לשון מעט לבנה, בעיקר בחלק האחורי שלה, היא שגרתית.


לשון לבנה ממש, מופיעה לרוב בשל פטריית קנדידה. סימני הקנדידה - ניתן לגרד את הלבן מהלשון. אם לא ניתן לגרד את הלבן מהלשון, יש להיוועץ מיידית ברופא, בשל חשש לבעיה חמורה יותר, כמו HIV או איידס.

תחושה של העירה בלשון יכולה לנבוע ממספר גורמים. לאבחון הבעיה באופו אישי יש לפנות לרופא אף אוזן גרון או למרפאת פה ולסת.

אלו הגורמים האפשריים לבעיה:

פגיעה בעצבוב הלשון עקב טיפול שיניים

אפטות (פצעים על רירית הלשון או רצפת הפה)

מחלת לשון

בעיות עקב צמיחת שיניים לא תקינה

נשיכת הלשון מתוך שינה באופן לא מודע

מחסור בוויטמינים מקבוצת B

מחסור באבץ

black hairy tongue - הלשון נראית כאילו היא שעירה, קרוב יותר לאזור בלשון שקרוב לגרון. זה שפיר ובלתי מזיק. הבעיה: הפפילות ארוכות מהרגיל. מופיע לעתים אחרי שימוש רב באנטיביוטיקה. שכיח יותר אצל זקנים ומעשנים.

הטיפול - הקפידו על הגיינת פה וצחצוח של הלשון, בזמן צחצוח השיניים (מה שטוב גם נגד עששת).

היוועצו גם ברופא.

כך תוכלו לשמור על ריח פה נעים:

1. צחצוח שיניים יסודי.

2. שימוש קבוע בחוט דנטלי.

3. ניקוי הלשון ע"י מנקה לשון.

4. הקפדה על אכילה בבוקר של מזונות שניתן ללעוס אותם, שכן הלעיסה מנקה את חלל הפה.

5. להפחית כמה שיותר שתיית קפה ואלכוהול - אלו מחזקים את ריח הפה.

6. שטיפת חלל הפה במים לאחר שתיית קפה ו/או אלכוהול.

נגעים לבנים על הלשון יכולים להיגרם ע"י מספר סיבות:

פטרייה

זיהום ויראלי

זיהום חיידקי

שינוי ברקמה עקב מחלות שונות ו/או עישון ועוד.

מכיוון שבמקרים מסויימים עלול להיווצר מצב של נגע טרום-ממאיר, יש חשיבות עליונה להיבדק ע"י רופא שיניים שהינו מומחה לרפואת הפה או חבר בארגון הישראלי לרפואת הפה.

תינוק לרוב מחייך לראשונה בגיל מספר שבועות, הן כרפלקס והן כתגובה לפנים המחייכות שמולו. במידה ותינוק אינו מחייך עד לגיל שלושה או ארבעה חודשים חשוב לבדוק אם לא סובל מבעיה כלשהי בתפקוד המוטורי כמו נוקשות יתר של השרירים או בעיה בהתפתחות הלשון. במידה ולא קיימת כל בעיה הרי שהתינוק יחייך תוך זמן מה. ניתן לעודדו לעשות זאת כפי שמפורט בטיפים שניתנו בתגית "תינוקות, חיוכים".

המרקם התקין של הלשון הוא מחוספס (אפשר לראות על הלשון בליטות קטנות שנקראות פפילות).

לשון "גיאוגרפית" (כשיש אזורים אדומים חלקים על הבסיס של הלשון) ולשון "מחורצת", גם הן תקינות.

לרוב מסמנת לשון אדומה ונפוחה, אך חלקה, דלקת בשם גלוסיטיס. לשון כזו לרוב אינה כואבת.

היוועצו ברופא. סביר שהטיפול יכלול משחת סטרואידים, או אנטיביוטיקה אנטי-פטרייתית כלשהי.

לשון תות (לשון אדומה מאוד) היא לשון שבה הפפילות בולטות. לשון כזו אופיינית יותר אצל ילדים. היא קשורה למחלה בשם toxic shock syndrome.

היוועצו ברופא.

הנה סרטון על פעילות הלשון בנשיקה הצרפתית:

http://youtu.be/DTTBWLzQbY0

אדמדם הוא הצבע התקין ללשון. לשון אדמדמה היא בריאה.

אם אינכם מצליחים למצוא את הקצה בגליל סלוטייפ לאחר מישוש מתמשך עם האצבעות, עברו לדרך פשוטה יותר: ליקוק עם הלשון. רגישות הלשון תסייע למצוא במהירות את הקצה הנעלם ומשם, למשוך ולהמשיך...

לשון אדומה חלקה, לרוב בשל היעלמות הפפילות, לרוב גם כואבת או סתם רגישה, נובעת לרוב ממחסור בויטמין B12, חומצה פולית, ניאצין, ברזל, ויטמין B2 או ויטמין B6.

הטיפול: שינויי תזונה מתבקשים.

היוועצו גם ברופא.

לשון צהבהבה יכולה להופיע בצהבת. היוועצו ברופא.

בהחלט.
צחצוח הלשון חשוב מאד כדי למנוע הצטברות חיידקים בחלל הפה. מכאן שיש לצחצח בנוסף לשיניים גם את הלשון.

רצוי מאד להרגיל גם ילדים בגיל צעיר לצחצוח הלשון, כחלק מהצחצוח, בכל בוקר וערב.

גבשושיות כואבות על הלשון נוצרות בדרך כלל מנשיכה עצמית או כוויה ממשקאות או מזונות חמים מדי. הטיפול היעיל ביותר הוא להימנע מאכילה ושתייה של מזון חומצי וחם ובמקרה הצורך להיעזר במשכך כאבים.

בכדי להרגיע כאב מנשיכה בלשון הכניסו לפה קוביות קרח או שתו מים קרים מאוד.