דום מצרי הוא עץ ממשפחת דקליים. נבדל מדקלים אחרים בגזע המסתעף ועליו הגדולים ודמויי מניפה (כפניים).. דרום עמק הערבה הוא תחום תפוצתו הצפוני בעולם. השם המדעי נקרא על שם העיר תבי (לוקסור, נוא – אמון). בפארק הולנד באילת ניטעו עצים שהונבטו מזרעים. פירותיו כדוריים צבעם חום והם אכילים. מסיבי הגזע ומהעלים מכינים חבלים וסלים.

שיטה סלילנית היא עץ קוצני ממשפחת מימוזיים, שגזעו אינו מסתעף, אלא בגובה של יותר ממטר מעל האדמה. נופו איננו שטוח בצמרתו. נבדל משטת הסוכך גם בעלים שאינם שעירים. אף הוא מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה. בארץ גדל בכל אזורי המדבר של ארץ ישראל. פריחתו ככדורים לבנבנים ופירותיו הם תרמילים מסולסלים המשמשים מזון לחיות המדבר ובייחוד לצבאים. לעתים קרובות נגוע בצמח הטפיל הרנוג השיטים.

שיזף מצוי הוא עץ קוצני ממשפחת אשחריים, הגדל בנאות מדבר בנגב ועד בקעת הירדן ואזור המרכז יגיע. מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה והוא מתחדש אחרי שריפה. הפירות טעימים והילדים אוספים אותו ומכנים אותם "דומים" (זהו עץ הדומים). הערבים מיחסים לשיזף סגולות מאגיות והעץ נחשב מקום משכן הרוחות. לפי המסורת הנוצרית עיטרו הרומאים בזר קוצים מצמח זה את ראשו של ישו לפני הצליבה, מכאן שמו המדעי של המין – spina christi "קוצי המשיח".

שיטת הסוכך היא עץ קוצני ממשפחת מימוזיים, שגזעו מסתעף למספר גזעים ביציאתם מהקרקע, ולכן נראה כמו סוכך. נופו כמשולש הפוך. מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה. בארץ גדל במקומות נמוכים בחופי ים המלח ובערבה. העלה המנוצה פעמיים מכוסה שערות קצרות מחוספסות. פריחתו ככדורים לבנבנים ואילו פירות השיטה הם תרמילים מסולסלים המשמשים מזון לחיות המדבר ובייחוד לצבאים.

הגרויה השעירה הוא שיח טרופי ממשפחת הטליתיים אוהב חום שעליו מקומטים, נושאי קפלים ושעירים. צבע הפרח חום-ורדרד והפרי החום הכדורי שעיר . גדל במחשופי סלע בעמק ים המלח, ליד מצפה שלם, המקום היחיד בו נמצא בטבע בישראל. שיחים רבים בפארק הולנד, באילת.