שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך להגיב כשלפעוט יש התקף זעם?
התקפי זעם אצל ילדים ופעוטות יכולים להוציא גם את ההורים הרגועים ביותר משלוותם ולמרות זאת מוטב כי תנהגו באיפוק ובשליטה עצמית, כדי שילדכם ירגיש מוגן ונתמך. טוב תעשו אם תגיבו כך:
1. אל תתרחקו מהילד כדי שלא ירגיש נעזב ונטוש בנוסף לסערת הרגשות שגם כך מתחוללת אצלו.
2. הרחיקו מהילד חפצים העלולים לפגוע בו בזמן ה"התקף".
3. שמרו על קור רוח ושלווה, אל תרימו את הקול.
4. הימנעו מלכעוס על הילד, כעס רק יחמיר את המצב.
5. אל תסכימו לתת לו את מבוקשו רק "כדי שירגע", מאחר וכך הוא ילמד שהוא משיג את מבוקשו ע"י התפרצויות אלה.
6. בחלוף הסערה, דברו עם ילדכם בצורה רגועה ולא שיפוטית, הסבירו לו בקצרה שישנן דרכים אחרות לפתור בעיות תוך מתן דוגמאות מעטות ותנו אמפטיה לרגשותיו.
איך לחנך את ילדי? במשמעת ברזל או לתת להם חופש?
הגבולות והדרישות בחינוך ילדים הם חשובים ביותר. דווקא ילדים שלא גדלו עם דרישות מההורים וגבולות ברורים נוטים לגדול עם תחושת ריקנות, יכולת קטנה מאד לשאת תסכול וללא תחושת ערך.
כמו כל דבר, הקיצוניות הנה בעייתית ולא מומלצת - החוסר בגבולות ודרישות מעטות מהילד הוכחו כפוגעים ומקלקלים את התפתחותו לא פחות מהסמכותיות היתרה והמוגזמת שיש הורים המפעילים על ילדיהם.
מומלץ להציב בפני ילדים, מגיל צעיר, גבולות ברורים של "מותר" ו"אסור" ולהגדיר את הדרישות מהן, בנושאים כמו סדר, ניקיון, תפקוד, אי-אלימות וכדומה. הורים רבים, במיוחד לילד ראשון, נוטים לשירותים מיוחדים לילד - מביאים לו הכל ומכינים לו ממש עד לפה - שזה פסול!!! מנגד - חשוב לאפשר להם לחקור את האפשרויות בתחומים המותרים ולאפשר להם לבנות את היחסים המיוחדים שלהם עם הסביבה, האנושית והאחרת.
איך להפוך את הילדים לממושמעים יותר?
משמעת אצל ילדים היא לא תמיד דבר קל להשגה, בייחוד בימינו. הנה כמה דרכים שיעזרו לכם להשיג את אותה משמעת בקלות רבה יותר:
1. לפני שאתם מאשימים את הילדים בהתנהגות לא ראויה, נסו לבדוק האם שגיתם אתם בהתנהגות דומה או שמא תגובתכם לאותה התנהגות לא היתה במקומה. לאורך כל שנות החינוך וההורות מומלץ תמיד, גם לאחר מעשה, לשאול את עצמנו האם נהגנו נכון ומה כדאי היה לשנות.
2. אל תיקחו באופן אישי התנהגויות כאלה ואחרות של ילדכם, גם אם הן מוציאות אתכם מדעתכם. יש לו סיבות נוספות וקשיים משל עצמו חוץ מ"לשגע" אתכם.
3. חנכו את הילד בזמן המתאים. הזמן המתאים הוא לעולם לא בשעת זעם, ריב, עייפות וכו'.
4. נהגו להעניק מפעם לפעם פרסים על התנהגות טובה. לשבח את הילד במילים - הקפידו תמיד כשמגיע לו!
5. זכרו כי לא כל התנהגות לא טובה חייבת בתגובה שלנו. לעיתים היא נעשית רק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אז לימדו מתי להבליג.
6. זכרו שחינוך נעשה בשלבים ולא פעם יש לחזור וללמד את מה שלימדנו כבר פעמים רבות. הניחו את התסכול בצד, זכרו שגם אתם הייתם ילדים וחזרו שוב על דרישותיכם ללא כעס ואכזבה.
7. במידה ונעשה מעשה המחייב ענישה עשו זאת בסמוך ובהקשר לאותו ארוע.
