"חוק פרקינסון" הוא חוק ציני שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו על אופי מילוי המשימות, על ידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בשנת 1957 והוא מסביר בו, באופן מחוייך אך מדויק, שלבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה. משום כך, יש נטיה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. במילותיו הוא: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".

מכאן נובע, על פי פרקינסון, שהביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).

חוק פרטו, הוא עיקרון, שנקרא גם "חוק 80/20", ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. כמובן שהחוק איננו מדויק, אלא הוא כלל אצבע בלבד, שמצביע על תופעה של הצטברות גורמים או מה שניתן לראות בהתפלגות כ"פעמון גאוס". אם מבינים את העיקרון, ניתן לראות התפלגויות של 90/10 או 70/30, שכולן מסתדרות איתו.

הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי, כמו גם פרטי, נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן וילפרדו פארטו.

הנה כמה דוגמאות לייעול שניתן לבצע בעזרתו:
אם 20% מהלקוחות של עסק מניבים את 80% מההכנסות שלו, הרי ש-80% האחרים מניבים רק 20% מההכנסות ומחייבים המון השקעה בהם. כדאי למצוא מה מאפיין את המניבים (20% הראשונים), לעשות הכל כדי לשמר אותם (וכך לשמור על 80% מההכנסות) ולמצוא לקוחות חדשים כמותם.