שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
טיפ -ההומור: מפוטרי ההיי-טק יהיו מורים..
הסיפור המופלא של גברת שלא ויתרה למערכת..
הוירטואוזיות של אובמה - איך הוא עשה את זה?
כור ההיתוך של השפה העברית שלנו?
(-: חוכמת נשים - בדיחה
איך לפתור את הזנחת הממשלה את קשישי ישראל הנצרכים?
אם זה לא היה כ"כ עצוב, היינו צוחקים...
יש לנו הצעה להחלפת מקום מגורים :
את בני ובנות גיל הזהב נעביר לבתי הכלא ואת כל המחבלים הכלואים נעביר לבתי הסיעוד הממשלתיים!
בדרך זו לגיל הזהב יהיה נגישות למקלחות, תחביבים וטיולים ברגל, יקבלו תרופות , טיפול שיניים, טיפול רפואי, כסאות גלגלים וכו', ללא הגבלה.
ובנוסף יקבלו כסף במקום לשלם.
יהיו כל הזמן מתחת להשגחה באמצעות מערכת במעגל סגור ובכך האחראים יזהו מיידית שעת מצוקה אם נופלים או צריכים עזרה, מייד יראו זאת במסך ההשגחה מחדר הפיקוח.
יכבסו להם את כלי המיטה פעמיים בשבוע והבגדים לאחר כביסה יוחזרו להם לאחר גיהוץ.
שומר יעשה סיבוב לבדוק מצבם כל 20 דקות, יביא להם אוכל ומאכלים עד לחדר שלהם.
יהיה להם מקום מסודר לקבלת אורחים כאשר המשפחה מגיעה לביקור.
יהיה להם נגישות לספריה, חדר כושר, קבלת יעוץ רוחני, אפשרות שחיה בבריכה, והזדמנויות להרחבת ההשכלה.
יקבלו ביגוד פשוט, נעליים, נעלי בית, פיג'מה ויעוץ משפטי חינם, לפי בקשתם.
חדרים פרטיים, מוגנים לכולם, עם חצר להליכות קצרות, עם גינות.
לכל אחד מגיל הזהב יתאפשר שימוש במחשב, טלויזיה, רדיו, ושיחות טלפונים יומיים.
תהיה מועצה שתקשיב לטענות ותלונות שלהם והשומרים יהיו מחויבים לפעול בדרך התנהגות מסוימת.
והמחבלים, אתם שואלים, מה יהיה עליהם בבתי האבות?
הם יקבלו אוכל קר, ישאירו אותם ללא השגחה ובודדים.
כיבוי אורות בשעה 20:00 ומקלחות פעם בשבוע.
יגורו בחדר קטנטון וישלמו 5000 דולר לחודש, ללא שום תקוה שיום אחד ישוחררו משם.
צ ד ק ל כ ו ל ם!
שיר ההד - לעג קל להדרכה
(-: בדיחות אמא שלך כל כך שמנה...
כיצד הצחוק משפיע עלינו?
בעולם שבו אנו חיים יש מתח רב, לחץ וסטרס. המורכבות שבחיים, הלחצים משאירים אותנו בלי הרבה סיבות לצחוק. דיכאון, פגיעה במערכת חיסונית רגישה, לחץ דם גבוה מחלות לב, כאבים, הפרעות נשימתיות ועוד משתלטים על חיינו בקלות.
הצחוק הינה יכולת טבעית שלנו. כולנו נולדנו עם היכולת הזאת ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום. זוהי שפה בינלאומית. בכל מקום שנגיע אליו נחייך ונצחק נמצא אנשים שיענו לנו באותה מטבע.
הצחוק משפר את המצב הנפשי שלנו וגם את מצבנו הגופני. הוא משפיע על מערכת החיסון שלנו ומזרים דם ביעילות בגופנו.
בשבוע שעבר התפרסמה תוכניתו החדשה של שר האוצר להצלת המשק. החלק שצד את עיני היה הרעיון המדהים שמפוטרי ההיי-טק יעשו הסבה מקצועית ויהפכו למורים במערכת החינוך. זה נשמע חיובי: מפוטרי היי-טק יש לרוב ומחסור במורים טובים יש תמיד. אבל עד שהחזון יתגשם, הדרך עוד ארוכה.
הנה טעימות מיומו הראשון של מפוטר ההיי-טק מ' בחדר המורים:
מ: "ש---לום! אני המורה החדש. שמי מ'. אולי נתחיל בסבב היכרות?"
מורה1: "זוהי דיצה המנהלת, גילה הסגנית, בלהה האחראית על הסביבה המוזיאלית, ורבקה שאחראית על הסביבה המוזיקלית. ושאר המורות - פזית, יפית, רונית, ודורית. ואחרון חביב - עובדיה, שרת בית הספר".
מ': "אז יש לכם שרת? נפלא. אני מקווה שהוא מספיק חזק ולא נופל".
סגנית: "אל דאגה מ', עובדיה שלנו חזק ומתפקד. רק אתמול הוא פינה את הארון הענקי מחדר האנגלית".
מ': "יופי. ברשותכן, הכנתי מצגת על עצמי. אז אם אפשר רק את הלפטופ והמקרן, ואני כבר מתחיל".
מורה2: "אין פה לפטופ ובטח שלא מקרן. יש מקרן שקפים, אם אתה מעוניין".
מ': "טוב, לא משנה. אולי אספר לכם עליי בקצרה: אני בוגר ממר"ם, תואר שני במחשבים ומערכות מידע, בעל 8 שנות ניסיון ויודע ג'אווה, דוט.נט וסי שארפ. בנוסף, אני שולט באג'אקס. אתן בטח מכירות אג'אקס לא?
סגנית: "אג'אקס כמו סנו ג'אוול?"
מ': "לא מכיר ג'אוול, אני יודע ג'אווה. אבל זה משמח לדעת שאתן משתמשות פה בטכנולוגיות חדשניות".
מנהלת: "ראה מ', בית הספר חרת על דגלו את החדשנות ואת ערכי השיתוף, הסובלנות, האחריות והמובילות. אנו מכילים את הילדים, מספקים להם משוב בכל עת, ויוצרים סביבה מוזיאלית-מוזיקלית המשתפת, מלטפת ומאנפפת".
מ': "וואלה?"
עובדיה: "וואלה!"
מ': "תגידו, יש כאן פינת קפה? כי מתאים לי אספרסו".
מורה3: "פינת הקפה שם בפינה. יש לנו תה, קפה נמס פשוט של עלית ומים עם טעם של כלור מהקומקום. בכל מקרה, אבקש שתשלם את מיסי הוועד אם אתה רוצה לשתות מהקפה, דלוח ככל שיהיה".
מ': "קפה נמס של עלית? עוד מעט תגידו לי שגם אין לכם תלושים לצהריים".
מורה1: "דיצה, ראית איזה בחור משעשע?"
מ': "ודבר אחרון, בקשר לרכב: אני באמת באמת מעדיף מאזדה 3. היה לי פוקוס בחברה הקודמת ולא הסתדרנו. עם מי צריך לסגור את עניין הרכב?"
סגנית: "ראה בחור צעיר, אם אתה חושב שתבוא לכאן ממקום של התנשאות ומבלי כל יכולת להכיל את צוות המורות, הרי שמאמציך יעלו חרס. אך למרות זאת, ולמרות שגישתך אינה משקפת את רוח המועצה המוזיקלית שלנו, אם תזדקק להסעה, תוכל תמיד לפנות לאחת המורות שתלקח אותך טרמפ".
מ': "ומה עם פעילויות רווחה ונופש?"
מורה2: "יש לנו מגוון עשיר של הצעות מוזלות דרך הסתדרות המורים, ממש כמו בהיי-טק. הם רק לא עונים אף פעם בטלפון כך שאי אפשר באמת להזמין".
מ': "טוב, מורות יקרות, נעמתן לי מאוד. אבל ברשותכן, אני קופץ לארומה להביא קפה הפוך וקרואסון שקדים. כשאחזור אטפל בשרת אם יש איתו בעיות".
עובדיה: "שמע בחורצ'יק, אני כבר 19 שנה פה. לא אתה, ולא דיצה, ולא גילה יכולים לטפל בי. וחוץ מזה עשה טובה, בדרך חזרה תביא חלב 1% וקצת פתי בר".
הנה טעימות מיומו הראשון של מפוטר ההיי-טק מ' בחדר המורים:
מ: "ש---לום! אני המורה החדש. שמי מ'. אולי נתחיל בסבב היכרות?"
מורה1: "זוהי דיצה המנהלת, גילה הסגנית, בלהה האחראית על הסביבה המוזיאלית, ורבקה שאחראית על הסביבה המוזיקלית. ושאר המורות - פזית, יפית, רונית, ודורית. ואחרון חביב - עובדיה, שרת בית הספר".