8. היו מתוחכמים מספיק כדי לנטרל "פיצוצים", ע"י ניתוב הכוחות הפועלים (אחים צמאי ריב לדוגמא) לכיוונים שונים ואטרקטיבים, כל אחד למקומו.
איך לעזור לילד להתרגל למשמעת בבית הספר לקראת כיתה א'?
המעבר לכיתה א' משמעותי מבחינות רבות, כשאחת מהן היא חוקי משמעת שונים משהיו בתקופת הגן. על מנת לעזור לילדכם לצלוח את הקושי שבכך, נסו להטמיע גם בבית הרגלים ברורים בנוגע להתארגנות ושעות פעילות, לדוגמא:
1. לקראת סוף החופש, דאגו לחזור לשעות שינה רגילות, שעה סבירה של כיבוי אורות ושעת קימה לא מאוחרת מדי בבוקר.
2. תנו דוגמא אישית, קומו לפני הזמן ועזרו לילד להתארגן בנחת וללא לחץ.
3. אל תמלאו את כל השבוע בחוגים. שני חוגים בשבוע, לפחות בתור התחלה זה מספיק בהחלט.
4. קבעו שעה בה מכינים שיעורי בית ועזרו לילד להקפיד ולעמוד בה.
5. עזרו לילד ולמדו אותו איך מארגנים את התיק והקלמר מדי יום.
6. תנו את כל התמיכה והאהבה, אך הדגישו שאתם נותנים חשיבות רבה למשמעת הנדרשת בבית הספר.
מהם הסימנים שהצבנו לילד גבולות נוקשים מדי?
כל הורה אמור לדעת שגבולות הכרחיים לחינוך של ילדים, אולם יש הורים הנוטים להציב גבולות מוגזמים הפוגעים בביטחונו העצמי והרגשי של הילד ולעתים אף בכישוריו החברתיים. כדאי לשים לב לסימנים הבאים (במיוחד אם כמה מהם מופיעים יחד) ולבדוק האם הם תוצאה של נוקשות יתר בחינוך:
1. הרטבה בגיל שהילד לא אמור להרטיב
2. גמגום
3. חוסר שקט
4. שינוי קיצוני בהתנהגות בין הגן לבית (לדוגמה בגן הילד אלים ומתפרע ובבית מתנהג למופת, או ההפך)
5. אלימות ותוקפנות המתפרצת אצל הילד במפתיע, ללא קשר ישיר לאירוע
6. צייתנות קיצונית (עד תחושה שהילד כנוע)
7. ילדים שאינם מביעים לעולם תוקפנות לא באופן פיזי ולא באופן מילולי
8. אחים שלא רבים אף פעם
9. ילד שמבקש רשות בנושאים שונים ממבוגרים אחרים בטענה שהוריו לא ירשו לו
10. ילדים שכל הזמן "מנסים" את הוריהם. פעמים רבות אין הדבר סימן לחיזוק הגבולות מצד ההורים, אלא להרפיה מסוימת
איך לחנך את הילדים להתנהגות נאותה?
ארבעה כללים חשובים המסתכמים בראשי התיבות הוח"ע יש לאמץ בחינוך להתנהגות נאותה של ילדים:
1. הנחיות - על ההורים להנחות את הילד כיצד מתנהגים נכון, תוך שימת דגש על הצדדים שקשים יותר לילד.
2. וידוא - יד לוודא עם הילד שהוא מבין את ההנחיות שהוסברו לו.
3. חיזוק - יש לתת לילד חיזוקים בכל פעם ששיפר את התנהגותו, גם אם בצורה קלה, לעומת פעם קודמת ולא להתייחס לכך כמובן מאליו.
4. ענישה - יש להעניש את הילד בהתאם לחומרת המעשה שעשה ובאופן מתאים לגילו באופן חד משמעי כאשר התנהגותו אינה הולמת ובניגוד להנחיה שלכם.
איך לחנך ילד לא להיות עריץ?
כדי לחנך ילדים נעימים ולא דיקטטורים קטנים, הקפידו על הדברים הבאים:
1. הגדרות תפקידים ברורות באופן כזה שילד מבין מה הוא אמור לעשות ומה התוצאה שלא יעשה זאת.
2. מתן משימות ברות יישום לילדים.
