ראשית אהבנו. מאד.

פנינה פרנקל, סופרת ופדגוגית (דוקטור לפסיכולוגיה התפתחותית) היא לא מהדור של סופרי הילדים החדש. אין בספרים שלה גימיקים או שמות מפורסמים של הכותב או המאייר, היא לא משקיעה את זמנה וכשרונה בשיווק או באריזה מצועצעים וכנראה שלא תקבלו את הספרים בשקל, במבצע הבא של סטימצקי או בצירוף של ביצת הפתעה.

במקום כל אלה, כל ספר ילדים של פרנקל הוא חוויה חינוכית משכילה וחכמה, שבה הנאת הילד השומע היא רק אחד מהמרכיבים שעושים את המעדן - האחרים הם הערכים המוספים והחשובים כל כך לילדים הפוסט-מודרניסטים שאנו מגדלים. בספר זה, לגילאי חצי שנה עד 5, החמלה והליטוף של הבובה והחינוך לאהבת האחר, הם המוטיבים החשובים כל כך שפנינה פרנקל מחנכת להם, בלי הרצאתיות מייגעת, אובר-דידקטית ומרדימה (כלומר, מרדימה כן, אבל משעממת לא..) ובהצעות הגשה כמו השלמת חריזה, לילדים ששומעים שוב ושוב את אותו הסיפור או משחק של החבאת הבובות ובירור, לעת בוקר, של האם הן עדיין במקומן. פרנקל משקיעה ומציעה חוויה מסביב לסיפור.

החי-בר הוא מוסד חשוב כי מעבר לאטרקציה הוא גם מקום שמגדל חיות בר כדי להחזירן לטבע בארץ, אחרי שנכחדו מכאן. חשוב, אם כן, לחזקו. והוא גם מקום מחנך ומהנה.

מצד שני - ביום שבו באנו, בפסח האחרון הם פשוט לא אפשרו למבקרים ליהנות מהכניסה החינמית שבנק הפועלים מימן, בטענה שהיום לא נכלל ולא משנה מה כתוב ושהטענות צריכות ללכת לבנק הפועלים....

נון אדיר. בלענו את הרוק ושילמנו. "גנבים!" הפטרנו לעצמנו והמשכנו להדרכה מאד נחמדה על המקום, מוזיאון חושך (של בעלי חיים ליליים), תצוגת חיות ונחשים (עם הרבה כלובים ריקים - משהו שנראה פשוט לא טוב - פשוט תכסו אותם!) וכמובן - הספארי במכונית בין זברות, יענים וכל השאר - חלק שתמיד גורם הנאה.

ברווזר היא הפקה מהנה ומחוייכת, עשויה מקצועית וצבעונית. הרקדנים מצוינים והמספר ממכר - גם את הילדים וגם אותנו ההורים. נהנינו!

נחמד. המקום נעים, איכותי ולא המוני. ההתנסות - קטיף פרי הדר והיכרות עם הכפר. התנסויות שחלקן יחודי ומהנה ביותר (קטיף, הכנת גבינות) וחלקן בנאלי יותר אבל עדיין מהנה ועשוי נכון (מי אמר אפיית פיתות?).

שווה ללכת עם הילדים.

באתר סיפורי תא-תא החדש והמשודרג תוכלו לשמוע מבין מבחר סיפורים שהוקלטו בשביל ילדים.

ראו קישור מצורף.