מניעת אפטות בפה תעשה על ידי שמירה על היגיינת הפה ושינוי הרגלי תזונה. ככל שבפיכם יהיו פחות חיידקים, כך יהיו בו גם פחות פצעים, יש לעשות זאת בצורה זו:

1. השתמשו במברשת שיניים עם סיבים עדינים בכדי לא לפצוע את החניכיים.

2. השתמשו באופן יומיומי במי פה אשר מחטאים את חלל הפה ומונעים הצטברות חיידקים.

3. במקרה של אפטה, חפשו משחת שיניים ללא חומר שמחזק את האפטה הידוע כ-SDS, בדרך כלל רשום על אריזת המשחה אם אינה מכילה SDS.

4. ישנם מאכלים ומשקאות שמחמירים את האפטה ומזרזים את התפתחותה. מאכלים עם אחוזי חומציות גבוהים כמו פירות הדר, עגבניות או זיתים.

5. לעיסה ממושכת של מסטיקים גם יכולה לזהם את האזור ולזרז את הופעת הפצעים.

6. אולי לחלקכם יהיה קשה לוותר על קפה ותה, אבל חשוב שתדעו שהם מתסיסים את האפטה ומזהמים אותה.

7. מאכלים חריפים ידועים כצורבים ומכאיבים על פצעים בפה, הם מזיקים לאזור ומומלץ להימנע מהם.

כך תצמצמו את חשיפתכם למזהמים המזיקים לבריאות:

1. השתמשו במוצרי ניקוי (כמו אקונומיקה לדוגמה) במידה ולא בהגזמה, דאגו לאוורור טוב והשתמשו בכפפות לכפות הידיים.

2. נסו לשלב כמה שיותר מוצרי ניקיון על בסיס טבעי כמו חומץ או לימון, או קנו מוצרי ניקוי טבעיים בחנויות.

3. בחרו חומרי ניקיון (במיוחד סבון כלים וסבון לרצפות) שניתן למהול אותם במים קרים, כדי להקטין את האפשרות לשאיפת אדים, מאותה סיבה שטפו כלים במים פושרים ולא רותחים.

4. בחרו מוצרי היגיינה שאינם רעילים ואינם מכילים מתכות וחומרים מיצבים.

5. לנשים והרות כדאי להימנע לחלוטין משימוש בחומרים מסוכנים.

6. אחסנו מוצרי ניקיון במקומות סגורים אך מאווררים.

7. הימנעו מערבוב של מוצרי ניקיון שונים זה עם זה


8. העדיפו חומרי ניקיון שאינם מגיעים כתרסיס.

9. העדיפו נוזלי אבקה במקום אבקה כי חלקיקי האבקה חודרים למערכת הנשימה.

10. העדיפו מוצרים המגיעים באריזות מתכלות ומוצרים המיועדים לשימוש רב פעמי.

11. אל תבלעו את משחת השיניים והסבירו לילדכם לא לעשות כך, כי רוב המשחות מכילות חומרי חיטוי.

12. השתדלו לא לעשות הליכות או ריצות ליד כבישים ראשיים.

13. הפחיתו את השימוש ברכב כדי להפחית את זיהום האוויר.

14. העדיפו לחמם את הבית בגז או דלק ולא בעץ או פחם.

15. דווחו על מפגעים ומטרדים סביבתיים למוקדי העירייה או למוקד החירום של המשרד להגנת הסביבה בטלפון *6911

על מנת שחומרי האיפור לא יצברו זיהום אשר עלול לעבור לעור פנינו , שמרי עליהם כך:

1. בפתיחת קרם חדש, זרקי מיד את המכסה הפנימי, שכן הוא עלול לצבור חיידקים.

2. יש לסגור את כל הקופסאות, כולל המסקרה, בצורה הרמטית.

3. תכשירי האיפור הם אישיים. אל תעבירי שפתון למישהי אחרת.

4. הקפידי שרק את משתמשת בקרם הלחות שלך ובידים נקיות. אל תתני לאחרות להכניס אצבעות לקופסא האישית שלך.

הנה מספר סיבות אפשריות להתקרחות:

מתח ודאגה

משברים נפשיים

מחלות לב

מחלות עור

הפרעות בפעילות בלוטת המגן

עודף כולסטרול

מחללות נפש

סכרת

זיהומים ודלקות חניכיים

שומנים בדם

קשקשת קליפתית

קשקשת זיהומית

פסוריזיס

סבוריאה

אקזמות

דלקות עור

זאבת

הפרשה מוגזמת או תת הפרשה של בלוטות שומן

דלקת בזקיק השערה

הצטברות שומנים בזקיק השערה

צלקת

מעבר לגנטיקה ולתורשה, ישנם גורמים סביבתיים שונים המשפיעים על התפרצות מחלת הפסוריאזיס והחמרתה. אלו הם:

1. מתח ולחץ בצורה חריגה (עקב אירוע יוצא דופן וטראמוטי).

2. השפעתן של תרופת שונות (כמו תרופות נוגדות דיכאון או תרופות לטיפול בלחץ דם).

3. זיהומים חיידקיים ובמיוחד דלקות גרון מחיידק הסטרפטקוקוס.

