המבקרים יגידו לכם לרוץ לראות, את פרס הטוני היא כבר קטפה וגם את פרס המבקרים אבל אתם, שמקשיבים לנו, לא תלכו. כי אתם יודעים את האמת - ההצגה הזו "העז או מי זאת סילביה?" היא רעה. היא כל כך רעה שכבר עדיף לראות ערוץ 33 או סתם לשלוף קלטת פורנוגרפית ולשכנע את עצמכם שאתם נהנים.. היא כל כך רעה שכבר עדיף לשמוע עוד נאום של הפוליטיקאים על כמה שצריך לטפל בעוני.. היא כל כך רעה שכבר עדיף שיסגרו אותי בחדר סגור בלי אוכל, בלי מים ובלי פס רחב או צר או בכלל.. העיקר שלא יכריחו אותי לראות אותה שוב.
מוני מושונוב ואלכס אנסקי, שני כשרונות אמיתיים, לא מצליחים להכניס חיים בגוויה של העז או שום אלמנט שיחייה את התרגום האומלל (בהנחה שהמקור באמת שווה משהו..). והאמת - גם בלי קשר לתרגום, הרבה זמן לא ראיתי מחזה כל כך פתטי, עם כל כך מעט שנינות וכל כך הרבה פלצנות וכאילו אלגוריה ופואנטות צפויות בהזמנה. יש כאן את כל הקלישאות ויותר מדי מהן. דוגמאות? האיש שבתוך יום נופל מפסגת ההצלחה הישר לביצה המסריחה והמדמנה של עצמו, זוגיות שמתפרקת והופכת שני בורגנים משעממים ואוהבים ליצורים הרסניים ושוברי ואזות סדרתיים, התמונה היקרה בבית שנקרעת לגזרים בפרץ של כעס, האשה הנאמנה שהולכת ורוצחת את זו שבעלה אוהב - אופס.. הרסתי לכם! אני מה זה מצטער! - אבל בעצם לא! - אני שמח כי אתם לא הולכים. חבל על ערב. חבל על עוד עז.
ואם ציון מעולה אחד בכל זאת מגיע למישהו במחזה העצוב הזה אז זה דווקא לעז: הנוכחת-נפקדת הזו, יצור נאצל שאהבתו של הבעל אליו גדולה כל כך, גונבת ללא ספק את ההצגה ומעוררת בי רצון מוזר להכיר אותה מקרוב. האופן שבו מושונוב מדבר עליה ממש גורם למשהו בתוכי. מין רגש מוזר. היתכן שהתאהבתי גם אני בעז?

ההצגה החביבה הזו כתובה יפה (יהושוע סובול) מבויימת היטב (עודד קוטלר), כוללת תפאורה מדויקת ויפה והכי חשוב - משוחקת מצוין.. אפילו אנחנו נהנינו. ברור שלהגיד שהיה כיף, על סיפור כואב כמו הסיפור הזה, עלול להיות קצת בעייתי אבל בכל זאת היה גם קצת כיף.
אבל בסוף הדברים חשוב לאמר שמעבר לנקודת המבט המיוחדת שבה הוצג הסיפור (בחור צעיר ולוחמני נלחם את השפלתו של אביו המפוטר למול הבעלים-מנהל הוולגרי והנובוריש של חברת האוטובוסים העירונית - אלברט אילוז שהוא הרע הכי טוב בתיאטרון הזה - ומוכיח את חוסר היושר שהביא לפיטורי האב) יש כאן מקרה מייצג וביקורת נוקבת על כל עידן ההפרטה לשיטותיה, שכן לא רק מפעלים וחברות מופרטות היום - הם מפריטים כל דבר שזז: ערכים, פרות קדושות, רגשות ומה לא - היזהרו גם אתם כי גם אתכם עלולים להפריט בסוף!
הסיפור אמיתי, אגב, ולא נגמר בשביתה שארגנו ההם בבאר-שבע. אחרי שמסתיימת ההצגה והחיים חוזרים אנחנו נזכרים שהשביתה נשברה מהר מאד כי היה מישהו חזק יותר מהנהגים ושאחרי סוף המחאה מצא עצמו הבחור הצעיר והנמרץ שבהצגה, "גיבור מעמד הפועלים" בשבילכם, עוד מובטל באר-שבעי נוסף בסטטיסטיקה העצובה של "המיתון שנגמר" בישראל מודל 2006.
אז אם במקום "היזהרו בבני נהגים - שמהם תצא המחאה" יצא משהו כמו "הגברים בוכים בלילה" זו הבעיה של כולנו.