תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי הנפוץ באזור ההרים של צפון הארץ ומרכזה. ניכר בעלים שהם כפניים, בעלי חמשה עלעלים, והפרח שלו כחול מוכתם בלבן. הוא הגדול בבני סוגו. נמנה עם משפחת פרפרניים (לעלי הכותרת צורת פרפר). פורח בסוף החורף, ונחשב לאחד היפים בפרחי הארץ.

משפחת הקוציציים הם צמחים שכשמם כן הוא, עוטרי קוצים חדים. בין הקוצים של הריסן מתחבאים פרחים כחולים או תכולים, שמופיעים למשך זמן קצר לאחר שטפון במדבר. הפירות והזרעים של הריסן מהווים "שעון גשם", הם נסגרים וממתינים לגשם שירטיב את הפרי. הרטבה רצינית גורם לפתיחת הלקטי הפירות, ושרבוב הזרע על גבי שערות, להבטיח שיורטב, אך לא ישקע במים. יש לזכור שכל זה קורה אחרי שהצמח כבר התייבש. מנגנונים אלה ייחודיים לכמה צמחי מדבר קיצוני. בערבה ודרום הנגב.

צמח נפוץ מאד בשדות ובגינות באזורי המרכז. נמנה על משפחת הרקפתיים. צבע הפרח הקטנטן בעל חמשת עלי הכותרת הוא כחול. עלי הצמח הזה רעילים ומכילים חומר אופייני למשפחת הרקפתיים - ציקלמין. ברפואה הטבעונית משתמשים בעליה לרפוי נכישות נחש ועקיצות עקרב (אל תנסו בבית).

פרח קטן ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו אינם עגולים אלא דו-שפתנים, שרוב עלי הכותרת שלהם כחולים, ורק עלה האמצעי לבן. מסיבה זו, מתנגדים חובבי פרחים ישראלים לשם המדעי ברוניקה סורית (אגב, ברוניקה היתה קדושה נוצרית), ובפיהם הוא נקרא "ברוניקה ציונית". הוא פורח בברוב חלקי הארץ הלא-מדבריים.

שיח ממשפחת הסולניים. שהוא לרוב יבש. אך בפריחתו מגלה פרח תכול, ופריו ענבה צהובה-כתומה. הצמח הצנוע הזה גדל בעיקר בערוצי נחלים במדבר או בערבה. צמח צנוע זה נזכר במקרא במשל יותם, שעל פיו הלכו הצמחים להמליך עליהם מלך, ומשסירבו רוב הצמחים – הזית התאנה והגפן - לכבוד, הסכים האטד, אך התנה את הסכמתו בקללה - אם ההצעה לא תצא לפועל, הוא יעניש את העצים על ידי אש שתצא ממנו ותשרוף את כל העצים. הנמשל - העצים הם אנשי שכם, והאטד הוא אבימלך, שביקש למלוך עליהם.

פרח כחול-סגול ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) שרוב הפרחים שעל התפרחת הם לשוניים (הם מהווים את "עלי הכותרת" של התפרחת, ובכך משווים לה צורה של פרח בודד. שמו הלועזי - ציקוריה - מעלה בזכרונם של ותיקים את תחליפי הקפה שהיו נהוגים בארץ בעת המחסור בקפה בימיה הראשונים של המדינה. גדל במרכז הארץ ואזוריה ההרריים.

האירוס הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול ומפואר, המהווה סמל לשמירת הטבע בארץ. אירוס הדור מצוי בעיקר בגליל העליון. הוא ניכר בצבעו הבהיר יחסית, הנוטה לורוד. פורח מראשית פברואר. הוא נחשב לעדין והמרהיב במיני האירוס, ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

שמו הוא אחת ממעוררי האסוסיאציה: (צלף מצרי, עכנאי שרוע, זיזיים חשופים, שכרון סיני ועוד). למעשה זהו פרח הנחבא אל הכלים במדרונות לחים בכרמל ובגליל. הפרח הכחול-לבלבן מציץ מתוך עלי גביע מכוסי זיפים - סימן מובהק לבני משפחת הזיפניים.

אירוס הגלבוע הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול ומפואר, המהווה סמל לשמירת הטבע בארץ. אירוס הגלבוע מצוי בעיקר במורדות הרי הגלבוע. מינים מפוארים נוספים מצויים בגליל העליון (אירוס הדור), אירוס שחום (הר חברון), אירוס נצרתי, אירוס הנגב ועוד. צבעו ככלחל-סגול. פורח מראשית פברואר ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים. זקוק באופן נואש להגנה מפני נזקי הפיתוח. צילם: יוסי אלייני.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

ענאי יהודה הוא צמח חד-שנתי מכוסה זיפים, ממשפחת הזיפניים שלו פרחים גדולים בצבע אדום הערוכים לאורך גבעול ארוך. הפרחים הופכים להיות כחולים לאחר התחלת הפריחה. שם הפרח - עכנאי - מבטא את דמיון הפרח לראש נחש (עכן). פורח בכל הארץ, כולל במדבר.

אירוס הסרגל הוא פרח רב-שנתי צנוע הנפוץ באזורי המרכז וצפון הארץ, למשפחת אירוסיים. ניכר בפרחים הקטנים יחסית לאירוסים אחרים, וצבעם התכול-כחול.

הדרדר הכחול הוא אחד הבודדים ממיני הדרדר שאינם קוצניים. הוא צמח בן משפחת המורכבים. הוא גדל באזורי צפון הארץ ופורח באביב. בלשון העם הוא נקרא גם "דגנית", על שום תכונתו לצמוח בשדות תבואה.