מ': "אז יש לכם שרת? נפלא. אני מקווה שהוא מספיק חזק ולא נופל".
סגנית: "אל דאגה מ', עובדיה שלנו חזק ומתפקד. רק אתמול הוא פינה את הארון הענקי מחדר האנגלית".
מ': "יופי. ברשותכן, הכנתי מצגת על עצמי. אז אם אפשר רק את הלפטופ והמקרן, ואני כבר מתחיל".
מורה2: "אין פה לפטופ ובטח שלא מקרן. יש מקרן שקפים, אם אתה מעוניין".
מ': "טוב, לא משנה. אולי אספר לכם עליי בקצרה: אני בוגר ממר"ם, תואר שני במחשבים ומערכות מידע, בעל 8 שנות ניסיון ויודע ג'אווה, דוט.נט וסי שארפ. בנוסף, אני שולט באג'אקס. אתן בטח מכירות אג'אקס לא?
סגנית: "אג'אקס כמו סנו ג'אוול?"
מ': "לא מכיר ג'אוול, אני יודע ג'אווה. אבל זה משמח לדעת שאתן משתמשות פה בטכנולוגיות חדשניות".
מנהלת: "ראה מ', בית הספר חרת על דגלו את החדשנות ואת ערכי השיתוף, הסובלנות, האחריות והמובילות. אנו מכילים את הילדים, מספקים להם משוב בכל עת, ויוצרים סביבה מוזיאלית-מוזיקלית המשתפת, מלטפת ומאנפפת".
מ': "וואלה?"
עובדיה: "וואלה!"
מ': "תגידו, יש כאן פינת קפה? כי מתאים לי אספרסו".
מורה3: "פינת הקפה שם בפינה. יש לנו תה, קפה נמס פשוט של עלית ומים עם טעם של כלור מהקומקום. בכל מקרה, אבקש שתשלם את מיסי הוועד אם אתה רוצה לשתות מהקפה, דלוח ככל שיהיה".
מ': "קפה נמס של עלית? עוד מעט תגידו לי שגם אין לכם תלושים לצהריים".
מורה1: "דיצה, ראית איזה בחור משעשע?"
מ': "ודבר אחרון, בקשר לרכב: אני באמת באמת מעדיף מאזדה 3. היה לי פוקוס בחברה הקודמת ולא הסתדרנו. עם מי צריך לסגור את עניין הרכב?"
סגנית: "ראה בחור צעיר, אם אתה חושב שתבוא לכאן ממקום של התנשאות ומבלי כל יכולת להכיל את צוות המורות, הרי שמאמציך יעלו חרס. אך למרות זאת, ולמרות שגישתך אינה משקפת את רוח המועצה המוזיקלית שלנו, אם תזדקק להסעה, תוכל תמיד לפנות לאחת המורות שתלקח אותך טרמפ".
מ': "ומה עם פעילויות רווחה ונופש?"
מורה2: "יש לנו מגוון עשיר של הצעות מוזלות דרך הסתדרות המורים, ממש כמו בהיי-טק. הם רק לא עונים אף פעם בטלפון כך שאי אפשר באמת להזמין".
מ': "טוב, מורות יקרות, נעמתן לי מאוד. אבל ברשותכן, אני קופץ לארומה להביא קפה הפוך וקרואסון שקדים. כשאחזור אטפל בשרת אם יש איתו בעיות".
עובדיה: "שמע בחורצ'יק, אני כבר 19 שנה פה. לא אתה, ולא דיצה, ולא גילה יכולים לטפל בי. וחוץ מזה עשה טובה, בדרך חזרה תביא חלב 1% וקצת פתי בר".
אשת עקרונות פולניה בת 61, בעלת חוש הומור ויכולת להראות עד כמה המדינה הזו מגוחכת ומערכת המשפט מנופחת מחשיבות עצמית...
מתארת בסגנון "קישוני" את לכתה לכלא ליומיים במקום לשלם 100 שקלים.
שווה קריאה!
חבל שהיא לא כותבת ספרים.
הסיפור המלא – נוסח משולב - לבודדים שלא מצויים בפרטי האינטריגה להלן תקציר האירועים ואחר כך ההמשך:
בדצמבר לפני שנתיים וחודשיים בשעה 16.50 ביקשתי להחנות את מכוניתי ליד המדרכה ברח' דונדיקוב ברחובות.
היה חושך ולא היה ברור אם החניה מותרת אבל לא חיפשתי יותר מדי סימנים משום שעמדה שם פקחית של העירייה.
ניגשתי אליה ושאלתי אם החניה מותרת והיא אמרה שעם כרטיס חניה מותר. שמתי איזי פארק והלכתי.
חזרתי כעבור שעה ומצאתי רפורט. מתברר שמשעה 17.00המקום משמש חניה רק לדיירי הבית.
סברתי שהפקחית הטעתה אותי והייתה צריכה למסור לי את המידע המלא ולמחרת שלחתי מכתב לעירייה עם בקשה להתעמת אתה.
כעבור חצי שנה העירייה דחתה את בקשתי והציעה לי לשלם את הדו"ח או להישפט.
בחרתי להישפט כדי לקבל פסיקה: אם המידע שנמסר הוא נכון לאותו הרגע אך מאבד תוקפו כעבור זמן קצר, על מי חלה האחריות?
אם השופט היה אומר שהפקחית ענתה על מה שנשאלה וזה סוף הסיפור, הייתי משלמת את הדו"ח בלי להתווכח.
מאידך קיוויתי שהוא יקבל את הטעון שהאדם הסביר יכול היה להניח שהמידע תקף לפחות לשעה הבאה
(כי היא הזכירה כרטיס חניה) ולכן הטעות שלי הייתה בתום לב ויזכה אותי.
המשפט נערך כעבור שנה והשופט קבע שעליו לשמוע את גרסת הפקחית. אמרתי שהיא בוודאי לא תזכור והוא אמר שלא אדאג.
לפני שלושה שבועות, כלומר שנתיים אחרי המקרה, נערך המשפט בנוכחות הפקחית. השופט לא נתן לי לדבר רק שאל את הפקחית לגרסתה.
היא ענתה כצפוי שהיא לא זוכרת ואז הוא שאל אותה אם בכלל יש מצב שהייתה יכולה לומר לי דבר כזה (איזה דבר? היא הרי לא זוכרת).
היא ענתה שלא (וכי מה היא תגיד?) כבודו הכתיב לפרוטוקול שהפקחית מכחישה את הסיפור שלי, שהגרסה שלה עדיפה בעיניו על שלי,
וגזר עלי את סכום הדו"ח או יומיים מאסר. אמרתי שאני בוחרת מאסר.
פרקליטת העירייה אמרה לי מייד שאם אני רוצה אני יכולה לערער במחוזי (ושכחה להזכיר שזה מחייב לקחת עורך דין, לשלם הרבה כסף ולהתקשקש עם זה לאורך שנים), או פשוט לא לשלם את הקנס ואז יעצרו אותי
(ושכחה להזכיר שבדרך מתווספים קנסות, ריבית פיגורים והוצאה לפועל). הודעתי שאני הולכת למאסר.
נתבקשתי להגיע ביום שלישי זה בוקר לבית משפט השלום ברחובות ומשם יעבירו אותי למעצר תחת ליווי.
הגעתי בשעה תשע וניגשנו לפקיד. הוא הציע שאלך הביתה ואחזור למחרת, כי הפקידה איננה.
לא הסכמתי אז הוא אתר אותה בטלפון והתפתחה מריבה גדולה, כי לדעתו כל המעצר היה צריך להתבצע אחרת, ואיך הוא יעשה כעת את המעצר.
אחרי ויכוח ארוך מאוד (ותור ממתינים הולך ומתארך)
שני מאבטחים נתבקשו לעזוב את משמרתם בבדיקת הנכנסים לבית המשפט ולבוא לשמור עלי עד שתגיע הניידת.
הם הודיעו לי חגיגית שאני עצורה, נעמדו מולי, וכך עמדו, נעבעך, במשך שעתיים, בזמן שאני ישבתי על הספסל ופתרתי סודוקו.
בצהריים הגיעה ניידת עם שלושה שוטרים שלקחו אותי למשטרה, אני מצד הדלת שלא נפתחת מבפנים.
בתחנה שמו לי אזיקים על הרגליים (מי שלא מאמין – אורך שרשרת בין הרגליים היא חצי מטר, מדדתי על הבלטות) והושיבו עם שוטר שהודיע בטלפון שהוא לא יכול לצאת למשימה כי הוא "מבצע זקיפות עצירה" ואני בינתיים קראתי מוספי סוף שבוע.
אגב, אותה משימה שהוזכרה הייתה החוויה הקשה ביותר שלי בכל הסיפור הזה, כי קראו לו לרח' וייצמן בגלל מעשה מגונה בילדה בת שמונה.