3. החלטות ברורות בנוגע לכללים בבית (כגון הזמן המותר לצפייה בטלוויזיה, הזמן ללכת לישון וכו').
4. כללי התנהגות ברורים בשהייה מחוץ לבית.
5. לאפשר שיח משפחתי, בו מותר ורצוי לדון על נושאים מסויימים, תוך חיפוש פתרונות במשותף.
6. על ההורים להחליט מראש על תגובות למצבים היוצאים משליטה או שלא התרחשו לפי החלטתם.
7. תנו גיבוי זה לזה בכל מקרה.
8. חיזוקים חיוביים אינם מובנים מאליהם - אל תמעיטו בהם.
9. התעלמו מהתנהגות לא רצויה שמטרתה רק להשיג עוד תשומת לב מכם ובכדי שלא למלא אחר מה שביקשתם.
10. להמשיך, תמיד, להקפיד על הכללים ולא להרפות גם כשנראה שהכל כמו שצריך. ההרגל והדבקות בהתנהגות טובה לא פחות חשוב מההתנהגות עצמה.
מתי אנו נדרשים לשים לילדנו גבולות?
למעשה, אנו נדרשים לשים לילדנו גבולות כמעט כל הזמן, אולם ניתן להסתכל על מספר הקשרים, שבהם הצורך לשים גבול הוא הכרחי וקפדני ביותר:
בטחונו האישי - כל מה שעלול לסכן אותו (אש, כביש, מים עמוקים וכו').
בריאות - כל מה ששומר על היגיינה ובריאות, הן בזמן מחלה והן בזמנים רגילים (שטיפת ידיים, יציאה מהשירותים, נטילת תרופה ועוד).
בטיחות - כל כללי ההתנהגות ששומרים עליו (לא להכנס למעלית לבד, לא להתקרב למעקה גבוה, לעבור רק במעבר חציה וכו').
דרך חיים - כאשר אנו רוצים לגרום לכך שחיינו המשותפים יהיו יותר נעימים, הילד חייב לדעת שגם לנו צרכים ורצונות משלנו - שהוא מוכרח לכבד.
סדרי עדיפויות - כאשר אנו מעוניינים ליצור אצלו סדרי עדיפויות ולהנחיל לו ערכים (לדוגמה, כמה זמן הוא יכול להיות מול המחשב, או שאיננו מסכימים לאכילה מול טלוויזיה וכד').
ולמרות שהמלאכה לא פשוטה כשאנו נדרשים לשים גבול, כי אנו פוגשים בהתנגדויות לא קלות מצד ילדינו האהובים, כדאי לזכור ש"חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר...."
איך לחנך נכון והאם להפעיל סמכות על הילד?
קשה לענות בקצרה על שאלה כזו ,אך מספר כללים יסייעו:
1. דוגמא אישית (ילד לומד בהסתכלות על הוריו).
2. עקביות (לא להישבר תחת לחץ הילד).
3. אסרטיביות (לא לחשוש להתעמת עם ילדכם, אם תוותרו עכשיו תקבלו את העונש בריבית דריבית) ועמידה על שלכם במלוא הסמכות שלה הוא מצפה ושאם תוותרו עליה תגרמו לו נזק יותר מתועלת, שליטה עצמית (לא לאבד את העשתונות).
4. אמפתיה לקשיים שבקבלת המשמעת החינוכית עליו ("אני מבינה שאתה רוצה ל... אבל אנחנו חייבים ש...").
5. שימו לב גם שלעג ורחמים משפיעים רע מאד על מתבגרים, אל תלעגו ואל תרחמו עליהם.
6. ולא פחות חשוב - חזית אחידה של ההורים גם היא חשובה ביותר (ששני ההורים יתמכו זה בהחלטות של זה).
התקפי זעם אצל ילדים ופעוטות יכולים להוציא גם את ההורים הרגועים ביותר משלוותם ולמרות זאת מוטב כי תנהגו באיפוק ובשליטה עצמית, כדי שילדכם ירגיש מוגן ונתמך. טוב תעשו אם תגיבו כך:
1. אל תתרחקו מהילד כדי שלא ירגיש נעזב ונטוש בנוסף לסערת הרגשות שגם כך מתחוללת אצלו.
2. הרחיקו מהילד חפצים העלולים לפגוע בו בזמן ה"התקף".
