מקור-חסידה שעיר הוא צמח מדברי, על קרקע לס ומסלע גירני, בנגב. מקור שמו הוא הפרי המאורך כמקור של חסידה, המתפקר לחמש פרודות. כל פרודה נושאת זרע מחודד וחוט מאורך, המסתלסל בהתייבשו, כך שכל היחידה הזאת מהווה מקדח הקודח בקרקע ומבריג את הזרע אל תוכה. צבע הפרח אופייני.

הכלנית המצויה היא הפרח הבולט והמוכר ביותר בראשית עונת החורף. ניכרת בצבע האדום עם כתם לבן במרכז, והאבקנים הכהים. באזורי צפון הארץ נפוצות גם כלניות סגולות ולבנות כותרת. לקראת המשך החורף הכלנית מוחלפת על ידי פרחים אדומים אחרים - נורית אסיה, פרג ודמומית ארם-צובא.

אירוס הארגמן הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול וצבעוני. האירוס מהווה סמל לשמירת הטבע. אירוס הארגמן מיוחד במינו, ומצוי בעיקר בעמק החוף, בשרון מחולות אשדוד ועד לאזור קיסריה. צבעו אדום-סגול, נוטה לארגמן. פורח מראשית פברואר ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים. זקוק באופן נואש להגנה מפני נזקי הפיתוח.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

טוריים מדבריים הם צמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים. צומח באזורי הנגב ודרום הערבה. הפרח סגול בעל ארבעה עלי כותרת. נובט אחרי הגשם או שטפון, ופורח בתוך שבועות ספורים, גם כשהצמח צימח 3-4 עלים. בן-משפחתו, טוריים זיפניים, הוא בעל פרח צהוב.

נזמית לופתת הוא פרח ממשפחת שפתניים. הפרחים הבודדים בצבע סגול, הם דמויי גביע צר, הפתוח כלפי מעלה. עלי הצמח לופתים את הגבעול הראשי, מכאן שם המין. תכונה מעניינת בפרחים אלה היא העובדה שחלק מהם לא נפתחים, ונעשית בהם הפרייה עצמית - כלומר אבקתם מאביקה את העלי של אותו פרח. תכונה זו קרויה האבקה עצמית חבויה, המותאמת לתנאי אקלים לח.

אירוס הגלבוע הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול ומפואר, המהווה סמל לשמירת הטבע בארץ. אירוס הגלבוע מצוי בעיקר במורדות הרי הגלבוע. מינים מפוארים נוספים מצויים בגליל העליון (אירוס הדור), אירוס שחום (הר חברון), אירוס נצרתי, אירוס הנגב ועוד. צבעו ככלחל-סגול. פורח מראשית פברואר ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים. זקוק באופן נואש להגנה מפני נזקי הפיתוח. צילם: יוסי אלייני.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

אירוס מצוי הוא פרח רב-שנתי צנוע הנפוץ באזורי המרכז וצפון הארץ, השייך למשפחת אירוסיים. ניכר בפרחים הקטנים שצבעם סגול ובמרכז עלי הכותרת כתמים צהובים. הפרח נפתח במשך היום, וחובבי הצומח נהגו לכנותו בכינוי "אירוס אחר-הצהריים". שמו האחר, המעיד על תכונה זו הוא "צהרון".

פרח כחול-סגול ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) שרוב הפרחים שעל התפרחת הם לשוניים (הם מהווים את "עלי הכותרת" של התפרחת, ובכך משווים לה צורה של פרח בודד. שמו הלועזי - ציקוריה - מעלה בזכרונם של ותיקים את תחליפי הקפה שהיו נהוגים בארץ בעת המחסור בקפה בימיה הראשונים של המדינה. גדל במרכז הארץ ואזוריה ההרריים.

קיפודן הוא סוג צמחים רב-שנתי קוצני, ממשפחת מורכבים, שכמה מיניו מצויים באזורים שונים בארץ. הוא בדרך כלל פורח בעונת היובש, מסוף האביב עד סוף הקיץ. את הקיפודן קל לזהות, אך זיהוי המינים השונים איננו קל. לרובם פרחים סגולים, הנפתחים לסירוגין.

הכרמלית הנא, כשמו כן הוא. צמח עדין בעל פרחים קטנים ויפהפיים בצבע סגול לילכי. כיתר בני משפחת מצליבים לכרמלית ארבעה עלי כותרת, המסודרים כצלב מעוטר, המתרחב ונעשה מפורץ בקצות עלי הכותרת. גדל בכרמל ויתר אזורי ההר של הרי הגלבוע, הגליל והגולן.

תורמוס זה קטן ובהיר מתורמוס ההרים. כמותו הוא צמח חד-שנתי הנפוץ בשפלת החוף ומרכז הארץ. ניכר בעלים כפניים צרים, בעלי חמשה עלעלים, ופרח כחול בהיר נוטה לסגול.תורמוס צר העלים נמנה עם משפחת פרפרניים (לעלי הכותרת צורת פרפר) והוא פורח בסוף החורף.

האירוס הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול ומפואר, המהווה סמל לשמירת הטבע בארץ. אירוס הדור מצוי בעיקר בגליל העליון. הוא ניכר בצבעו הבהיר יחסית, הנוטה לורוד. פורח מראשית פברואר. הוא נחשב לעדין והמרהיב במיני האירוס, ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

פגוניה הוא צמח שיחני מדברי הנמנה על משפחת הזוגניים. עליו קטנים מאורכים ומחודדים, שעירים-רכים (פגוניה רכה) או קוצניים (פגוניה ערבית), ולעתים גם מפרישים נוזל דביק (פגוניה דביקה). לפרחיו הסגולים חמישה עלי כותרת ואבקנים צהובים. ההבחנה בין המינים לא קלה, שכן פרחיהם דומים מאד זה לזה.

אחד מקבוצת פרחים דומים (כמו הזמזומית והכדן, כולם בני ממשפחת השושניים), הפורחים באזורי ההר ובשדות הבר. פרחי המצילות קטנים ודמויי פעמון, הנישאים בקבוצה בראש עמוד תפרחת.