במשך שעות הפעילו עלי לחץ כבד להתקפל ולשלם את הדו"ח. לא הבינו איך אפשר להעדיף מאסר במקום לשלם 100 שקל.
שוטרים דתיים התארגנו והציעו לאסוף ביניהם את הכסף ולקיים מצוות פדיון שבויים. רובם די הבינו את האבסורד אבל לא כולם.
אחד הקודקודים בתפקיד החוקר הרע צעק שאכבה מייד את הסלולארי. כיביתי מייד אבל הוא המשיך לצעוק בשוונג עד ששאלתי אותו למה הוא צועק, הרי הטלפון מזמן סגור. אז הוא צרח: "ככה! כי את עצורה!" אחרי זמן מה התברר שאני לא עצורה אלא אסירה והוא איבד עניין.
ארוחת צהריים הייתה לא רעה. אחרי שלוש שעות התחילו לטפל בהעברה לנווה תרצה והוחלט שאפשר בלי אזיקים על הרגליים.
אלא מה? לנווה תרצה אפשר להתקבל רק עם בדיקות רפואיות. מייד גויסה ניידת, שוטר ושוטרת חמושים, ויצאה שיירה לבית חולים קפלן.
שם הם החנו את הניידת בחנייה של נכים והלכנו לקבלה. הפקידה הכינה טופס וביקשה להחתים אותי,
למרבה המזל שמתי לב שזו התחייבות לשלם 566 ₪ על הבדיקות. סירבתי לחתום, אז היא ביקשה מהשוטר לחתום.
גם הוא סירב ושוב הייתה מריבה. רצו טלפונים למשטרה ולכל מיני מקומות, התור אחרינו בינתיים התארך, בסוף הושגה פשרה והלכנו לחכות ליד חדר הרופא. אני יושבת, השומרים הנאמנים עומדים מולי.
ברגע מסוים רציתי קמתי כדי להתמתח. השוטרת זינקה עלי. "אני רוצה אותך יושבת כאן, בקשר עין! את לא תשחקי אתי את המשחקים האלה!" אני נשבעת.
ואז התברר שצריך לעשות אק"ג. מי שמכיר אותי יודע שאכן רק תחת משמר חמוש אפשר היה להביא אותי לעשות את האק"ג הראשון שלי בחיים.
ואז הגיעה בדיקה רפואית. השוטרת והשוטר נכנסו אתי לחדר הרופא. הרופא הבין ממבט אחד את העניין ופנה אלי בנימוס רב.
הפניתי אותו לאפוטרופוסים. הוא שמע שאני אסירה שצריכה לקבל תעודת כשירות ואמר שהוא צריך לבדוק אותי ומבקש מהם לצאת.
השוטר יצא, השוטרת אמרה שהיא לא יוצאת. הרופא אמר שהוא מאוד מצטער אבל כך לא יוכל לבדוק אותי בגלל חוק זכויות החולה שמחייב לשמור על פרטיות.
היא ראתה שלא תנצח, אז רק בדקה אם יש פתחי מילוט בקירות ומעבר לווילון ויצאה מאוד לא מרוצה.
הסברתי לרופא ביוזמתי את העניין, סירבתי להצעתו לבדוק סוכר (מזל שהחמושה הייתה בחוץ) והוא אמר שזו כמובן זכותי,
אבל עליו להפעיל רפואה הגנתית ולכן ירשום את הסירוב שלי בטופס. לא הייתה לי התנגדות וזה גם לא הפריע לי בהמשך.
חזרנו למשטרה, קיבלתי ארוחת ערב ושני שוטרים אחרים לקחו אותי בצ'קלקה לנווה תרצה.
כאן דווקא הכול היה בסדר ומכובד. אמנם עברתי את כל שלבי החיול כמו שצריך (כולל מילוי טפסים שבהם אני צריכה לדווח אם עשיתי הפלות, אם יש לי נטיות אובדניות ואם אני לוקחת תחליפי סם, וכולל "חיפוש" שפירושו התערטלות מוחלטת. יצוין שלמחפשת היה יותר לא נעים מאשר לי).
כולם הבינו שאין מה לעשות עניינים ולכן אפילו לא לקחו אותי להצטלם רק צילמו תמונה מתוך תעודת הזהות. מה שכן, שמי הלך לפניי, וכשהובילו אותי לתא שלי בסוף המסדרון, משני הצדדים דרך הסורגים הופיעו פרצופים ולחשים: "הנה זאתי שנכנסה לכלא בגלל מאה שקל".
זה גם היה השם שלי במשך יום המחרת.
קיבלתי תא לבד. המיטה הייתה נוחה, השמיכות נקיות (הרצפה לא), היו גם מים חמים וישנתי מצוין.
אוכל לא משהו. בבוקר נתנו לי גם לטייל לבד בחצר שגודלה 37 צעדים על 18 צעדים ואלכסון 41 צעדים. כשסגרו אותי בחצר אמרתי: "שלא אברח?"
"שלא יפגעו בך," ענה לי הסוהר. אני חושבת שבגלל זה הייתי די שאננה כשהלכתי לשם, כי הבנתי שהדאגה לשלומי היא גם האינטרס של המקום.
לפני השחרור הוזמנתי לחדר ישיבות מפואר והמנהלות הגבוהות ביותר של הכלא, נחמדות מאוד שאלו אותי איך היה לי אצלם. אמרתי שהוגן מאוד.
בדחילו ורחימו הן ביקשו לדעת מה כל הסיפור (הן בכלל חשבו שהשופט גזר עלי מאסר של יומיים). סיפרתי להן והן אמרו שזה סקופ לעיתון.
ביציאה קיבלתי שובר לנסיעה בתחבורה ציבורית הביתה, וכעת אני עומדת להגיש בקשה לנשיא המדינה (לכל השלושה) למחוק לי רישום פלילי בגין מאסר.
מכל מקום את חובי לחברה שילמתי וכעת אני פותחת דף חדש.
מתארת בסגנון "קישוני" את לכתה לכלא ליומיים במקום לשלם 100 שקלים.
שווה קריאה!
חבל שהיא לא כותבת ספרים.
הסיפור המלא – נוסח משולב - לבודדים שלא מצויים בפרטי האינטריגה להלן תקציר האירועים ואחר כך ההמשך:
בדצמבר לפני שנתיים וחודשיים בשעה 16.50 ביקשתי להחנות את מכוניתי ליד המדרכה ברח' דונדיקוב ברחובות.
היה חושך ולא היה ברור אם החניה מותרת אבל לא חיפשתי יותר מדי סימנים משום שעמדה שם פקחית של העירייה.
ניגשתי אליה ושאלתי אם החניה מותרת והיא אמרה שעם כרטיס חניה מותר. שמתי איזי פארק והלכתי.
חזרתי כעבור שעה ומצאתי רפורט. מתברר שמשעה 17.00המקום משמש חניה רק לדיירי הבית.
סברתי שהפקחית הטעתה אותי והייתה צריכה למסור לי את המידע המלא ולמחרת שלחתי מכתב לעירייה עם בקשה להתעמת אתה.
כעבור חצי שנה העירייה דחתה את בקשתי והציעה לי לשלם את הדו"ח או להישפט.
בחרתי להישפט כדי לקבל פסיקה: אם המידע שנמסר הוא נכון לאותו הרגע אך מאבד תוקפו כעבור זמן קצר, על מי חלה האחריות?
אם השופט היה אומר שהפקחית ענתה על מה שנשאלה וזה סוף הסיפור, הייתי משלמת את הדו"ח בלי להתווכח.
מאידך קיוויתי שהוא יקבל את הטעון שהאדם הסביר יכול היה להניח שהמידע תקף לפחות לשעה הבאה
(כי היא הזכירה כרטיס חניה) ולכן הטעות שלי הייתה בתום לב ויזכה אותי.
המשפט נערך כעבור שנה והשופט קבע שעליו לשמוע את גרסת הפקחית. אמרתי שהיא בוודאי לא תזכור והוא אמר שלא אדאג.
לפני שלושה שבועות, כלומר שנתיים אחרי המקרה, נערך המשפט בנוכחות הפקחית. השופט לא נתן לי לדבר רק שאל את הפקחית לגרסתה.
היא ענתה כצפוי שהיא לא זוכרת ואז הוא שאל אותה אם בכלל יש מצב שהייתה יכולה לומר לי דבר כזה (איזה דבר? היא הרי לא זוכרת).
היא ענתה שלא (וכי מה היא תגיד?) כבודו הכתיב לפרוטוקול שהפקחית מכחישה את הסיפור שלי, שהגרסה שלה עדיפה בעיניו על שלי,
וגזר עלי את סכום הדו"ח או יומיים מאסר. אמרתי שאני בוחרת מאסר.
