הנה כמה דרכים להתמודד עם אלרגיה עונתית:

1. להתרחק כמה שאפשר ממגע עם הגורם לאלרגיה.

2. להעדיף מקומות נטולי אלרגניים כמו מדבר, חוף ים ואזורים הרריים ומושלגים.

3. לבצע תחזיות פריחה לפני טיולים מתוכננים כדי לא להיקלע למקום בו יש גורמים אלרגניים.

4. חיסונים - אנשים שיודעים שתרופות נגד אלרגיה לא עוזרות להם במידה מספקת, רצוי שישקלו להתחסן נגד האלרגיה אליה הם רגישים.

5. הצטיידות בתרופות - לפני תחילת העונה בה פורצות רוב האלרגיות יש להצטייד בתרופות המתאימות לפי התייעצות עם רופא.

את הצמח הזה נדיר לראות במצב של גדילה או פריחה, שכן עונת פריחתו קצרה והוא מתייבש במהירות ומת (!). לאחר התייבשו, נסגרים הגבעולים המתייבשים כאגרוף קצוץ, ומגינים על הזרעים המכונסים בהלקטיהם. רק בהגיע גשם המרטיב את הגבעולים היבשים, נפתחים הגבעולים וחושפים את הזרעים להרטבה על ידי הגשם. זרעים מעטים משתחררים ונובטים בסביבתו הקרובה של הצמח המת. בעונות הבאות ימשיכו להתפזר זרעי שושנת יריחו כל עוד ישארו על הצמח היבש. זהו מנגנון של "שעון גשם", שהנוצרים רואים בו סמל לתחייתו של ישו, ולכן נמכרים הצמחים היבשים בחנויות מזכרות. אין לבלבל בין הצמח לבין מחלת עור הנקראת בשם זה.

הנה כמה נקודות חשובות לבניית בית בסגנון סוכת מדבר:

1. שימוש בחומרים טבעיים שמרקמם גס אשר מדגישים את חלקיקי החומר.

2. הצללה וקירוי בעזרת במבוק, עלי דקלים וזרדים.

3. יש להקפיד על בחירת הצבעים בפטיו: גווני זהוב, חול, לבן מלוכלך ואף תכלת יוכלו להשלים או ליצור ניגוד נכון לקירות הצבועים בצבעים חמים.

5. ריצוף בית בסגנון זה יכול להיות מגוון לפי בחירת הדיירים: אבן גיר במראה גס, כורכר מנוסר, ריצוף פסיפס או אבני בזלת בגוון אפור או שחור

6. תאורה צריכה להתאים לסגנון הבית ולכן נכון יהיה לבחור תאורת קיר עשויה קרמיקה, חיפוי המנורות בחיפוי הקיר או שימוש במנורות מרוקאיות.

7. יתאימו לבית זה רהיטים מעץ טיק וכדים, תוך שילוב בריהוט קליל יותר.

אם החלטתם לצאת לטיול במדבר, אלו הם כללי הזהירות שמומלץ לנקוט בהם:

1. הכנת מסלול ברור ומדוייק.

2. התאמת המסלול לסוג האנשים המשתתפים בטיול (גיל, יכולת גופנית וכו').

3. להימנע מלטייל במדבר בשעות חמות במיוחד. במידה וצפוי מזג אוויר שכזה, רצוי אף לשקול דחיית הטיול.

4. להקפיד שחלק מהטיול יהיה באיזור מוצל או בקרבת מקור מים.

5. להצטייד בכמות מים מספיקה (לפחות 4.5 ליטר מים חיום לאדם).

6. להצטייד בכיסוי ראש, נעליים הליכה ובגדים קלים.

7. אם הטיול כולל לינת לילה, יש לזכור שהלילות במדבר קרים ויש להיערך בהתאם מבחינת לבוש וציוד.

8. להתחיל את הטיול הרגלי מוקדם ככל האפשר ולהקפיד על מנוחה בשעות הצהריים החמות.

9. לא להתקרב למצוקים.

10. להימנע מדרדור אבנים.

11. רצוי מאד להשאיר את פרטי המסלול ומספר המשתתפים בו באתרים של רשות שמורות הטבע, כמו גם לבני משפחה קרובים.

מקום נהדר וחינמי לפיקניק בדרום הארץ הוא "פארק גולדה", הנמצא סמוך לנחל רביבים. הפארק, שבו מדשאות, אגמון קטן האסור לשחייה, אך מותר לדיג, דשא רחב ידיים, שולחנות, עצים וכמה מתקנים לילדים מוקף בהרי הנגב היפים. ניתן לעשות במקום מנגל ויש בו פחי אשפה ושירותים מסודרים. יש לפנות מצומת משאבים לכיוון מערב ולאחר קילומטר וחצי מגיעים לפארק, הנמצא מימין לכביש למגיעים מכיוון זה.

זהו פרח צהוב קטן ממשפחת לועניתיים. שם המשפחה מרמז על תכונה מעניינת של הפרחים, שכותרתם מסודרת כלוע של חיה, שהחרק הבא למצוץ את הצוף, ונעמד על השפה התחתונה של הכותרת ובכובד משקלו פותח את הפתח ומאפשר לחרק בגודל המתאים להכנס ובאותה הזדמנות להתלכלך באבקה, ובמעברו לפרח הבא הוא מפרה אותו. לפרח המיוחד במינו צינור ארוך ואטום שבו נאגר הצוף. בשל שקיפותו אפשר לראות את נוזל הצוף בתמונה. פרח מדברי. בעבר נהגו לכנותו פשתנית, אך לאחרונה שונה שמו לקיקסיה.

