על פי הקריטריון הידוע IV-DSM של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית, כדי לקטלג חומר כממכר, החומר צריך לענות על לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים:

1. נלקח בכמויות גדולות או לאורך פרק זמן ארוך יותר ממה שתוכנן.

2. תשוקה קבועה לחומר או מאמצים ללא הצלחה להפסיק לצרוך אותו או לשלוט בשימוש בו.

3. השקעת זמן גדולה בניסיונות להפסיק להשתמש בחומר, בשימוש בו או בהתאוששות מהשפעתו.

4. הפסקת או הגבלת פעילויות חברתיות, תעסוקתיות או פנאי בגלל השימוש בחומר.

5. המשך השימוש בחומר למרות הידע על התוצאות החמורות שבשימושו.

6. הגברת הרגישות לחומר עם השימוש.

7. סימפטומים של גמילה.


לפחות חמשת המשפטים הראשונים מדברים אל ליבו של כמעט כל אדם הסובל מעודף משקל, למשל. מנקודת מבט זו קשה שלא להתייחס למזון במיוחד עתיר בשומן ו/או סוכר ו/או מלח כחומר ממכר.

סיוע לצעירים במצבי משבר ניתן למצוא במרפאת שחר של המרכז הרפואי ע"ש שיבא ושל אוניברסיטת בר-אילן, מטרתה זיהוי והתערבות מוקדמת בקרב אוכלוסייה צעירה, בגילאי 18-30. המרפאה מסייעת למצבים הבאים:

חרדה, עצבנות ודיכאון.

קושי בריכוז או בזיכרון.

שינויים בתוכן החשיבה, כמו עיסוק יתר ברעיונות מוזרים.

הפרעות בשינה או אובדן אנרגיה.

נסיגה חברתית - במצבים כגון הסתגרות בבית, איבוד עניין בתחביבים ובמפגשים חברתיים.

ירידה בתפקוד, לעיתים עד מצב של נשירה מביה"ס או קושי לתפקד במקום
העבודה או בצבא.

כך אפשר להתגבר על התנגדות לטיפול נפשי:

1. להפסיק להאמין שלהיות מטופל זו בושה. ההפך הוא הנכון - אדם שמאפשר לעצמו להיעזר באיש מקצוע, לומד איך לשנות, להתגבר על פחדיו, ולחיות חיים מאוזנים.

2. להיות בטיפול, אין משמעו שאתה חלש. ההפך הוא הנכון. זוהי חוזקה ואומץ לטפל בבעיותך.

3. להבין שזהו תהליך. אין שינוי מהיר ומיידי. ובדרך יש גם עצירות והתמודדות, אך המתמיד - מנצח.

4. האמונה שאם אלך לטיפול, אכאיב לעצמי. הפחד מכאב, מרתיע. אך ממילא יש כאב בגלל הבעיות הלא פתורות, אז עדיף להתמודד עם הכאב ולרפא אותו.

5. פסימיות. ממילא הטיפול לא יעזור. זו שגיאה לחשוב כך. זהו תירוץ לא להתמודד. הטיפול עוזר תמיד.

6. קשה לנו לצאת מ"איזור הנוחות". אנו כבר רגילים למצב, מי יודע מה יהיה אם אטפל? ובכן, השינוי בעקבות הטיפול הוא חיובי בלבד.

7. המון כסף. נכון הטיפול עולה. יש גם אפשרות דרך קופות החולים, בצורה מוזלת. ובפרטי - מי שיכול לממן וללכת לטיפול פרטי, יבין שזה חשוב יותר מבילוי ומותרות, זה מה שיקבע את איכות החיים.

8. מתח וחרדה. רק אתה אחראי על חייך ובידך ללמוד איך לצאת ממתח וחרדה ביום-יום. המתח והחרדה מזיקים לנפש ולגוף וגורמים לסבל רב. הפתרון הוא לקבל סיוע מקצועי ואמין.

טורדנות כפייתית היא הפרעת חרדה שבאה לידי ביטוי בפעולות טקסיות שהאדם חוזר עליהן שוב ושוב ומרגיש שאינו יכול להפסיק או שאם יפסיק עלול לקרות לו משהו או במחשבות החוזרות על עצמן שוב ושוב תוך הרגשה שאי אפשר להפסיקן. הסובלים מטורדנות כפייתית יחושו חרדה, דיכאון ואף תוקפנות במידה ויכפה עליהם להפסיק פעולה מסוימת שהם חוזרים עליה. בכדי לאבחן שאדם או ילד אכן סובל מטורדנות כפייתית יש לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג.

במהלך הטיפולים נגד דיכאון קליני כדאי לנהוג כך:

מנוחה - נוחו הרבה.

שמש - השתדלו לחשוף את עצמכם לשמש ככל הניתן.

ספורט - עסקו בפעילות גופנית.

תזונה מאוזנת - הקפידו על ארוחות מאוזנות ומזינות ואל תרבו באכילה מוגזמת ולא בריאה.

רוגע - צמצמו את הלחצים בחייכם ככל האפשר.


וכללית, שמרו על עצמכם מהתרגשות רבה ומסערות בחיי היום-יום.

מידע בנושא בריאות הנפש ברשת, כולל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ניתן למצוא בפורטל "קולות הנפש" שכתובתו http://www.voices.co.il/about/

המוסמכים לאבחן אוטיזם הם ניורולוג ילדים, פסיכיאטר או פסיכולוג.

נכון להיום, לא רק פסיכיאטרים יכולים לתת מרשם לתרופות נוגדות דיכאון, אלא גם רופאי משפחה. במקרה כזה, נטילת התרופות אינה מלווה בשיחות.