פרקליטת העירייה אמרה לי מייד שאם אני רוצה אני יכולה לערער במחוזי (ושכחה להזכיר שזה מחייב לקחת עורך דין, לשלם הרבה כסף ולהתקשקש עם זה לאורך שנים), או פשוט לא לשלם את הקנס ואז יעצרו אותי
(ושכחה להזכיר שבדרך מתווספים קנסות, ריבית פיגורים והוצאה לפועל). הודעתי שאני הולכת למאסר.
נתבקשתי להגיע ביום שלישי זה בוקר לבית משפט השלום ברחובות ומשם יעבירו אותי למעצר תחת ליווי.
הגעתי בשעה תשע וניגשנו לפקיד. הוא הציע שאלך הביתה ואחזור למחרת, כי הפקידה איננה.
לא הסכמתי אז הוא אתר אותה בטלפון והתפתחה מריבה גדולה, כי לדעתו כל המעצר היה צריך להתבצע אחרת, ואיך הוא יעשה כעת את המעצר.
אחרי ויכוח ארוך מאוד (ותור ממתינים הולך ומתארך)
שני מאבטחים נתבקשו לעזוב את משמרתם בבדיקת הנכנסים לבית המשפט ולבוא לשמור עלי עד שתגיע הניידת.
הם הודיעו לי חגיגית שאני עצורה, נעמדו מולי, וכך עמדו, נעבעך, במשך שעתיים, בזמן שאני ישבתי על הספסל ופתרתי סודוקו.
בצהריים הגיעה ניידת עם שלושה שוטרים שלקחו אותי למשטרה, אני מצד הדלת שלא נפתחת מבפנים.
בתחנה שמו לי אזיקים על הרגליים (מי שלא מאמין – אורך שרשרת בין הרגליים היא חצי מטר, מדדתי על הבלטות) והושיבו עם שוטר שהודיע בטלפון שהוא לא יכול לצאת למשימה כי הוא "מבצע זקיפות עצירה" ואני בינתיים קראתי מוספי סוף שבוע.
אגב, אותה משימה שהוזכרה הייתה החוויה הקשה ביותר שלי בכל הסיפור הזה, כי קראו לו לרח' וייצמן בגלל מעשה מגונה בילדה בת שמונה.
במשך שעות הפעילו עלי לחץ כבד להתקפל ולשלם את הדו"ח. לא הבינו איך אפשר להעדיף מאסר במקום לשלם 100 שקל.
שוטרים דתיים התארגנו והציעו לאסוף ביניהם את הכסף ולקיים מצוות פדיון שבויים. רובם די הבינו את האבסורד אבל לא כולם.
אחד הקודקודים בתפקיד החוקר הרע צעק שאכבה מייד את הסלולארי. כיביתי מייד אבל הוא המשיך לצעוק בשוונג עד ששאלתי אותו למה הוא צועק, הרי הטלפון מזמן סגור. אז הוא צרח: "ככה! כי את עצורה!" אחרי זמן מה התברר שאני לא עצורה אלא אסירה והוא איבד עניין.
ארוחת צהריים הייתה לא רעה. אחרי שלוש שעות התחילו לטפל בהעברה לנווה תרצה והוחלט שאפשר בלי אזיקים על הרגליים.
אלא מה? לנווה תרצה אפשר להתקבל רק עם בדיקות רפואיות. מייד גויסה ניידת, שוטר ושוטרת חמושים, ויצאה שיירה לבית חולים קפלן.
שם הם החנו את הניידת בחנייה של נכים והלכנו לקבלה. הפקידה הכינה טופס וביקשה להחתים אותי,
למרבה המזל שמתי לב שזו התחייבות לשלם 566 ₪ על הבדיקות. סירבתי לחתום, אז היא ביקשה מהשוטר לחתום.
גם הוא סירב ושוב הייתה מריבה. רצו טלפונים למשטרה ולכל מיני מקומות, התור אחרינו בינתיים התארך, בסוף הושגה פשרה והלכנו לחכות ליד חדר הרופא. אני יושבת, השומרים הנאמנים עומדים מולי.
ברגע מסוים רציתי קמתי כדי להתמתח. השוטרת זינקה עלי. "אני רוצה אותך יושבת כאן, בקשר עין! את לא תשחקי אתי את המשחקים האלה!" אני נשבעת.
ואז התברר שצריך לעשות אק"ג. מי שמכיר אותי יודע שאכן רק תחת משמר חמוש אפשר היה להביא אותי לעשות את האק"ג הראשון שלי בחיים.
ואז הגיעה בדיקה רפואית. השוטרת והשוטר נכנסו אתי לחדר הרופא. הרופא הבין ממבט אחד את העניין ופנה אלי בנימוס רב.
הפניתי אותו לאפוטרופוסים. הוא שמע שאני אסירה שצריכה לקבל תעודת כשירות ואמר שהוא צריך לבדוק אותי ומבקש מהם לצאת.
השוטר יצא, השוטרת אמרה שהיא לא יוצאת. הרופא אמר שהוא מאוד מצטער אבל כך לא יוכל לבדוק אותי בגלל חוק זכויות החולה שמחייב לשמור על פרטיות.
היא ראתה שלא תנצח, אז רק בדקה אם יש פתחי מילוט בקירות ומעבר לווילון ויצאה מאוד לא מרוצה.
הסברתי לרופא ביוזמתי את העניין, סירבתי להצעתו לבדוק סוכר (מזל שהחמושה הייתה בחוץ) והוא אמר שזו כמובן זכותי,
אבל עליו להפעיל רפואה הגנתית ולכן ירשום את הסירוב שלי בטופס. לא הייתה לי התנגדות וזה גם לא הפריע לי בהמשך.
חזרנו למשטרה, קיבלתי ארוחת ערב ושני שוטרים אחרים לקחו אותי בצ'קלקה לנווה תרצה.
כאן דווקא הכול היה בסדר ומכובד. אמנם עברתי את כל שלבי החיול כמו שצריך (כולל מילוי טפסים שבהם אני צריכה לדווח אם עשיתי הפלות, אם יש לי נטיות אובדניות ואם אני לוקחת תחליפי סם, וכולל "חיפוש" שפירושו התערטלות מוחלטת. יצוין שלמחפשת היה יותר לא נעים מאשר לי).
כולם הבינו שאין מה לעשות עניינים ולכן אפילו לא לקחו אותי להצטלם רק צילמו תמונה מתוך תעודת הזהות. מה שכן, שמי הלך לפניי, וכשהובילו אותי לתא שלי בסוף המסדרון, משני הצדדים דרך הסורגים הופיעו פרצופים ולחשים: "הנה זאתי שנכנסה לכלא בגלל מאה שקל".
זה גם היה השם שלי במשך יום המחרת.
קיבלתי תא לבד. המיטה הייתה נוחה, השמיכות נקיות (הרצפה לא), היו גם מים חמים וישנתי מצוין.
אוכל לא משהו. בבוקר נתנו לי גם לטייל לבד בחצר שגודלה 37 צעדים על 18 צעדים ואלכסון 41 צעדים. כשסגרו אותי בחצר אמרתי: "שלא אברח?"
"שלא יפגעו בך," ענה לי הסוהר. אני חושבת שבגלל זה הייתי די שאננה כשהלכתי לשם, כי הבנתי שהדאגה לשלומי היא גם האינטרס של המקום.
לפני השחרור הוזמנתי לחדר ישיבות מפואר והמנהלות הגבוהות ביותר של הכלא, נחמדות מאוד שאלו אותי איך היה לי אצלם. אמרתי שהוגן מאוד.
בדחילו ורחימו הן ביקשו לדעת מה כל הסיפור (הן בכלל חשבו שהשופט גזר עלי מאסר של יומיים). סיפרתי להן והן אמרו שזה סקופ לעיתון.
ביציאה קיבלתי שובר לנסיעה בתחבורה ציבורית הביתה, וכעת אני עומדת להגיש בקשה לנשיא המדינה (לכל השלושה) למחוק לי רישום פלילי בגין מאסר.
מכל מקום את חובי לחברה שילמתי וכעת אני פותחת דף חדש.
ברק אובמה הוא ודאי הפוליטיקאי המיומן בעולם, בטיפול בתקשורת. זה מתחיל בהשתלטות בהליכה על האינטרנט החברתי כולו, עמידה וכיבוש עיתונאים בשניות עם החיוך המפורסם והרטוריקה המבריקה, דרך ניהול הקמפיין המוצלח ביותר בכל הזמנים, וכמובן PR ברמה שחברות כמו נייק וקוקה קולה היו מוכנות לחתום עליו בעיניים עצומות, הנה עוד דוגמה ליכולת הפנומנלית של ברק אובמה לעמוד מול קהל ולעשות ממנו מעריצים.