זוגן השיח הוא שיח קטן בדרך כלל, בעל פרחים בצבע לבן, ממשפחה ייחודית, משפחת זוגניים. גדל במדבריות הצחיחים של הר הנגב ודרום הנגב. סימן בולט לו - העלה בעל צורת גליל, המסתעף לזוג עלעלים, הנושרים בסוף העונה הקרירה, ואז מתייבש השיח לעתים ושורד תקופות ארוכות. במקום אחד, במישר סעיפים שליד אילת, מצויים "עצי" זוגן שגילם מגיע למאות שנים.

אהך מגושם הוא צמח חד-שנתי בעל גבעולים בשרניים ומלאים במים. גדל על קרקע מלחה במדבר ואוגר מים - המים שניתן לסחוט מנו תפלים ואף מלוחים. המוהל שלו משמש ליצור סבון, וזרעי הפרח הלבן, לאחר התייבשו נטחנים על ידי הבדואים ומוספים ללחמם. כ"שעוני גשם" אחרים, נביטת הזרעים מותנית במשטר מים מתאים, והזרעים מתחלקים לכמה עונות. צמח של אזורים צחיחים בנגב.

כאן מוצג הטחבן בקבוצת החרקים, למרות שאיננו חרק כלל ועיקר. הוא - ואל תתפלאו - סרטן יבשתי מקבוצת הטחביות, מסידרת שווי הרגל, שנציגיה מצויים גם בים וגם בנהרות ובאגמים. בניגוד לטחביות הימיות, שלהן זימים לנשימה, לטחבן אבר נשימה הדומה לזה של החרקים, ומאפשר נשימת אוויר. הם מתחפרים בקרקע ונזונים מרקב עלים, ופסולת אורגנית אחרת. מצויים בעיקר בצפון הנגב ובהר הנגב.

ועוד ספר מקסים בפינת הביקורת ההולכת וגדלה שלנו - והפעם ספרו של נועם הראל, צלם אילתי שהעין הרגישה שלו ותפוקתו הנדירה בתחום הצילום היא רק הזמנה לחוכמה נדירה שהצמיד לאיכויות הצילומיות, בדמות ציטטות מהמקורות, מדברי חוכמה ופיוט והרבה הרבה קסם מדברי.

הראל מציג בספר הצילומים החדש והמרהיב שלו, על אילת וסביבותיה, את יופיו של המדבר, כפי שטרם ראינו בספרים אחרים ומשכיל לאמר את מה שדומה שכל אוהבי המדבר חשים, כל אימת שהם ניצבים למול ההוד וקסם הקדומים שבו.

גם יפה וגם חכם - מומלץ ביותר!

שיח ממשפחת הסולניים. שהוא לרוב יבש. אך בפריחתו מגלה פרח תכול, ופריו ענבה צהובה-כתומה. הצמח הצנוע הזה גדל בעיקר בערוצי נחלים במדבר או בערבה. צמח צנוע זה נזכר במקרא במשל יותם, שעל פיו הלכו הצמחים להמליך עליהם מלך, ומשסירבו רוב הצמחים – הזית התאנה והגפן - לכבוד, הסכים האטד, אך התנה את הסכמתו בקללה - אם ההצעה לא תצא לפועל, הוא יעניש את העצים על ידי אש שתצא ממנו ותשרוף את כל העצים. הנמשל - העצים הם אנשי שכם, והאטד הוא אבימלך, שביקש למלוך עליהם.

הקוצן הזהוב הוא ממשפחת עכבריים, קרוב לקוצן המצוי וכמותו נבדל מעכברים אחרים על ידי שערות-זיפים המזכירים קוצים, שעל גבו. נמצא בעיקר בנגב, במדבר. שני המינים מחלקים ביניהם את שעות היממה - הקוצן הזהוב הוא יומי, ואילו הקוצן המצוי הוא לילי. הם ניזונים מעשבים וזרעים, אך גם מטריפת חלזונות יבשה וחרקים.

פורסקליאה שבירה הוא פרח קטן, ממשפחת סרפדיים. עליו בחלקם העליון נושאים זיפים צמירים, הנאחזים בבגד (הילדים קוטפים את העלים ומדביקים להם "דרגות" מעלי הפורסקליאה) . הצמח נקרא על שמו של פר פורסקל חוקר טבע במאה ה- 18 אשר מחקריו שנעשו תוך הקרבת חייו בתנאי המדבר הקשים, שלחוף ים סוף. הפרח ירוק, לא ניכר. צמח מדברי העושה זרעים לרוב, הנובט בעקבות הגשם, או בכל מקום בו מים מרטיבים את הקרקע. נפוץ גם בפארק הולנד, באילת.

צבעוני המדבר דומה מאד לצבעוני ההרים, אך נמוך יותר, בעל עלים ארוכים ומסולסלים השרועים על הקרקע. בן משפחת השושניים. גדל בעיקר בהר הנגב, שם יימצא גם הצבעוני הססגוני, שצבעו בהיר, לבן-ורדרד.