רוב הנחשים הארסיים בארץ ניכרים בראש גדול יחסית (בשל בלוטות הארס). אולם נחשים שחורים הנמצאים בנגב חשודים מראש: פתן שחור ושרף עין גדי הם צרי-ראש, וככאלה אפשר בקלות להתבלבל בינם לבין זעמן שחור. הפתן השחור הוא הנציג היחיד בארץ ממשפחת פתניים. הוא קצר מהזעמן השחור וגופו עבה יותר. הם נבדלים גם במועדי הפעילות. הפתן הוא לילי בעוד הזעמן הוא יומי. שרף עין-גדי ניכר בראש קטן, התאמה לחיים במחילות תת-קרקעיות. בקיצור נחשים שחורים באיזורי המרכז וצפון הארץ אינם ארסיים, ונשיכתם יכולה להיות כואבת, אך איננה מסוכנת. בנגב השמרו מנחשים שחורים.

חרדון סיני הזכר (בתמונה) מתחרה על התואר היפה בזוחלי המדבר. צבעו כחול עז, מתבלט בעיקר ביחום. הנקבה חומה, עם חגורת כתפיים חומה-אדומה. זוחל מאד זריז, המטפס במהירות על סלעים, ונזון מטריפת חרקים בעיקר. משפחת חרדוניים. בעיקר בנגב ובסיני. הצילום הנוכחי צולם בפטרה שבירדן.

חרדון זה הוא זוחל גדול יחסית ממשפחת חרדוניים (חרדון-צב מצוי גדול ממנו),השוכן בנופי סלעי גרניט בעיקר בדרום הנגב ובסיני. דגם צבעיו - כחול-ירקרק עם דגם של פסי רוחב צהובים, המתבלטים בעונת הייחום. נדיר ומוגן על ידי החוק. אל תפגע בו.

בני משפחת השממיות הם זוחלים ליליים בדרך כלל, טורפי חרקים קטנים. ישימונית תמנע היא קטנה, ומצויה בחולות. מין זה מצוי בערבה וישימונית רביבים בנגב המערבי. צבע כהה, עם נימור בהיר יותר. עיניהן הגדולות מסגירות את היותן ליליות. נדירה ומאויימת בהכחדה.

רוב הנחשים הארסיים בארץ ניכרים בראש גדול יחסית (בשל בלוטות הארס). מלבד נחשים שחורים הנמצאים בנגב (פתן שחור ושרף עין גדי) שהם צרי-ראש, נחש בעל ראש צר איננו ארסי. ככלל: נחשים באיזורי המרכז וצפון הארץ אינם ארסיים. נשיכה של נחש לא ארסי יכולה להיות כואבת, אך איננה מסוכנת אלא אם מתלווה לה זיהום.

לטאי נפוץ ממשפחת חומטיים, הניכר בצבעו החום, ודגם הפסים הבהירים הבולט. הגוף מוצק מאד, מתפתל ומאפשר לחומט "לשחות בחול". רגלי החומטים, ובעיקר הקדמיות, מוקטנים ובכמה מינים כמעט שהתנוונו, כהתאמה לחיים על החול ובתוכו.
נפוץ במרכז וצפון הארץ וצפון הנגב.

ארבע-קו הוא נחש זריז, לא-ארסי ממשפחת הזעמניים. דגם צבעיו - ארבעה פסי אורך בהירים על רקע יותר כהה. לזן המדברי (בצילום) צבע רקע בהיר המסווה אותו על רקע הקרקע המדברית. הנחש מטפס בזריזות על עצים ואף על מבנים, וטורף גוזלי ציפורים ומכרסמים קטנים. אין לפגוע בו, וחשוב לא לפחד.

הלטאה עינחש עדינה היא קטנה יחסית, חיה בחורשים, באזורים של צפון ומרכז הארץ ואף במדבר הצחיח-למחצה של הר הנגב. שעפעפיה שקופים ומזכירים את צורת העין של נחש.