מבנה הקבצים של NTFS ש-Windows XP עושה בו שימוש, אינה זו שמקינטוש מדבר בה, בעוד ששיטת FAT היא כזו שבה שניהם מדברים. לכן, הסבה של כונן חיצוני או דיסק-און-קי ל-FAT תאפשר העתקת קבצי המקינטוש אליו והעברתם לפי. סי.

חשוב: יש לשים לב שהכונן החיצוני יפורמט לשיטת FAT ולכן יש לגבות קבצים שנרצה לשמור, לפני הפירמוט.


השיטה:

1. גיבוי המידע החשוב ומחיקת המחיצה על הכונן החיצוני.

2. יצירת מחיצה חדשה על הכונן החיצוני, בגודל שאינו יותר מ-32GB (מגבלת שיטת FAT), ווידוא שהיא מבוססת FAT במבנה הקבצים.



זהו. הכונן מוכן להעברת הקבצים מה-Mac ל-PC - בקלות וביעילות.


שימו לב שלאחר סיום העברת הקבצים, ניתן להמיר את הכונן הקשיח בחזרה ל-NTFS או להמיר את מבנה הקבצים אליו, בקלות ובמהירות.

בעבר, בגירסאות 95 ו-98 וודאי המוקדמות יותר, היה הכרח לחלק את הכוננים הגדולים למחיצות בגודל מוגבל, בשל מגבלות מערכת ההפעלה. כיום, בחלונות XP, אין מגבלה כזו ולכן לא חייבים לחלק למחיצות, למעט במקרים שרוצים להתקין תוכנה המחייבת הפרדת כוננים או אם רוצים לשמור Ghost של כונן ואז חייבים להגביל את גודלו.
למשתמש הלא מקצועי, מומלץ לחלק למחיצה של כ-40 גיגה ולמחיצה שניה עם כל השאר. הראשונה תשמש להתקנת מערכת ההפעלה והתוכנות ומדי פעם "תפורמט" - במקרים של בעיות חמורות - מבלי שיאבד המידע שישמר על המחיצה השניה.

החל מ-Windows XP הכי נכון הוא לא לפצל את הכונן למחיצות, כיוון שמערכת ההפעלה הזו אוהבת כוננים בלי מחיצות (לגיקים: היא מעדיפה לנהל בעצמה את מיקומו של קובץ ה-Swap file).

לכן, הכי מומלץ הוא להתקין על המחשב שני כוננים קשיחים נפרדים: אחד למערכת ההפעלה והתוכנות המותקנות והשני - לנתונים וגיבויים של התוכנות (קבצי התקנה שלהן). ובכל מקרה - כל כונן מומלץ שיהיה במחיצה אחת בלבד.

בהחלט כן. חלוקה של הכונן לפחות לשתי מחיצות תאפשר להתקין את מערכת ההפעלה והתוכנות באחת מהן, בעוד השניה משמשת לנתונים - מסמכים, שירים, סרטים וכדומה. כך, פגיעה של וירוס או נזק אחר לתוכנות או למערכת ההפעלה, שיחייבו פירמוט של המחיצה - לא יפגעו בנתונים ובקבצים שלכם.
גם התחזוקה הכללית (איחוי הדיסק, גיבויים וניהול הקבצים) תהיה נוחה כך בהרבה.

תוכנת TestDisk תאפשר זיהוי כוננים שלא עולים או מחיצות כאלה ואף שחזור של מחיצות אבודות ואפילו Boot Sectors בעייתיים.