הרנוג השיטים הוא צמח טפיל ממשפחת הרנוגיים, הגדל על גבי עץ השיטה ועצים שכנים לה. זרעיו המופצים על ידי ציפורים, נובטים על גבי גזע העץ הפונדקאי, והנבט שולח שורש אל תוך הגזע של העץ, ויונק ממימיו. להבדיל מטפילים מושלמים, היונקים מזון מהפונדקאי, ההרנוג לוקח רק מים, ומייצר בעצמו את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה. הפרח האדום מייצר צוף, המושך אליו חרקים וציפורים (בעיקר צופית). פירותיו הדביקים מאד נדבקים למקורי הציפורים, שכדי להפטר מהם מחככים מקורם בעצים סמוכים ובכך מפיצים את הזרעים. גדל לאורך הערבה ובקעת ים המלח. בן משפחתו, דבקון הזית, נטפל לעצי זית ושקד באזורי המרכז.

תלתן הארגמן הוא פרח של צמח ממשפחת הפרפרניים שסימנו (שניכר גם בשמו) הוא העלה, המתחלק לשלושה עלעלים (עלה תלתני). זהו אחד המינים הנפוצים באיזור המרכז ובאזורים ההרריים. הפרח אינו אלא מתפרחת צפופה המורכבת מעשרות פרחים שצורתם פרפרנית וצבעם אדום ארגמני.

הגדילן הוא הקוץ הגבוה ביותר בין בני משפחת המורכבים. קוציו הם עלי העטיף המקיפים את הקרקפת הצבעונית, שהיא אדומה בגוון הארגמן. גדל בעיקר בצידי דרכים ברוב איזורי הארץ הלא-מדבריים. בהתייבשו מקשיחים מאד הקוצים. גם חובבי צמחים מובהקים נוטים לבלבל בינו לבין הברקן, שעלי העטיף הקוצניים שלו מסתעפים, בעוד אלה של הגדילן אינם מסתעפים.

הצלף הוא צמח קוצני ממשפחת הצלפיים. להבדיל מיתר המינים הצלף הרותמי דל עלים, לרוב גבעוליו חשופים. הוא גדל בסיני ובירדן. בארץ הוא נדיר ביותר. הפרח ורדרד אדום לבן בעל עוקץ ארוך ואבקנים רבים, שביניהם עלי ארוך.
בפארק הולנד באילת ניטעו כמה שיחי צלף רותמי, מהווים מראה מרהיב בפריחתם..

הפרג האגסני, בן משפחת הפרגיים, הוא הפרח האדום המאחר יחסית לפרחים האדומים האחרים (כלנית, נורית וכו') המופיע לקראת סוף החורף. ניכר בצבע האדום של עלי הכותרת שכתם שחור מופיע על כל אחד מהם, לעתים מלווה בכתם לבן צמוד לו. הפרי הוא הלקט (מעין קופסה עם מכסה עגול). הפרגים ככלל, מפרישים נוזל צהבהב, שמופקים ממנו חומרים נרקוטיים שונים, כמו מורפין וקודאין. הזרעים משמשים לתיבול (גרגרי פרג) וממינים תרבותיים מופק גם האופיום.

נורית אסיה נמנית על אותה משפחה כמו הכלנית, ולא מעטים מתקשים להבדיל בין הכלנית לנורית אסיה, שצבעה אדום והיא מופיעה לרוב לאחר שהכלנית כבר גמרה לפרוח. לנורית זאת יש גם וריאנט צהוב המופיע לעתים בסמיכות לאדומה. אגב, הנוריות התרבותיות, מרובות עלי הכותרת, פותחו רובן מנורית זאת.

הוא צמח ממשפחת ארכוביתיים, שכמה מיניו גדלים בכל אזורי הארץ. הפרח זעיר ואינו בולט. לעומתו בולט מאד הפרי, בצבעו הורוד וצורתו השטוחה-מכונפת. כמה מינים, באזורי הארץ השונים. לעלי הצמח טעם חמצמץ (ריכוז של חומצה חומעתית - כמו לחמציץ - ראה שם), שאין להתמכר לו.

