כך שומרים על פקעות של פרחי נרקיסים, אירוסים, יקינתונים, נץ החלב והרקפות בתום פריחתם, לפי המלצותיה של אודטה במדורה בעיתון מעריב:

1. בסיום הפריחה קוטמים את ראש הפרח.

2. ממשיכים להשקות את הצמחים הירוקים בין שבוע לשלושה שבועות עד שהעלים מתחילים להצהיב בקצותיהם.

3. מפסיקים את ההשקיה וממתינים שהקרקע תתייבש לחלוטין.

4. מוציאים מהאדמה או מהעציצים אן הפקעות, מנקים אותם מרגבי האדמה, מכינים לשקית נייר עלי רשום שם הפרח ושומרים במקום מוצל עד לשנה הבאה.

זהו הטיפול הנכון בפקעות:

רצוי לשתול את הפקעות באדנית או כד העשויים חימר, שכן אלה שומרים היטב על הקרירות.

יש לוודא שלאדנית יש ניקוז טוב (חור ליציאת המים העודפים).

פעם בשבוע יש להניח קוביות קרח באדנית, דבר העוזר לשורשים לשמור על קרירות.

מומלץ להניח את האדנית על אדן החלון או באזור אחר, מואר.

אלו הדברים שכדאי להקפיד עליהם בשתילת פקעות:

1. שתילת כמות גדולה של פקעות או בצלים יחד בכדי לקבל אפקט מרשים בזמן הפריחה.

2. שתילת פרחים לפי הגובה אליהם הם אמורים להגיע בכדי שפרחים גבוהים לא יסתירו נמוכים מהם.

פקעות של נוריות וכלניות זקוקות להשריה במים לפחות 10 שעות לפני הטמנתן באדמה. הקפידו על כך וזכרו שגם השרית יתר תפגע בהן.

כדי להשיג פריחה יפה ומיוחדת בגינה, במיוחד של פרחי היקינטון והצבעונים, יש לשים את בצלי הפרחים למשך חודש עד חודשיים במגירת הירקות במקרר. הדבר ישפיע על עזות הצבע ונפח הפרחים בצורה משמעותית.

המרחק המומלץ בין בצל לבצל בשתילת פרחים בגינה הוא 5 ס"מ.

מפקעת אחת של כלנית יוצאים לפחות עשרה גבעולי פרחים.

יש לטמון פקעות ובצלים של פרחים באדמה בחודשים נובמבר ודצמבר, כאשר מומלץ לחכות שיהיו מספר ימים קרירים בזה אחר זה.

זמן שתילת הגיאופיטים (פקעות ובצלים של פרחים כמו נרקיס, כלנית, רקפת, נורית, פרזיות ועוד) הוא מתחילת אוקטובר עד סוף דצמבר.

בצלים ופקעות יש להטמין באדמה בעומק שהינו פי שנים וחצי מגודלם של הפקעת או הבצל. לדוגמא פקעת בגובה של שני ס"מ תיטמן בעומק של חמישה ס"מ באדמה.