3. שמרו על קור רוח ושלווה, אל תרימו את הקול.
4. הימנעו מלכעוס על הילד, כעס רק יחמיר את המצב.
5. אל תסכימו לתת לו את מבוקשו רק "כדי שירגע", מאחר וכך הוא ילמד שהוא משיג את מבוקשו ע"י התפרצויות אלה.
6. בחלוף הסערה, דברו עם ילדכם בצורה רגועה ולא שיפוטית, הסבירו לו בקצרה שישנן דרכים אחרות לפתור בעיות תוך מתן דוגמאות מעטות ותנו אמפטיה לרגשותיו.
הגבולות והדרישות בחינוך ילדים הם חשובים ביותר. דווקא ילדים שלא גדלו עם דרישות מההורים וגבולות ברורים נוטים לגדול עם תחושת ריקנות, יכולת קטנה מאד לשאת תסכול וללא תחושת ערך.
כמו כל דבר, הקיצוניות הנה בעייתית ולא מומלצת - החוסר בגבולות ודרישות מעטות מהילד הוכחו כפוגעים ומקלקלים את התפתחותו לא פחות מהסמכותיות היתרה והמוגזמת שיש הורים המפעילים על ילדיהם.
מומלץ להציב בפני ילדים, מגיל צעיר, גבולות ברורים של "מותר" ו"אסור" ולהגדיר את הדרישות מהן, בנושאים כמו סדר, ניקיון, תפקוד, אי-אלימות וכדומה. הורים רבים, במיוחד לילד ראשון, נוטים לשירותים מיוחדים לילד - מביאים לו הכל ומכינים לו ממש עד לפה - שזה פסול!!! מנגד - חשוב לאפשר להם לחקור את האפשרויות בתחומים המותרים ולאפשר להם לבנות את היחסים המיוחדים שלהם עם הסביבה, האנושית והאחרת.
משמעת אצל ילדים היא לא תמיד דבר קל להשגה, בייחוד בימינו. הנה כמה דרכים שיעזרו לכם להשיג את אותה משמעת בקלות רבה יותר:
1. לפני שאתם מאשימים את הילדים בהתנהגות לא ראויה, נסו לבדוק האם שגיתם אתם בהתנהגות דומה או שמא תגובתכם לאותה התנהגות לא היתה במקומה. לאורך כל שנות החינוך וההורות מומלץ תמיד, גם לאחר מעשה, לשאול את עצמנו האם נהגנו נכון ומה כדאי היה לשנות.
2. אל תיקחו באופן אישי התנהגויות כאלה ואחרות של ילדכם, גם אם הן מוציאות אתכם מדעתכם. יש לו סיבות נוספות וקשיים משל עצמו חוץ מ"לשגע" אתכם.
3. חנכו את הילד בזמן המתאים. הזמן המתאים הוא לעולם לא בשעת זעם, ריב, עייפות וכו'.
4. נהגו להעניק מפעם לפעם פרסים על התנהגות טובה. לשבח את הילד במילים - הקפידו תמיד כשמגיע לו!
5. זכרו כי לא כל התנהגות לא טובה חייבת בתגובה שלנו. לעיתים היא נעשית רק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אז לימדו מתי להבליג.
6. זכרו שחינוך נעשה בשלבים ולא פעם יש לחזור וללמד את מה שלימדנו כבר פעמים רבות. הניחו את התסכול בצד, זכרו שגם אתם הייתם ילדים וחזרו שוב על דרישותיכם ללא כעס ואכזבה.
7. במידה ונעשה מעשה המחייב ענישה עשו זאת בסמוך ובהקשר לאותו ארוע.
8. היו מתוחכמים מספיק כדי לנטרל "פיצוצים", ע"י ניתוב הכוחות הפועלים (אחים צמאי ריב לדוגמא) לכיוונים שונים ואטרקטיבים, כל אחד למקומו.
המעבר לכיתה א' משמעותי מבחינות רבות, כשאחת מהן היא חוקי משמעת שונים משהיו בתקופת הגן. על מנת לעזור לילדכם לצלוח את הקושי שבכך, נסו להטמיע גם בבית הרגלים ברורים בנוגע להתארגנות ושעות פעילות, לדוגמא:
1. לקראת סוף החופש, דאגו לחזור לשעות שינה רגילות, שעה סבירה של כיבוי אורות ושעת קימה לא מאוחרת מדי בבוקר.