צמח בעל עלים ארוכים, לעתים מסולסלים בשוליהם, הפורח בפריחה מרהיבה של צמחים דמויי פעמון זקוף, שצבעו אדום עז. בן משפחת השושניים. בארץ כמה מיני צבעוני, שרובם אדומי פרחים, אך צבעוני ההרים הוא בגדול והמרהיב ביניהם. מינים וזנים תרבותיים ידועים בשמם "טוליפ".

האגדה מספרת שדם המכבים שנפצעו הותז על הפרח הקטן, שנצבע בצבע דמם. הפרח שצבעו אדום פורח בסוף החורף, והוא נמנה על צמחי האלמוות, המשתמרים כמיובשים באוספים וכקישוט. בן משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל במרכז הארץ, בחבל הים-תיכוני.
בשל צורתו צבעו, האגדה שמאחוריו, ועונת פריחתו הוא מסמל את יום הזיכרון לנופלי מערכת הביטחון.

אירוס הארגמן הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול וצבעוני. האירוס מהווה סמל לשמירת הטבע. אירוס הארגמן מיוחד במינו, ומצוי בעיקר בעמק החוף, בשרון מחולות אשדוד ועד לאזור קיסריה. צבעו אדום-סגול, נוטה לארגמן. פורח מראשית פברואר ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים. זקוק באופן נואש להגנה מפני נזקי הפיתוח.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

הכלנית המצויה היא הפרח הבולט והמוכר ביותר בראשית עונת החורף. ניכרת בצבע האדום עם כתם לבן במרכז, והאבקנים הכהים. באזורי צפון הארץ נפוצות גם כלניות סגולות ולבנות כותרת. לקראת המשך החורף הכלנית מוחלפת על ידי פרחים אדומים אחרים - נורית אסיה, פרג ודמומית ארם-צובא.

הסחלבים הם פרחים יפהפיים בדרך כלל, שצורת הפרח בהם משוכללת, וכוללת שפית רחבה, עליה נוחתים החרקים המנסים להגיע אל הצוף המסתתר בתור "מערת" הפרח, הנוצרת מיתר עלי הכותרת. לכל מין הרכב צבעים וצורות משלו. הסחלב האנטולי הוא מהמינים הכי נפוצים בחורש הישראלי. צבע הפרח ורד-אדום, אך השפית הרחבה שבולטת בקדמתו היא להירה ומנוקדת בנקודות אדומות. פורח באמצע החורף.

הגרויה השעירה הוא שיח טרופי ממשפחת הטליתיים אוהב חום שעליו מקומטים, נושאי קפלים ושעירים. צבע הפרח חום-ורדרד והפרי החום הכדורי שעיר . גדל במחשופי סלע בעמק ים המלח, ליד מצפה שלם, המקום היחיד בו נמצא בטבע בישראל. שיחים רבים בפארק הולנד, באילת.

החוטמית הזיפנית הוא פרח ממשפחת חלמיתיים, הבולט בעמודי הפריחה הגבוהים שלו, לגובה של עד 2 מטר. פורח בסוף החורף, לקראת פסח ושבועות ברוב חלקי הארץ הים-תיכוניים.

לוטוס מדברי הוא צמח עשבוני רב-שנתי, ממשפחת פרפרוניים, הגדל באזורים צחיחים בנגב ובערבה. הפרח אדום-עז, הבולט למרחוק בצבעיו וביופיו.

עוד אחת ממיני הפרחים האדומים הפורחים לרוב אחרי הכלנית והנורית, ונחשבים בטעות לאחד מהם. בעבר נקראו "דם המכבים" אך מאוחר יותר הועתק השם לפרח ממשפחת מורכבים (ראה שם).

כמה מיני פרחים בארץ, שהמשותף להם הוא פרח אדום שבתחתית עלי הכותרת מופיע בו כתם שחור אופייני. פריחתו מאוחרת לפריחת הכלניות והנוריות. הפרי הוא הלקט בעל "מכסה". מהזנים התרבותיים של הפרג מפיקים חומרי רפואה וסמים.

פרח בעל פקעת הגדל בבתה ובשדות תבואה, הנמנה על משפחת האירוסים. לחובבי הצמחים מוכר גם בשמו הלועזי "גלדיולה". לו גבעול ארוך, שממנו נפתחים פרחים ורודים-אדומים. נפוץ באזורי המרכז וצפון הארץ.