כל הרחבה או תוספת בניה שמשנה את היתר הבניה המקורי של הבית נדרשת היתר בניה כחוק. אנשים רבים לא מייחסים חשיבות להרחבות ותוספות בניה שנעשות ללא היתר והסדרת כחוק מול רשויות התכנון. גם אם הדבר נעשה בתום לב עדין אין הדבר פותר מהתמודדות מול רשויות החוק כנגד אותן חריגות בניה שנעשו ללא היתר.

הקלת ראש בעניין יכולה להיות בהתחלה זולה בכיס אבל אח"כ תהיה יקרה הרבה יותר. במקרה הזה עדיף לפנות לאיש מקצוע (אדריכל) שיפנה יכוון ויקדם את כל הליכי התכנון והרישוי כחוק.

היתר בניה נדרש כמעט לכל דבר: תוספת חדר, פרגולה, חומה חיצונית של בית, שיפוץ חזית, הוספת פתחים, הוספת ממ"ד, שינוי שלד המבנה הקיים וכו'.
ישנן הרחבות וחריגות בניה שכבר בוצעו ונדרשות להסדר מטעם הפיקוח על הבניה.

יש בהחלט חריגות שניתנות להסדרה בדיעבד, כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו.

חוק התיישנות על עבירת בנייה - האם הוא קיים:

עבירות מסוג "עוון" מתיישנות בתוך 5 שנים ממועד ביצוע העבירה. לפיכך, גם עבירת "בניה ללא היתר" מתיישנת תוך תקופה זו. במילים אחרות, ניתן להגיש כתב אישום בגין חריגת בניה בתוך 5 שנים בלבד ממועד ביצוע החריגה.

כנגד אחד מלקוחותי הוגש כתב אישום בגין בניית בריכת שחיה ללא היתר. בבית המשפט הצגנו את החשבונית שהוציא לו הקבלן אשר בנה בעבורו את הבריכה. מועד החשבונית היה 5 וחצי שנים לפני מועד הגשת כתב האישום. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על זיכויו ולא הוציא צו להריסת הבריכה. כיום משתכשך הלקוח בבריכה הגם שאין לה היתר! עד כמה שהדבר מוזר – זהו החוק כיום במדינת ישראל.

הערה: לועדה המקומית נתונה סמכות מוגבלת לבצע הריסה אף ללא הרשעה (סעיף 212 לחוק) אולם בפועל הסמכות הינה מצומצמת ביותר ואינה מאפשרת הריסה של מרבית חריגות הבניה.

לסיכום: חריגת בניה אשר בוצעו למעלה מ- 5 שנים לפני הגשת כתב האישום התיישנו ובעיקרון לא ניתן להוציא נגדן צו הריסה (בכפוף כמובן להעלאת טענת ההתיישנות על ידי הנאשם!), וזאת למעט מקרים חריגים ביותר, של הריסה ללא הרשעה.

תופעת חריגות הבניה הינה מכת מדינה. 104 הועדות המקומיות ברחבי ישראל מגישות רבבות כתבי אישום מדי שנה בגין חריגות בניה. אולם האם יכולה הועדה המקומית (העיריה) להגיש כתב אישום בגין חריגת בניה ולהרוס את החריגה בכל עת וללא הגבלה, גם לאחר עשרות שנים? התשובה מפתיעה!

עבירת "בניה ללא היתר", הלא היא "חריגת הבניה" מוגדרת בסעיף 204 לחוק התכנון והבניה. העונש הקבוע לעבירה זו הינה שנתיים מאסר לכל היותר ולפיכך מסווגת עבירה זו כ"עוון" ולא כ"פשע".

והנה ההפתעה: עבירות מסוג "עוון" מתיישנות בתוך 5 שנים ממועד ביצוע העבירה. לפיכך, גם עבירת "בניה ללא היתר" מתיישנת תוך תקופה זו. במילים אחרות, ניתן להגיש כתב אישום בגין חריגת בניה בתוך 5 שנים בלבד ממועד ביצוע החריגה.

כנגד אחד מלקוחותי הוגש כתב אישום בגין בניית בריכת שחיה ללא היתר. בבית המשפט הצגנו את החשבונית שהוציא לו הקבלן אשר בנה בעבורו את הבריכה. מועד החשבונית היה 5 וחצי שנים לפני מועד הגשת כתב האישום. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על זיכויו ולא הוציא צו להריסת הבריכה. כיום משתכשך הלקוח בבריכה הגם שאין לה היתר! עד כמה שהדבר מוזר – זהו החוק כיום במדינת ישראל.

הערה: לועדה המקומית נתונה סמכות מוגבלת לבצע הריסה אף ללא הרשעה (סעיף 212 לחוק) אולם בפועל הסמכות הינה מצומצמת ביותר ואינה מאפשרת הריסה של מרבית חריגות הבניה.

לסיכום: חריגת בניה אשר בוצעו למעלה מ- 5 שנים לפני הגשת כתב האישום התיישנו ובעיקרון לא ניתן להוציא נגדן צו הריסה (בכפוף כמובן להעלאת טענת ההתיישנות על ידי הנאשם!), וזאת למעט מקרים חריגים ביותר, של הריסה ללא הרשעה.

לדייר מותר לבנות חדר על הגג במידה ויש אישור לכך לבעל הזכויות על הגג ובמידה ו-75% מדיירי הבניין חתמו שהם מסכימים לכך. בנייה ללא היתר עלולה לגרום לקבלת צו הריסה,