2. תנו דוגמא אישית, קומו לפני הזמן ועזרו לילד להתארגן בנחת וללא לחץ.
3. אל תמלאו את כל השבוע בחוגים. שני חוגים בשבוע, לפחות בתור התחלה זה מספיק בהחלט.
4. קבעו שעה בה מכינים שיעורי בית ועזרו לילד להקפיד ולעמוד בה.
5. עזרו לילד ולמדו אותו איך מארגנים את התיק והקלמר מדי יום.
6. תנו את כל התמיכה והאהבה, אך הדגישו שאתם נותנים חשיבות רבה למשמעת הנדרשת בבית הספר.
משמעת
כל הורה אמור לדעת שגבולות הכרחיים לחינוך של ילדים, אולם יש הורים הנוטים להציב גבולות מוגזמים הפוגעים בביטחונו העצמי והרגשי של הילד ולעתים אף בכישוריו החברתיים. כדאי לשים לב לסימנים הבאים (במיוחד אם כמה מהם מופיעים יחד) ולבדוק האם הם תוצאה של נוקשות יתר בחינוך:
1. הרטבה בגיל שהילד לא אמור להרטיב
2. גמגום
3. חוסר שקט
4. שינוי קיצוני בהתנהגות בין הגן לבית (לדוגמה בגן הילד אלים ומתפרע ובבית מתנהג למופת, או ההפך)
5. אלימות ותוקפנות המתפרצת אצל הילד במפתיע, ללא קשר ישיר לאירוע
6. צייתנות קיצונית (עד תחושה שהילד כנוע)
7. ילדים שאינם מביעים לעולם תוקפנות לא באופן פיזי ולא באופן מילולי
8. אחים שלא רבים אף פעם
9. ילד שמבקש רשות בנושאים שונים ממבוגרים אחרים בטענה שהוריו לא ירשו לו
10. ילדים שכל הזמן "מנסים" את הוריהם. פעמים רבות אין הדבר סימן לחיזוק הגבולות מצד ההורים, אלא להרפיה מסוימת
ארבעה כללים חשובים המסתכמים בראשי התיבות הוח"ע יש לאמץ בחינוך להתנהגות נאותה של ילדים:
1. הנחיות - על ההורים להנחות את הילד כיצד מתנהגים נכון, תוך שימת דגש על הצדדים שקשים יותר לילד.
2. וידוא - יד לוודא עם הילד שהוא מבין את ההנחיות שהוסברו לו.
3. חיזוק - יש לתת לילד חיזוקים בכל פעם ששיפר את התנהגותו, גם אם בצורה קלה, לעומת פעם קודמת ולא להתייחס לכך כמובן מאליו.
4. ענישה - יש להעניש את הילד בהתאם לחומרת המעשה שעשה ובאופן מתאים לגילו באופן חד משמעי כאשר התנהגותו אינה הולמת ובניגוד להנחיה שלכם.
כדי לחנך ילדים נעימים ולא דיקטטורים קטנים, הקפידו על הדברים הבאים:
1. הגדרות תפקידים ברורות באופן כזה שילד מבין מה הוא אמור לעשות ומה התוצאה שלא יעשה זאת.
2. מתן משימות ברות יישום לילדים.
3. החלטות ברורות בנוגע לכללים בבית (כגון הזמן המותר לצפייה בטלוויזיה, הזמן ללכת לישון וכו').
4. כללי התנהגות ברורים בשהייה מחוץ לבית.
5. לאפשר שיח משפחתי, בו מותר ורצוי לדון על נושאים מסויימים, תוך חיפוש פתרונות במשותף.
6. על ההורים להחליט מראש על תגובות למצבים היוצאים משליטה או שלא התרחשו לפי החלטתם.
7. תנו גיבוי זה לזה בכל מקרה.
8. חיזוקים חיוביים אינם מובנים מאליהם - אל תמעיטו בהם.
9. התעלמו מהתנהגות לא רצויה שמטרתה רק להשיג עוד תשומת לב מכם ובכדי שלא למלא אחר מה שביקשתם.
10. להמשיך, תמיד, להקפיד על הכללים ולא להרפות גם כשנראה שהכל כמו שצריך. ההרגל והדבקות בהתנהגות טובה לא פחות חשוב מההתנהגות עצמה.