פגיעות בעיניים יכולות להתרחש בצורות שונות כמו פגיעה מכדור, החדרת אצבע לעין וכדומה. פגיעות שכאלה גורמות לרוב לשריטה בקרנית (דבר הבא לידי ביטוי בטשטוש הראייה ובכאבים) או בלחמית העין (בה מתבטאת השריטה בדימום על איזור הלובן בעין). הסכנה במקרים שכאלה היא התפתחות פגיעה יותר רצינית (לדוגמא פגיעה ברשתית) ועל כן חשוב מאד להגיע לבדיקה אצל רופא עיניים שידאג לקבלת טיפול מתאים נגד זיהומים העלולים להתפתח ולגרום לנזק בראייה.

השימוש בוויטיניה משכרת נעשה בשתייה. יש לחלוט שלושה גרם מהצמח בכוס אחת של מים ולשתות שלוש פעמים ביום. חשוב לא להגזים בשימוש וכאשר משתמשים בתרופות נגד חרדה או שינה להימנע מכך, כמו גם בזמן טיפולים כימותרפיים. השימוש בוויטינה משכרת טוב למצבים הללו:

טיפול בזיהומים

טיפול בגידולים (שפירים וממאירים)

טיפול בפצעים המתקשים להגליד

אנמיה

דלקות מפרקים

חיזוק האון הגברי

חיזוק פוריות האישה

חיזוק זיכרון ויכולת למידה

שמן פטושילי יעיל לדברים הבאים:

1. הרגעה וחיזוק

2. נגד פטריות וחיידקים

3. עוררות מינית

4. חיטוי

5. טיפול במצבי עור שונים כגון הרפס הפה, אקנה, עור סדוק, רגיש ומבוגר, סימני מתיחה,כוויות, סבוריאה, קשקשים, כינים וכוויות קלות.

אלו הסימנים להכשת נחש:

1. הסימנים הראשונים מיד לאחר ההכשה:

כאב שורף או דוקר

נפיחות

סימן הכשה על העור



2. סימנים שיופיעו מעט מאוחר יותר:

בחילה

הקאה

שלשול

חולשה

ירידה בלחץ הדם



3. סימנים נוספים שלעתים מופיעים יותר מאוחר:

שטפי דם

נמק

זיהום מקום ההכשה

יש לפנות באופן מיידי לרופא שייתן טיפול מקצועי ורפואי בחתך במקרים אלו:

1. אם החתך נמצא באזור הפנים.

2. אם לאחר הפעלת לחץ על החתך במשך 10 דקות הוא ממשיך לדמם.

3. אם שולי החתך אינם סדירים.

4. אם החתך עמוק או גדול.

5. אם החתך נגרם מחפץ מזוהם.

6. אם החתך נגרם מנשיכה.

בכדי לשמור על אטמי אוזניים המיועדים לשחייה יש לרסס אותם בתרסיס אלכוהול מיד עם תום השחייה בכדי לחטא אותם, ובכך לשמור על האוזניים מהידבקות בדלקות ומהאטמים להזדהם.

אלו תסמינים, שבהופיעם יחד הם מצביעים על זיהום בעיניים המחייב פנייה מידית לרופא:

עין נפוחה

עין רגישה למגע

חום

אם העגיל גורם לזיהום, יש להוציאו, לנקות באלכוהול, למרוח עליו לק שקוף, לחכות שיתיבש ולהחזירו חזרה. כשהלק מתחיל לרדת יש להסירו עם אציטון ולמרוח שוב.

כדאי להחזיק במטבח לפחות שני קרשי חיתוך, כאשר האחד ישמש לחיתוך פירות וירקות והשני לחיתוך בשר. לא כדאי להשתמש בקרש המיועד לבשר במוצרי מזון אחרים מאחר וקרש חיתוך שנשארו בו שאריות בשר עלולות להעביר חיידקים מזהמים.

בכדי לרפא את העור לאחר עשיית קעקוע מרחו שמן קוקוס על קעקועים חדשים.
הדבר מאיץ את הריפוי ומקטין את הסיכוי לזיהום, כמו גם מונע דהייה של הצבע.

התסמינים הבאים עלולים להעיד על זיהום בטבור אצל תינוק, דבר המצריך פנייה לרופא לקבלת טיפול אנטיביוטי:

אדמומיות סביב הטבור

חום שאינו תקין

חוסר רצון לאכול

התינוק נראה אדיש

אלו הסימפטומים לזיהום בכליות, במידה והם מופיעים יש לפנות לרופא מיד:

צריבה בעת מתן שתן

כאבים בעת מתן שתן

שתן עכור

כאבי גב

חום

סיבוכים מפירסינג עלולים להיגרם מסיבות שונות (אחת מהו לדוגמה היא חוסר היגיינה), הנה חלק מהסיבוכים העלולים להיגרם כתוצאה מפרסינג:

זיהום

קריעת עור

דימום

פגיעה עצבית

פציעה

הדבקות באיידס

הדבקות בדלקת הכבד

בכדי לבנות מדורה שתשמור על איכות הסביבה יש לחפור גומה ואת בסיס המדורה לעשות בתוך אותה גומה. כשמכבים את המדורה מכסים באדמה את הגומה וכך יש פחות זיהום סביבתי.

אלו התסמינים של אפטות שמקורן בזיהום נגיפי:

1. תחושה של כאבים בפה.

2. אם יש לכם פצעים קטנים ופתוחים בצבע צהבהב או לבן בעלי שוליים אדומים בצד הפנימי של הלחיים, השפתיים, החניכיים או הלשון.