כשהילד נכשל בלימודיו, כדאי לקחת את הכשלון לצד החיובי ולא לחזק את תחושת העלבון ממנו. באופן כללי צריך לעודדו להמשיך ולהשקיע מאמץ ולא להתחשב רק בהישגים שבאים לידי ביטוי בציון. ובאמת, אם הוא ילד הישגי באופיו הרי שנעודד אותו להתמודד עם הכשלון בדרך חיובית ובונה ויש לחזקו ברגעיו הקשים ולהסביר שהציונים הם באמת לא הכל. עליו להתרגל שכשלון הוא אופציה אפשרית גם במידה שהמאמץ שהושקע והכשרון גדולים. לעומת זאת, במקרה של ילד שאיננו שאפתן, נצטרך דווקא לעודדו לקחת את הכשלון כאזהרה ולעבוד קשה כדי לשפר את יכולותיו והישגיו, כי הוא יכול ומסוגל.

לא מומלץ להגיב באופן ישיר על ציוניו של הילד - לא בכעס על תעודה גרועה ("אמרתי לך!", "מה קורה לך, לעזאזל?") ולא בהתלהבות אין קץ למאיות שקיבל. חשוב לברר עם הילד שהוא מסופק מהישגיו ולנסות להבהיר ביחד איתו מהם הדברים שיש לשפר, אך חשוב לעשות זאת באופן ענייני, תוך חיזוק האמון שלו בעצמו ("אתה יכול, אנחנו יודעים שאתה מסוגל!") ובלא ביקורת חמורה על העבר. המסר שצריך לעבור מההורים - לימודים הם דבר שלא עושים בשביל לקבל פרס או להימנע מעונש אלא כי זו חובתנו ויש להצליח בה.

כך יש להגיב כשילד כועס מאוד:

1. לכבד את רגשותיו ולא להטיף לו

2. לא להשיב לו בצעקות וזעם אלא לשלוט בקול ולשוחח עמו בשקט

3. כדאי להתכופף אליו כשמדברים אתו, הדבר יוצר קרבה ופחות ריחוק

4. לתת לגיטימציה לכעס ולהסביר לו בשקט שמה שקורה לו עכשיו זה שהוא כועס מאוד

5. במידה והילד השליך חפצים תוך כדי הכעס, דרשו ממנו לאסוף אותם

6. למדו אותו דרכים להירגע (שתיית מים קרים, נשימות עמוקות, מקלחת וכדומה)

7. תנו חיבוק חם ואוהב