למעשה, אנו נדרשים לשים לילדנו גבולות כמעט כל הזמן, אולם ניתן להסתכל על מספר הקשרים, שבהם הצורך לשים גבול הוא הכרחי וקפדני ביותר:
בטחונו האישי - כל מה שעלול לסכן אותו (אש, כביש, מים עמוקים וכו').
בריאות - כל מה ששומר על היגיינה ובריאות, הן בזמן מחלה והן בזמנים רגילים (שטיפת ידיים, יציאה מהשירותים, נטילת תרופה ועוד).
בטיחות - כל כללי ההתנהגות ששומרים עליו (לא להכנס למעלית לבד, לא להתקרב למעקה גבוה, לעבור רק במעבר חציה וכו').
דרך חיים - כאשר אנו רוצים לגרום לכך שחיינו המשותפים יהיו יותר נעימים, הילד חייב לדעת שגם לנו צרכים ורצונות משלנו - שהוא מוכרח לכבד.
סדרי עדיפויות - כאשר אנו מעוניינים ליצור אצלו סדרי עדיפויות ולהנחיל לו ערכים (לדוגמה, כמה זמן הוא יכול להיות מול המחשב, או שאיננו מסכימים לאכילה מול טלוויזיה וכד').
ולמרות שהמלאכה לא פשוטה כשאנו נדרשים לשים גבול, כי אנו פוגשים בהתנגדויות לא קלות מצד ילדינו האהובים, כדאי לזכור ש"חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר...."
קשה לענות בקצרה על שאלה כזו ,אך מספר כללים יסייעו:
1. דוגמא אישית (ילד לומד בהסתכלות על הוריו).
2. עקביות (לא להישבר תחת לחץ הילד).
3. אסרטיביות (לא לחשוש להתעמת עם ילדכם, אם תוותרו עכשיו תקבלו את העונש בריבית דריבית) ועמידה על שלכם במלוא הסמכות שלה הוא מצפה ושאם תוותרו עליה תגרמו לו נזק יותר מתועלת, שליטה עצמית (לא לאבד את העשתונות).
4. אמפתיה לקשיים שבקבלת המשמעת החינוכית עליו ("אני מבינה שאתה רוצה ל... אבל אנחנו חייבים ש...").
5. שימו לב גם שלעג ורחמים משפיעים רע מאד על מתבגרים, אל תלעגו ואל תרחמו עליהם.
6. ולא פחות חשוב - חזית אחידה של ההורים גם היא חשובה ביותר (ששני ההורים יתמכו זה בהחלטות של זה).
מה לעשות כשאנחנו אצל סבא וסבתא והילדים מאבדים משמעת?
כאשר הילדים מאבדים את הרגלי המשמעת בביקורם אצל סבא וסבתא יש להתייחס לכך בסלחנות, כל עוד לא נשברים לחלוטין כל גבולות ההתנהגות.
אלה הדברים הבסיסיים שעל הילדים לא לעבור:
כבוד למבוגרים - לא מתחצפים או פורקים עול מולם.
בטיחותם - משמעת למול דברים המסכנים אותם.
אי-אלימות - לא פוגעים באחרים, באופן פיזי או מילולי.
אם עמדו בדברים הללו, ניתן להגמיש מעט את גבולות המסגרת ולאפשר להם יותר חופש כשהם מתארחים אצל הסבים, מאשר החופש המונהג ביום יום שלהם, במשמעת הביתית.
ולגבי החשש שהדבר יגרום להם לפריקת עול בבית - אין חשש כזה. ילדים קולטים בדיוק איך מותר להתנהג בכל הקשר ומה מותר ואסור להם במקומות השונים.
כאשר הילדים מאבדים את הרגלי המשמעת בביקורם אצל סבא וסבתא יש להתייחס לכך בסלחנות, כל עוד לא נשברים לחלוטין כל גבולות ההתנהגות.
אלה הדברים הבסיסיים שעל הילדים לא לעבור:
כבוד למבוגרים - לא מתחצפים או פורקים עול מולם.
בטיחותם - משמעת למול דברים המסכנים אותם.
אי-אלימות - לא פוגעים באחרים, באופן פיזי או מילולי.
אם עמדו בדברים הללו, ניתן להגמיש מעט את גבולות המסגרת ולאפשר להם יותר חופש כשהם מתארחים אצל הסבים, מאשר החופש המונהג ביום יום שלהם, במשמעת הביתית.