10 הדקות הראשונות, לפני שהוא מתחיל להיכנס להומור פנים-אמריקאי, הן פנומנליות ומוכיחות שההומור הכי טוב בעולם מסתתר גם בשדרות פנסילבניה. ויש אפילו עקיצה שנשלחת לג'יי לנו, שיושב על הבמה ומתמוגג נבוך:
https://youtu.be/aYsGwLWqWI4
10 הדקות הראשונות, לפני שהוא מתחיל להיכנס להומור פנים-אמריקאי, הן פנומנליות ומוכיחות שההומור הכי טוב בעולם מסתתר גם בשדרות פנסילבניה. ויש אפילו עקיצה שנשלחת לג'יי לנו, שיושב על הבמה ומתמוגג נבוך:
https://youtu.be/aYsGwLWqWI4
רק בעברית אפשר להתבטא כך וב-20 שפות ולהבין כל מילה ומילה
מתוך מחקרים שנעשו בארצות רבות, בהן מתקיים בליל-שפות רב, עולה כי חוץ מישראל - אין עוד מדינה בעולם, שמערבבת/משלבת מספר כה רב של שפות בסיפור קצרצר אחד - ועדיין מוגדרת, מֶתַפקֶדֶת ונחשבת כ- 'שפה אחת':
"הקיצר, אחרי 20 שעות טיסה אני יורד מהמטוס ב ג'ט לג מטורף, מתנדנד מסטול מרוב עייפות, רעב-מת לאיזה קרואסון, כולי ג'יפה, עומד ליד מסוף המזוודות כמו איזה אידיוט עם כל שקיות הפיצ'פקעס שהבאתי לילדים מהטיול, אישתי כפרה עליה כבר חיכתה לי בחוץ בדאבל-פארקינג, עם הג'יפ, פחדתי שלא יעשו לה רפורט... anyway אני עומד לי ליד איפה שמֶחַכים למזוודות, קולט את כל הבלאגן שהולך שם עם כל הפרזיטים. שדה התעופה ניראה כמו לובי של מלון ליגה ז', או אנא-עארף כמו מה... ופתאום...מהפויינט אוף-ויו שלי, אני קולט את איש הביטחון מסתכל עליי 'דורך' כאילו סימֶן אותי....אמרתי לעצמי די לחכימא ברמיזא. אחרי איזה 10 דקות, אני קולט יענו שאני ב'ברוֹך' רציני. בסוף סחבק לא יצא פראייר – למזלי ה-דיסק-מן שקניתי, היה עלי - ולא במזוודה....
טוב, מן הון להון, ההוא בסוף פתח לי רק את ה-הנד-באג , אמרתי לו היידה היידה, יאללה יא-חביבי, יעני כולה מה כבר הבאתי – 2 טרנינגים, 6 ואזות, 250 גטקעס ו-200 טישרטים ?! – זה בכלל לא לשימוש אישי - הכל עולה ישר לבויידעם של הפנט-האוס. ההוא – התייבש. הבין שטעה בקשר אלי.
אמרתי לעצמי חלאס, אני מתלונן על הקעקר הטוקמאק הזה. אחרי שבוע פיטרו אותו...מגיע לו .... סיים ת'קריירה ביג טיים, כי לטס פייס איט – הלך פאקאקט...עוד אהבל שעושה עלי עוואנטות ... איש ביטחון אלק, חתיכת קב"ט דה-מיקולו...נראה כמו איזה טרנטע קקמאיקה....אלטעזכען.
איך אומרים... פעם אתה ב-אפ של הלייף ופעם בדאון. תכל'ס..העיקר שנגמר. טוב, ביי דארלינג - SEE YOU בעאדֶן".
וגם זה בעברית מדוברת:
"שעתיים חיכינו לדוקטור בקליניקה בשביל רצפט – ובסוף נאדה, גורנישט! - הלכנו – מעלש...נבוא מחר. סַלַאמַת".
מתוך הספר 'תהיו בקשר' - בהוצאת 'עם עובד'.
מתוך מחקרים שנעשו בארצות רבות, בהן מתקיים בליל-שפות רב, עולה כי חוץ מישראל - אין עוד מדינה בעולם, שמערבבת/משלבת מספר כה רב של שפות בסיפור קצרצר אחד - ועדיין מוגדרת, מֶתַפקֶדֶת ונחשבת כ- 'שפה אחת':
"הקיצר, אחרי 20 שעות טיסה אני יורד מהמטוס ב ג'ט לג מטורף, מתנדנד מסטול מרוב עייפות, רעב-מת לאיזה קרואסון, כולי ג'יפה, עומד ליד מסוף המזוודות כמו איזה אידיוט עם כל שקיות הפיצ'פקעס שהבאתי לילדים מהטיול, אישתי כפרה עליה כבר חיכתה לי בחוץ בדאבל-פארקינג, עם הג'יפ, פחדתי שלא יעשו לה רפורט... anyway אני עומד לי ליד איפה שמֶחַכים למזוודות, קולט את כל הבלאגן שהולך שם עם כל הפרזיטים. שדה התעופה ניראה כמו לובי של מלון ליגה ז', או אנא-עארף כמו מה... ופתאום...מהפויינט אוף-ויו שלי, אני קולט את איש הביטחון מסתכל עליי 'דורך' כאילו סימֶן אותי....אמרתי לעצמי די לחכימא ברמיזא. אחרי איזה 10 דקות, אני קולט יענו שאני ב'ברוֹך' רציני. בסוף סחבק לא יצא פראייר – למזלי ה-דיסק-מן שקניתי, היה עלי - ולא במזוודה....
טוב, מן הון להון, ההוא בסוף פתח לי רק את ה-הנד-באג , אמרתי לו היידה היידה, יאללה יא-חביבי, יעני כולה מה כבר הבאתי – 2 טרנינגים, 6 ואזות, 250 גטקעס ו-200 טישרטים ?! – זה בכלל לא לשימוש אישי - הכל עולה ישר לבויידעם של הפנט-האוס. ההוא – התייבש. הבין שטעה בקשר אלי.
אמרתי לעצמי חלאס, אני מתלונן על הקעקר הטוקמאק הזה. אחרי שבוע פיטרו אותו...מגיע לו .... סיים ת'קריירה ביג טיים, כי לטס פייס איט – הלך פאקאקט...עוד אהבל שעושה עלי עוואנטות ... איש ביטחון אלק, חתיכת קב"ט דה-מיקולו...נראה כמו איזה טרנטע קקמאיקה....אלטעזכען.
איך אומרים... פעם אתה ב-אפ של הלייף ופעם בדאון. תכל'ס..העיקר שנגמר. טוב, ביי דארלינג - SEE YOU בעאדֶן".
וגם זה בעברית מדוברת:
"שעתיים חיכינו לדוקטור בקליניקה בשביל רצפט – ובסוף נאדה, גורנישט! - הלכנו – מעלש...נבוא מחר. סַלַאמַת".
מתוך הספר 'תהיו בקשר' - בהוצאת 'עם עובד'.
הומור
אישה אחת נוהגת ועוברת באור אדום.
מגיע שוטר ועוצר אותה.
השוטר: גבירתי, אפשר לראות את רשיון הנהיגה שלך?
האישה: הייתי מראה לך אותו אבל הוא שלול כבר 15 שנה
השוטר: אפשר לראות את רשיון וביטוח הרכב שלך.
האישה: הייתי מראה לך, אבל המכונית גנובה. בעלי הרכב התנגד קצת אז רצחתי אותו והגופה בתא המטען..."
השוטר ההמום מזמין את כל צמרת המשטרה.
המפקד הבכיר ניגש אל הגברת ומבקש ממנה לראות את תא המטען.
האישה מראה לו אך הוא לא רואה שום גופה.
הוא מבקש לראות את רשיון הנהיגה והגברת מציגה לו אותו.
הוא מבקש לראות את הביטוח ואת רשיון הרכב והיא מראה לו.
המפקד הבכיר שואל אותה המום: "איך זה יכול להיות? - השוטר אמר שאין לך רשיון נהיגה, אין לך רשיון וביטוח רכב, ויש לך גופה בתא המטען!"
"בטח", אומרת האישה, "עוד מעט הוא גם יגיד לך שעברתי באור אדום".
מגיע שוטר ועוצר אותה.
השוטר: גבירתי, אפשר לראות את רשיון הנהיגה שלך?
האישה: הייתי מראה לך אותו אבל הוא שלול כבר 15 שנה
השוטר: אפשר לראות את רשיון וביטוח הרכב שלך.
האישה: הייתי מראה לך, אבל המכונית גנובה. בעלי הרכב התנגד קצת אז רצחתי אותו והגופה בתא המטען..."
השוטר ההמום מזמין את כל צמרת המשטרה.
המפקד הבכיר ניגש אל הגברת ומבקש ממנה לראות את תא המטען.
האישה מראה לו אך הוא לא רואה שום גופה.
הוא מבקש לראות את רשיון הנהיגה והגברת מציגה לו אותו.
הוא מבקש לראות את הביטוח ואת רשיון הרכב והיא מראה לו.
