מבחינת בריאות השן, לדעתי הסתימה הלבנה טובה יותר והאמלגם מזיק לשן, כיוון שאינו נדבק לשן באופן כימי, ולכן לאחר סילוק העששת יש לקדוח בזוויות מסויימות כדי שהאמלגם לא יפול - וזאת על-חשבון חומר שן בריא...
מכיוון שהקומפוזיט ("הסתימה הלבנה") נדבק לשן באופן כימי, הרי שהקידוח הוא מינימלי. כמו כן הקומפוזיטים המודרניים מספיק חזקים כדי להיות סתימות אחוריות טובות. החיסרון העיקרי בקומפוזיט הוא שלא כל רופא יכול לשחזר שן במדוייק, כולל אנטומיה נכונה, נקודות מגע טובות, ולמנוע חדירת חיידקים בחזרה לשן. אין הוכחה מדעית מוצקה שסתימות האמלגם מזיקות לבריאות, אך מכיוון שהאמלגם מכיל כספית הוא אסור בשימוש במדינות רבות.

הנה הבעד והנגד:

בעד האמלגם (הסתימות האפורות): חומר חזק וותיק ברפואת שיניים, זול יותר.

נגד האמלגם: מכיוון שהחומר מתכתי, הרי הוא לא נדבק לשן, ולכן בכדי שלא ייפול, יש צורך בקידוח בעומק גדול יותר ובזוויות שונות פנימה אל תוך השן... דהיינו על-חשבון חומר שן בריא - וחבל. כמו כן, בגלל שהוא מתכתי, אין זה מדוייק שהוא חזק יותר - מתחת לעובי של 1.8 מ"מ הוא נשבר... אם היה חור קטן, בעומק של 1 מ"מ - כדי שהאמלגם לא יישבר יש צורך בקידוח כמעט כפול לעומק!
*האמלגם מכיל מתכות שונות ונשמעות מדי פעם טענות (לא מוכחות) כי הן מזיקות לבריאות האדם.

בעד הקומפוזיט (סתימות לבנות): אסתטי מאוד, כיום חזק מאוד, ומעל הכל - נדבק אל חומר השן - דהיינו לא קודחים יותר מאשר לנקות את הריקבון, אין צורך בהעמקה מיותרת.

חסורונות קומפוזיט: מעט יקר יותר, לא כל רופא יכול לבצע קומפוזיט בשיניים אחוריות בהצלחה, זמן הכנה ממושך יותר.

מכיוון שהשן לעולם אינה צומחת מחדש, יש עדיפות לביצוע שיחזור מינימלי ככל האפשר.