ולגבי החשש שהדבר יגרום להם לפריקת עול בבית - אין חשש כזה. ילדים קולטים בדיוק איך מותר להתנהג בכל הקשר ומה מותר ואסור להם במקומות השונים.
האם ילד שפגע בחבר חייב לבקש סליחה ועד כמה להקפיד על כך מבלי לוותר?
תלוי באיזה גיל.
ילדים קטנים מתחת לגיל שלוש, עדיין אינם מבינים את מלוא המשמעות של בקשת הסליחה כמו גם של מעשיהם, לכן במידה ופגע הילד בחבר או באח עדיף לשים את הדגש על פעולה המתקנת את הנעשה כמו להחזיר את המשחק שלקח לאחר וכו.
בגילאים מבוגרים יותר, כאשר הילד כבר מסוגל להבין שמעשיו פוגעים גם ברגשות האחר, כדאי ללמד את משמעות בקשת הסליחה ואיך אומרים אותה עם כוונה ולא כדי לצאת ידי חובה.
תלוי באיזה גיל.
ילדים קטנים מתחת לגיל שלוש, עדיין אינם מבינים את מלוא המשמעות של בקשת הסליחה כמו גם של מעשיהם, לכן במידה ופגע הילד בחבר או באח עדיף לשים את הדגש על פעולה המתקנת את הנעשה כמו להחזיר את המשחק שלקח לאחר וכו.
בגילאים מבוגרים יותר, כאשר הילד כבר מסוגל להבין שמעשיו פוגעים גם ברגשות האחר, כדאי ללמד את משמעות בקשת הסליחה ואיך אומרים אותה עם כוונה ולא כדי לצאת ידי חובה.
איך לגרום לפעוט להבין ולעשות מה שאנחנו מבקשים ממנו?
כדי לגרום לפעוט להבין את רצוננו ולעשות את מה שאנו מבקשים ממנו, כדאי להקפיד על מספר דברים:
1. פנו אליו בשמו.
2. התקרבו אליו פיסית.
3. הסתכלו לו בעיניים.
4. שימו לב שטון הדיבור שלכם מותאם לבקשה שלכם.
5. היו החלטיים.
כדי לגרום לפעוט להבין את רצוננו ולעשות את מה שאנו מבקשים ממנו, כדאי להקפיד על מספר דברים:
1. פנו אליו בשמו.
2. התקרבו אליו פיסית.
3. הסתכלו לו בעיניים.
4. שימו לב שטון הדיבור שלכם מותאם לבקשה שלכם.
5. היו החלטיים.
מה לעשות אם ילדי שמשקר?
עד גיל 3 זה בסדר וזהו שלב בהתפתחות. אין לעשות מזה עניין.
בגילאי 3-6 יש להסביר לו את משמעות השקר אך לא להענישו.
מגיל 7 - להעניש במקרים בהם היה רווח או הטבה שהשקר היקנה לו. וישנם, החל מגיל זה, כמה שקרים ספציפיים שצריך לברר:
אם השקר הוא בנושא ציונים - בדקו עצמכם ודרישותיכם מהילד.
שקרים חוזרים - בדקו עד כמה אתם עקביים במשמעת.
במקרה של שקר ללא חרטה - פנו לרופא הילדים ובקשו סיוע ואיבחון.
עד גיל 3 זה בסדר וזהו שלב בהתפתחות. אין לעשות מזה עניין.
בגילאי 3-6 יש להסביר לו את משמעות השקר אך לא להענישו.
מגיל 7 - להעניש במקרים בהם היה רווח או הטבה שהשקר היקנה לו. וישנם, החל מגיל זה, כמה שקרים ספציפיים שצריך לברר:
אם השקר הוא בנושא ציונים - בדקו עצמכם ודרישותיכם מהילד.
שקרים חוזרים - בדקו עד כמה אתם עקביים במשמעת.
במקרה של שקר ללא חרטה - פנו לרופא הילדים ובקשו סיוע ואיבחון.
ילדי משליך אוכל על הרצפה - מה לעשות?
השלכת מזון על הריצפה על ידי ילדים - לילדים שרק החלו לשבת ליד השולחן ונחשפים לאוכל ולארוחה, מצב של השלכת אוכל על הרצפה יכולה להיות תגובה טבעית, כיוון שהם רואים בכך שעשוע ומשחק.