המפקד הבכיר שואל אותה המום: "איך זה יכול להיות? - השוטר אמר שאין לך רשיון נהיגה, אין לך רשיון וביטוח רכב, ויש לך גופה בתא המטען!"
"בטח", אומרת האישה, "עוד מעט הוא גם יגיד לך שעברתי באור אדום".
אם זה לא היה כ"כ עצוב, היינו צוחקים...
יש לנו הצעה להחלפת מקום מגורים :
את בני ובנות גיל הזהב נעביר לבתי הכלא ואת כל המחבלים הכלואים נעביר לבתי הסיעוד הממשלתיים!
בדרך זו לגיל הזהב יהיה נגישות למקלחות, תחביבים וטיולים ברגל, יקבלו תרופות , טיפול שיניים, טיפול רפואי, כסאות גלגלים וכו', ללא הגבלה.
ובנוסף יקבלו כסף במקום לשלם.
יהיו כל הזמן מתחת להשגחה באמצעות מערכת במעגל סגור ובכך האחראים יזהו מיידית שעת מצוקה אם נופלים או צריכים עזרה, מייד יראו זאת במסך ההשגחה מחדר הפיקוח.
יכבסו להם את כלי המיטה פעמיים בשבוע והבגדים לאחר כביסה יוחזרו להם לאחר גיהוץ.
שומר יעשה סיבוב לבדוק מצבם כל 20 דקות, יביא להם אוכל ומאכלים עד לחדר שלהם.
יהיה להם מקום מסודר לקבלת אורחים כאשר המשפחה מגיעה לביקור.
יהיה להם נגישות לספריה, חדר כושר, קבלת יעוץ רוחני, אפשרות שחיה בבריכה, והזדמנויות להרחבת ההשכלה.
יקבלו ביגוד פשוט, נעליים, נעלי בית, פיג'מה ויעוץ משפטי חינם, לפי בקשתם.
חדרים פרטיים, מוגנים לכולם, עם חצר להליכות קצרות, עם גינות.
לכל אחד מגיל הזהב יתאפשר שימוש במחשב, טלויזיה, רדיו, ושיחות טלפונים יומיים.
תהיה מועצה שתקשיב לטענות ותלונות שלהם והשומרים יהיו מחויבים לפעול בדרך התנהגות מסוימת.
והמחבלים, אתם שואלים, מה יהיה עליהם בבתי האבות?
הם יקבלו אוכל קר, ישאירו אותם ללא השגחה ובודדים.
כיבוי אורות בשעה 20:00 ומקלחות פעם בשבוע.
יגורו בחדר קטנטון וישלמו 5000 דולר לחודש, ללא שום תקוה שיום אחד ישוחררו משם.
צ ד ק ל כ ו ל ם!
שיר ההד מבוסס על חזרה על
בין הרי הנגב יש עמק מופלא
ההד עולה מתוכו ועונה על כל שאלה ומשאלה.
אל העמק הגיע עלם צעיר לשאול מה יעשה בנערתו.
והרי השיחה בין ההלם וההד:
הד יקר, מזמן אני רוצה לדבר איתך, אתה יודע ודאי על מה (עלמה...עלמה(
צדקת הד, פגשתי נערה, בחורה נאה (אה...אה... )
אך אמור לי הד יקר, כיצד עושה עצמה יפה מקודם (אודם...אודם...)
ומה רוצה היא להשיג בצום ובסיגוף (גוף...גוף...)
ומה תאמר יום יום כשנתחתן (תן...תן...)
ומה רוצה היא שאביא לה ? (וילה...וילה...)
וכיצד אוכל לעמוד בכל הדרישות ? (שוט...שוט ...)
ומה אעשה כנגד כל ההנמקות ? (מכות...מכות...)
והאם כדאי בכלל להינשא ? (נסה...נסה...)
ומה אעשה אם לא אשכח אותה ? (קח אותה... קח אותה...)
תאמר לי הד איך זה להיות נשוי (אוי...אוי...)
שאלה אישית הד, בחיי הנישואין במה אתה מאמין ? מין...מין...)
ואיך זה להיות מדריך ? (איח...איח...)
בין הרי הנגב יש עמק מופלא
ההד עולה מתוכו ועונה על כל שאלה ומשאלה.
אל העמק הגיע עלם צעיר לשאול מה יעשה בנערתו.
והרי השיחה בין ההלם וההד:
הד יקר, מזמן אני רוצה לדבר איתך, אתה יודע ודאי על מה (עלמה...עלמה(
צדקת הד, פגשתי נערה, בחורה נאה (אה...אה... )
אך אמור לי הד יקר, כיצד עושה עצמה יפה מקודם (אודם...אודם...)
ומה רוצה היא להשיג בצום ובסיגוף (גוף...גוף...)
ומה תאמר יום יום כשנתחתן (תן...תן...)
ומה רוצה היא שאביא לה ? (וילה...וילה...)
וכיצד אוכל לעמוד בכל הדרישות ? (שוט...שוט ...)
ומה אעשה כנגד כל ההנמקות ? (מכות...מכות...)
והאם כדאי בכלל להינשא ? (נסה...נסה...)
ומה אעשה אם לא אשכח אותה ? (קח אותה... קח אותה...)
תאמר לי הד איך זה להיות נשוי (אוי...אוי...)
שאלה אישית הד, בחיי הנישואין במה אתה מאמין ? מין...מין...)
ואיך זה להיות מדריך ? (איח...איח...)
*כשהולכת לחנות בגדים עושים לה הנחה קבוצתית
*היא צריכה מפה כדי למצוא את התחת שלה
*יש לה אזור חיוג משלה
*ה´ לא יכל להגיד ויהי אור עד שאמא שלך לא זזה
*היא משתמשת בכבשה בתור טמפון
*כשיא לובשת חולצה עם איקס נוחתים עליה מסוקים
*אנשים עושים ג´וגינג מסביבה
*כששכבה על חוף הים צעקו לה אנשים שחררו את ווילי
*צריך מפה כדי להזדיין איתה
*כשהיא הולכת עם מעיל גשם צהוב צועקים לה מונית
*היא מגהצת את המכנסיים שלה על כביש מהיר
*היא עשתה בנג´י והגשר טבע
*כשהיא עולה על המשקל יוצא פתק המשך יבוא
*כשהיא הולכת לים יש גיאות
*כשהיא עושה בנג´י היא הולכת ישר לגיהנום
*כל פעם שהיא הולכת עם עקבים היא מוצאת נפט
*ניסיתי לנסוע מסביבה אך לא היה לי מספיק דלק
*היא משתמשת ביערות הגשם בתור קיסמים לשיניים
*שהיא הולכת לסופרלנד אומרים לה אין הנחה לקבוצות
*היא משתמשת בכבשה בתור מנקה אוזניים
*לבשה חולצה עם איקס ונחתו עליה מסוקים
*אנשים עושים גוגינג מסביבה
*היא הלכה לסרט וישבה ליד כולם
* היא שכבה על חוף הים ואנשים התחילו לצעוק שחררו את ווילי
*כשהיא שוכבת ועולים על הבטן שלה האוזניים מתפוצצות
*צריך מפה כדי להזדיין איתה
*כשהיא הולכת למסעדה ומסתכלת על התפריט היא אומרת בסדר
*כשהיא הולכת עם מעיל גשם צהוב אנשים צועקים 'מונית'
*היא מגהצת את המכנסיים שלה על הכביש המהיר
*עשתה בנגי והגשר טבע
*שהיא עולה על המשקל יוצא פתק 'המשך יבוא'
*יש לה אזור חיוג משלה
*ה' לא יכל להגיד 'ויהי אור' עד שהיא לא זזה
*כל פעם שהיא הולכת לים, יש גיאות
* הייתי צריך לקחת שני אוטובוסים כדי להגיע לצד הטוב שלה
*היא מתעוררת בהמשכים
*כשהיא עושה בנגי היא הולכת ישר לגיהנום
*כל פעם שהיא הולכת עם עקבים, היא מוצאת נפט
*היא נמצאת בשני אזורי זמן בו זמנית
*היא לא מגיעה לכיס האחורי בג'ינס שלה
*היא משתמשת ביערות הגשם בתור קיסמים לשיניים
*היא צריכה מפה כדי למצוא את התחת שלה
*יש לה אזור חיוג משלה
*ה´ לא יכל להגיד ויהי אור עד שאמא שלך לא זזה
*היא משתמשת בכבשה בתור טמפון
*כשיא לובשת חולצה עם איקס נוחתים עליה מסוקים
*אנשים עושים ג´וגינג מסביבה
*כששכבה על חוף הים צעקו לה אנשים שחררו את ווילי
*צריך מפה כדי להזדיין איתה
*כשהיא הולכת עם מעיל גשם צהוב צועקים לה מונית
*היא מגהצת את המכנסיים שלה על כביש מהיר
*היא עשתה בנג´י והגשר טבע
*כשהיא עולה על המשקל יוצא פתק המשך יבוא
*כשהיא הולכת לים יש גיאות
*כשהיא עושה בנג´י היא הולכת ישר לגיהנום
*כל פעם שהיא הולכת עם עקבים היא מוצאת נפט
*ניסיתי לנסוע מסביבה אך לא היה לי מספיק דלק
*היא משתמשת ביערות הגשם בתור קיסמים לשיניים
*שהיא הולכת לסופרלנד אומרים לה אין הנחה לקבוצות
*היא משתמשת בכבשה בתור מנקה אוזניים
*לבשה חולצה עם איקס ונחתו עליה מסוקים
*אנשים עושים גוגינג מסביבה
*היא הלכה לסרט וישבה ליד כולם
* היא שכבה על חוף הים ואנשים התחילו לצעוק שחררו את ווילי
*כשהיא שוכבת ועולים על הבטן שלה האוזניים מתפוצצות
*צריך מפה כדי להזדיין איתה
*כשהיא הולכת למסעדה ומסתכלת על התפריט היא אומרת בסדר
*כשהיא הולכת עם מעיל גשם צהוב אנשים צועקים 'מונית'
*היא מגהצת את המכנסיים שלה על הכביש המהיר
*עשתה בנגי והגשר טבע
*שהיא עולה על המשקל יוצא פתק 'המשך יבוא'
*יש לה אזור חיוג משלה
*ה' לא יכל להגיד 'ויהי אור' עד שהיא לא זזה
*כל פעם שהיא הולכת לים, יש גיאות
* הייתי צריך לקחת שני אוטובוסים כדי להגיע לצד הטוב שלה
*היא מתעוררת בהמשכים
*כשהיא עושה בנגי היא הולכת ישר לגיהנום
*כל פעם שהיא הולכת עם עקבים, היא מוצאת נפט
*היא נמצאת בשני אזורי זמן בו זמנית
*היא לא מגיעה לכיס האחורי בג'ינס שלה
*היא משתמשת ביערות הגשם בתור קיסמים לשיניים
בעולם שבו אנו חיים יש מתח רב, לחץ וסטרס. המורכבות שבחיים, הלחצים משאירים אותנו בלי הרבה סיבות לצחוק. דיכאון, פגיעה במערכת חיסונית רגישה, לחץ דם גבוה מחלות לב, כאבים, הפרעות נשימתיות ועוד משתלטים על חיינו בקלות.
