה בלה בלה, וכל פעם הפתקים שהוא מוצא הולכים ונהפכים מורודים ליותר ויותר אדומים, והאיש מתחיל לפחד יותר ויותר...)
( את הקטע הבא כבר צריך לספר בלחישה שבקושי שומעים...)
ב- 23:55 האיש שוכב במיטה- מת מפחד. האצבע המדממת אמורה להגיע בעוד 5 דקות בדיוק. הוא מוצא עוד פתק מתחת לכרית שלו- אדום כמו דם, והמילים חרוטות בו: "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת". האיש משקשק. הדקות עוברות לאט לאט. ב- 23:59 הוא כבר בטוח שהוא עומד להתעלף. בדיוק ב- 12 נשמע צלצול בפעמון. האיש מחליט לא לפתוח. עוד צלצול נשמע. האיש מת מפחד. עוד צלצול נשמע, והאיש מרגיש איך הרגליים שלו נושאות אותו לכיוון הדלת. רועד ועל סף עילפון הוא פותח את 3 המנעולים שבדלתו, ובחריקת דלת קטנה- פותח את הדלת. הוא מוצא מולו אצבע מ-ז-ע-ז-ע-ת: מלאת דם ומבחילה, דבר איום ונורא שהוא לא ראה בחיים... האיש עדיין משקשק מהפחד של מה יקרה לו, בדיוק כשהאצבע פותחת את פיה ואומרת לו:
"יש לך פלסטר?!"

פעם היה בחור צעיר, מלא בכסף שאהב משום מה להמר.
אמו האלמנה זכתה בירושה ענקית מבעלה והייתה מממנת את כל גחמותיו של בנה.
על יד שמאל שלה היו שתי טבעות זהב יקרות ערך שקיבלה בירושה שעברה מדור לדור.
בצוואתה רשמה האם את כל ממונה על בנה ורק הערה קטנה הוסיפה, שעל בנה לקבור אותה עם שתי הטבעות.

ובכן הגיע היום והאם נפטרה, הבן קיבל את כל הממון העצום והתחיל לחיות כמו מלך........
אבל הכסף אזל לו מהר מאוד במשחקי ההימורים שלו.
הוא החליט ללכת לקברה של האם ולהוציא משם את הטבעות כדי להמשיך בחיים הטובים.
הוא חפר וחפר והגיע אל הגופה. הטבעות היקרות נצצו והוא ניסה להוציא אותם. אחרי שלא הצליח כרת את שתי אצבעותיה כיסה את הקבר והלך שמח לדרכו.

הוא מכר את הטבעות וחזר לכייף...
אחרי זמן מה הוא נסע לו בכביש שומם וראה אישה עומדת בצד הדרך, מרחמים עצר לה את הרכב ולקח אותה טרמפ.

התחיל לדבר איתה ואז שם לב שאין לה שתי אצבעות אז הוא שואל אותה מה קרה לאצבעות שלו והיא עונה לו:


אתה לקחת לי אותם!!! צעקה מול פניו.