חשוב לאפשר להם להתנסות ולחוות מגע, לכלוך וזריקת האוכל, אך יש להיות עירניים מתי התנהגות זו כבר אינה קשורה ל"תגלית" ו"סקרנות" וזהו בדיוק המקום להציב גבולות.
כמו כן, שימו לב שבשעת הגשת האוכל הילד אכן רעב, אחרת יש סיכוי ששוב יהפוך את האוכל למשחק.
השלכת מזון על הריצפה על ידי ילדים - לילדים שרק החלו לשבת ליד השולחן ונחשפים לאוכל ולארוחה, מצב של השלכת אוכל על הרצפה יכולה להיות תגובה טבעית, כיוון שהם רואים בכך שעשוע ומשחק.
חשוב לאפשר להם להתנסות ולחוות מגע, לכלוך וזריקת האוכל, אך יש להיות עירניים מתי התנהגות זו כבר אינה קשורה ל"תגלית" ו"סקרנות" וזהו בדיוק המקום להציב גבולות.
כמו כן, שימו לב שבשעת הגשת האוכל הילד אכן רעב, אחרת יש סיכוי ששוב יהפוך את האוכל למשחק.
איך להתמודד עם המשפט של הילד "לכולם מרשים ורק לי לא"?
בכדי להתמודד עם טענת הילד כי הוא היחיד או בין היחידים מבין חבריו שלא מקבל דבר מה או שלא מרשים לו דבר מה שהוא רוצה, עיניין החוזר כמעט בכל בית, מומלץ להקים קבוצת הורים מחוג חבריו של הילד, לתאם עמדות ולקבל החלטות בנושאים השונים כגון יציאות, שעות חזרה מבילוי, גובה דמי הכיס וכדומה. ניתן לעשות זאת באמצעות המייל בקלות רבה.
בכדי להתמודד עם טענת הילד כי הוא היחיד או בין היחידים מבין חבריו שלא מקבל דבר מה או שלא מרשים לו דבר מה שהוא רוצה, עיניין החוזר כמעט בכל בית, מומלץ להקים קבוצת הורים מחוג חבריו של הילד, לתאם עמדות ולקבל החלטות בנושאים השונים כגון יציאות, שעות חזרה מבילוי, גובה דמי הכיס וכדומה. ניתן לעשות זאת באמצעות המייל בקלות רבה.
איך להשיג משמעת ושותפות במטלות הבית?
מומלץ להורים לגבש ביחד את "עשרת הדברות" של הבית ולהעבירן לילדים ביחד כשהם מגבים זה את זה ומציגים "חזית משותפת". תלו אותן במקום בולט בבית ואל תוותרו בהן. הקפידו בעקביות על שמירת אותם חוקי הבית וגבו זה את זה בסנקציות הננקטות על אי שמירה שלהם.
מומלץ להורים לגבש ביחד את "עשרת הדברות" של הבית ולהעבירן לילדים ביחד כשהם מגבים זה את זה ומציגים "חזית משותפת". תלו אותן במקום בולט בבית ואל תוותרו בהן. הקפידו בעקביות על שמירת אותם חוקי הבית וגבו זה את זה בסנקציות הננקטות על אי שמירה שלהם.
מהם שלבי ענישת מורה לתלמיד לפי חוקי משרד החינוך?
משרד החינוך הוציא הוראות מפורשות לגבי ענישת תלמיד, ע"פ חומרת המעשה ואלו הם:
1. אזהרה או נזיפה בע"פ.
2. אזהרה בכתב (המועברת גם להורים).
3. שיחה עם התלמיד בנוכחות ההורים.
4. הוצאה מהשיעור.
5. הוצאה מהשיעור באישור המורה המחנך.
6. הרחקה מביה"ס באישור המנהל, ל-6 ימים.
7. הרחקה מביה"ס באישור המפקח, ל-10 ימים.
1. אזהרה או נזיפה בע"פ.
2. אזהרה בכתב (המועברת גם להורים).
3. שיחה עם התלמיד בנוכחות ההורים.
4. הוצאה מהשיעור.
5. הוצאה מהשיעור באישור המורה המחנך.
6. הרחקה מביה"ס באישור המנהל, ל-6 ימים.
7. הרחקה מביה"ס באישור המפקח, ל-10 ימים.