הצחוק הינה יכולת טבעית שלנו. כולנו נולדנו עם היכולת הזאת ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום. זוהי שפה בינלאומית. בכל מקום שנגיע אליו נחייך ונצחק נמצא אנשים שיענו לנו באותה מטבע.
הצחוק משפר את המצב הנפשי שלנו וגם את מצבנו הגופני. הוא משפיע על מערכת החיסון שלנו ומזרים דם ביעילות בגופנו.
פלאי הרפואה הישראלית - הגיע במייל
רופא אמריקאי מעיר:
"הרפואה בארה"ב כל כך מתקדמת שאנו מוציאים כליה לאדם אחד, משתילים אותה לאדם שני ואחרי 6 שבועות הוא כבר מחפש עבודה"
רופא גרמני מגיב:
"זה כלום, בגרמניה אנו מוציאים ריאה לאחד, משתילים לאחר ותוך 4 שבועות הוא כבר מחפש עבודה"
רופא רוסי מגיב:
"זה גם לא כלום, ברוסיה הרפואה כל כך מתקדמת שאנו מוציאים חצי לב לאחד ומשתילים אותו לאחר ותוך שבועיים כבר שניהם מחפשים עבודה".
אז, קם רופא ישראלי ועונה:
"אין מה להשוות, אתם ממש מפגרים לעומתנו. אנחנו כאן בישראל, לקחנו אדם בלי מוח ובלי לב, שמנו אותו כשר האוצר ועכשיו כולם מחפשים עבודה!"
"הרפואה בארה"ב כל כך מתקדמת שאנו מוציאים כליה לאדם אחד, משתילים אותה לאדם שני ואחרי 6 שבועות הוא כבר מחפש עבודה"
רופא גרמני מגיב:
"זה כלום, בגרמניה אנו מוציאים ריאה לאחד, משתילים לאחר ותוך 4 שבועות הוא כבר מחפש עבודה"
רופא רוסי מגיב:
"זה גם לא כלום, ברוסיה הרפואה כל כך מתקדמת שאנו מוציאים חצי לב לאחד ומשתילים אותו לאחר ותוך שבועיים כבר שניהם מחפשים עבודה".
אז, קם רופא ישראלי ועונה:
"אין מה להשוות, אתם ממש מפגרים לעומתנו. אנחנו כאן בישראל, לקחנו אדם בלי מוח ובלי לב, שמנו אותו כשר האוצר ועכשיו כולם מחפשים עבודה!"
איך להגיב למריבות בין הילדים?
הנה מספר כללים להתנהגות הורית בזמן מריבות אחים:
1. התערבות מזערית - יש להתערב רק כשהמצב מגיע לאלימות או לסגנון דיבור בלתי הולם.
2. תגובה רגועה - כשבחרתם להתערב ולהגיב עשו זאת בשליטה עצמית ובסמכות.
3. הימנעו מהאשמה - הורים נוטים לא פעם להאשים את אחד הילדים באופן קבוע, לרוב את הגדול. לא תמיד הם צודקים.
4. ריבים כשגרה - לא מכל ריב צריך לעשות "דרמה". היה ונגמר. נאומים ושיחות ארוכות לא מסייעים במקרה זה.
5. שגרה בעייתית - אם יש ריב ספציפי החוזר על עצמו שוב ושוב, עליכם לנקוט עמדה. תוכלו לעשות זאת תוך שיתוף הילדים ושיחה קצרה על מה שהיה ומה צריך להשתנות.
6. להבין למה הם רבים - לילדים הכי נוח לריב עם מי שהכי קרוב להם, אחיהם. הם מתרגלים בכך תקלות במערכות יחסים, התמודדות עם כעס, חיפוש המרחב האישי ועוד, כשמבינים את זה, קל יותר לא להגיב לריבים באופן רגשי מדי.
7. לצחוק ולהצחיק - למדו את הילדים לקחת בקלות ובהומור דברים, זו שיטה טובה להפיג את הכעס והיא תלמד בעיקר תוך מתן דוגמה אישית.
הנה מספר כללים להתנהגות הורית בזמן מריבות אחים:
1. התערבות מזערית - יש להתערב רק כשהמצב מגיע לאלימות או לסגנון דיבור בלתי הולם.
2. תגובה רגועה - כשבחרתם להתערב ולהגיב עשו זאת בשליטה עצמית ובסמכות.
3. הימנעו מהאשמה - הורים נוטים לא פעם להאשים את אחד הילדים באופן קבוע, לרוב את הגדול. לא תמיד הם צודקים.
4. ריבים כשגרה - לא מכל ריב צריך לעשות "דרמה". היה ונגמר. נאומים ושיחות ארוכות לא מסייעים במקרה זה.
5. שגרה בעייתית - אם יש ריב ספציפי החוזר על עצמו שוב ושוב, עליכם לנקוט עמדה. תוכלו לעשות זאת תוך שיתוף הילדים ושיחה קצרה על מה שהיה ומה צריך להשתנות.
6. להבין למה הם רבים - לילדים הכי נוח לריב עם מי שהכי קרוב להם, אחיהם. הם מתרגלים בכך תקלות במערכות יחסים, התמודדות עם כעס, חיפוש המרחב האישי ועוד, כשמבינים את זה, קל יותר לא להגיב לריבים באופן רגשי מדי.
7. לצחוק ולהצחיק - למדו את הילדים לקחת בקלות ובהומור דברים, זו שיטה טובה להפיג את הכעס והיא תלמד בעיקר תוך מתן דוגמה אישית.
מה הדרכים להיות מקובלים?
תמיד חלמת להיות יותר מקובל ויותר פופולארי? טוב, הגיע הזמן להתעורר ולכבוש את כל העולם! הנה כל התשובות לאיך להיות מקובל\ת:
1. תהיה פתוח! כששואלים אותך תענה בחיוך, תחייך לכל מי שמסתכל עלייך, כשמישהו מספר לך סוד תבטיח שתיקח אותו איתך לקבר ותעשה ככה שכולם ירצו להיות בקרבתך!
2. תהיה חיובי! תמיד תצחק מהבדיחות שמספרים לך אפילו אם בא לך לדפוק את הראש בקיר עד כמה שהן לא מצחיקות! כשאנשים יראו שאתה זורח כמו שמש ושבשיחה אחת איתך אפשר להתפוצץ מחיוביות אנשים ימשכו אליך כמו דבורים לדבש!
3.אל תהיה חמור! כשמישהו ניגש עליך אל תפנה את הגב לפני שהוא הספיק להתקרב. אם מישהו מעליב אותך אל תרד לרמה שלו אלא תהפוך את הכל לבדיחה. גם אם קרה לך משהו עצוב, מזוויע ולא הוגן, אל תראה את הכעס שלך לאנשים, כי כולנו נעדיף לבלות עם אנשים שמחייכים ותומכים במקום עם כאלה שסגורים בבעיות שלהם!
4.הכי טוב - חוש הומור! מישהו מעליב אותך תהפוך הכל לבדיחה. המורה אמרה לך שאתה לא עושה כלום חוץ מלהיות בפייסבוק? תגיד לה שלפחות בתמונות שלך אין זקנה בלונדינית (או משהו כזה).
5.מסיבות בייבי! כל מי שעושה מסיבות מקובל+. אל תפחד אפילו אם אין לך מיליון חברים. תגיד לחברים שיזמינו את החברים של החברים וככה יצא הרבה! תארגן משהו טעים לשתות תדליק את המוסיקה בפול ווליום וקדימה פארטי!
מקווה שעזרתי ותזכרו - אנשים רואים אותכם איך שאתם רואים את עצמכם!
תמיד חלמת להיות יותר מקובל ויותר פופולארי? טוב, הגיע הזמן להתעורר ולכבוש את כל העולם! הנה כל התשובות לאיך להיות מקובל\ת:
1. תהיה פתוח! כששואלים אותך תענה בחיוך, תחייך לכל מי שמסתכל עלייך, כשמישהו מספר לך סוד תבטיח שתיקח אותו איתך לקבר ותעשה ככה שכולם ירצו להיות בקרבתך!
2. תהיה חיובי! תמיד תצחק מהבדיחות שמספרים לך אפילו אם בא לך לדפוק את הראש בקיר עד כמה שהן לא מצחיקות! כשאנשים יראו שאתה זורח כמו שמש ושבשיחה אחת איתך אפשר להתפוצץ מחיוביות אנשים ימשכו אליך כמו דבורים לדבש!
3.אל תהיה חמור! כשמישהו ניגש עליך אל תפנה את הגב לפני שהוא הספיק להתקרב. אם מישהו מעליב אותך אל תרד לרמה שלו אלא תהפוך את הכל לבדיחה. גם אם קרה לך משהו עצוב, מזוויע ולא הוגן, אל תראה את הכעס שלך לאנשים, כי כולנו נעדיף לבלות עם אנשים שמחייכים ותומכים במקום עם כאלה שסגורים בבעיות שלהם!
4.הכי טוב - חוש הומור! מישהו מעליב אותך תהפוך הכל לבדיחה. המורה אמרה לך שאתה לא עושה כלום חוץ מלהיות בפייסבוק? תגיד לה שלפחות בתמונות שלך אין זקנה בלונדינית (או משהו כזה).
5.מסיבות בייבי! כל מי שעושה מסיבות מקובל+. אל תפחד אפילו אם אין לך מיליון חברים. תגיד לחברים שיזמינו את החברים של החברים וככה יצא הרבה! תארגן משהו טעים לשתות תדליק את המוסיקה בפול ווליום וקדימה פארטי!
מקווה שעזרתי ותזכרו - אנשים רואים אותכם איך שאתם רואים את עצמכם!
אילו תכונות גברים מעדיפים אצל בת זוג?
גברים הרואים בבת זוגם אשה לחיים היו רוצים שיהיו לה את התכונות הבאות:
1. דאגנות ואכפתיות כנה ומפנקת, אך לא אימהית ולוחצת
2. אישה שאינה קנאית עד כדי אובסיסיביות
3. הומור, כולל הומור עצמי
4. משתלבת עם החברים של בן זוגה
5. מקבלת את החסרונות והפגמים של הגבר שאתה
גברים הרואים בבת זוגם אשה לחיים היו רוצים שיהיו לה את התכונות הבאות:
1. דאגנות ואכפתיות כנה ומפנקת, אך לא אימהית ולוחצת
2. אישה שאינה קנאית עד כדי אובסיסיביות
3. הומור, כולל הומור עצמי
4. משתלבת עם החברים של בן זוגה
5. מקבלת את החסרונות והפגמים של הגבר שאתה
איפה למצוא ברשת משחקים, פאזלים, תפזורות ודפי עבודה משעשעים לילדים שמעודדים לבריאות השיניים?
משחקים, פאזלים, תפזורות ודפי עבודה משעשעים לילדים בנושא בריאות השיניים ותזונה אפשר למצוא בפינה של סטרפטי, מלך החיידקים, הבן-דוד המסריח והמגעיל של קריוס ובקטוס.
החוקים של סטרפטי, מלך החיידקים:
לא לצחצח שיניים!
לא ללכת לרופא השיניים!
לזלול המון ממתקים!
משחקים, פאזלים, תפזורות ודפי עבודה משעשעים לילדים בנושא בריאות השיניים ותזונה אפשר למצוא בפינה של סטרפטי, מלך החיידקים, הבן-דוד המסריח והמגעיל של קריוס ובקטוס.
החוקים של סטרפטי, מלך החיידקים:
לא לצחצח שיניים!
לא ללכת לרופא השיניים!
לזלול המון ממתקים!
איך ליצור זוגיות טובה?
עוד כמה טיפים שיקרבו אתכם זה לזו, או זו לזו או זה לזה:
צחקו יחד
עשו יחד דברים משעשעים (לונה פארק...)
פתרו יחד סודוקו או תשבצים
שחו יחד בים או בבריכה, רצוי בלילה (אבל בזהירות מהים בלילה - הוא עלול להיות מסוכן!)
שלחו הודעות נעימות
בשלו אחד לשני אוכל אהוב במיוחד
אל תשכחו להגיד שוב ושוב שאתם אוהבים
עוד כמה טיפים שיקרבו אתכם זה לזו, או זו לזו או זה לזה:
צחקו יחד
עשו יחד דברים משעשעים (לונה פארק...)
פתרו יחד סודוקו או תשבצים
שחו יחד בים או בבריכה, רצוי בלילה (אבל בזהירות מהים בלילה - הוא עלול להיות מסוכן!)
שלחו הודעות נעימות
בשלו אחד לשני אוכל אהוב במיוחד
אל תשכחו להגיד שוב ושוב שאתם אוהבים
איך עושים נוזל לבועות סבון שלא מתפוצצות?
כך מכינים בועות סבון שלא יתפוצצו מיד:
1. שלוש יחידות מים
2. יחידה אחת של סבון כלים (של כימגת טוב מנסיון אישי אבל גם אמה או סבון כלים אחר אמורים להתאים).
3. חצי יחידה גליצרין נוזלי-תעשייתי (הרפואי הרבה יותר יקר ולא נחוץ).
לדוגמא: כוס סבון כלים על 3 כוסות מים וחצי כוס גליצרין נוזלי.
כך מכינים בועות סבון שלא יתפוצצו מיד:
1. שלוש יחידות מים
2. יחידה אחת של סבון כלים (של כימגת טוב מנסיון אישי אבל גם אמה או סבון כלים אחר אמורים להתאים).
3. חצי יחידה גליצרין נוזלי-תעשייתי (הרפואי הרבה יותר יקר ולא נחוץ).
לדוגמא: כוס סבון כלים על 3 כוסות מים וחצי כוס גליצרין נוזלי.
איך לשלב הומור בהורות לילדים קטנים?
הומור היא תכונה מצויינת לחיים וגם בריאה ביותר (מחקרים מוכיחים זאת ובבתי החולים מעסיקים כיום מצחיקנים שמסייעים לתהליך ההחלמה של ילדים). כבר אצל התינוק שלכם רצוי לפתח מצבים ושעשועים מצחיקים ולהגיב לכל סימן של חוש הומור מצידו (תגובה מעושה ברוב המקרים - אני מבין שזה לא ממש מצחיק אתכם..). אצל ילדיכם המשיכו לעודד מצבי הומור, ספרו סיפורים מצחיקים, הגיבו בהומור לשיחות נונסנס ותנו להם תחושה שההומור הוא חלק מהחיים וחלק חיובי בו.
הומור היא תכונה מצויינת לחיים וגם בריאה ביותר (מחקרים מוכיחים זאת ובבתי החולים מעסיקים כיום מצחיקנים שמסייעים לתהליך ההחלמה של ילדים). כבר אצל התינוק שלכם רצוי לפתח מצבים ושעשועים מצחיקים ולהגיב לכל סימן של חוש הומור מצידו (תגובה מעושה ברוב המקרים - אני מבין שזה לא ממש מצחיק אתכם..). אצל ילדיכם המשיכו לעודד מצבי הומור, ספרו סיפורים מצחיקים, הגיבו בהומור לשיחות נונסנס ותנו להם תחושה שההומור הוא חלק מהחיים וחלק חיובי בו.
