צוואה ביולוגית של נשים מתייחסת לנשים שעברו טיפולי פוריות כשהן בתוך זוגיות וכתוצאה מכך יש להן ולבני זוגן עוברים מוקפאים. נשים המעוניינות להבטיח שבן זוגן יוכל להביא לעולם את ילדם המשותף, גם אם חלילה הן ילכו לעולמן יכולות לערוך צוואה ביולוגית, כלומר צוואה כתובה המבהירה באופן ברור ומפורש את רצונן להעמדת צאצאים משותפים להן ולבן הזוג. מובן שגברים שירצו להגשים צוואה זו יצטרכו להיעזר בפונדקאית, זאת בהתאם לחוקי המדינה.

נציין שצוואה ביולוגית זכתה להירשם כסימן מסחרי ולפיכך חלות עליה כל ההגנות והזכויות לפי חוק והיא איננה ניתנת להעתקה או שימוש על ידי כל גורם שהוא, אלא כפוף לקבלת רשות והרשאה מיוחדת מעו"ד אירית רוזנבלום בעלת הזכויות.

הנה כמה סיבות אפשריות להופעת דליות ברגליים:

1. תורשה - נטייה גנטית ומשפחתית העוברת מצד האם או מצד האב (במקרים בהם התופעה עוברת מצדו של האב, הבנות תסבולנה יותר).

2. עודף משקל.

3. הריונות - דליות בהריון נגרמות כתוצאה מכך שנפח הדם בגוף עולה, מאגירת נוזלים בגוף, מעלייה במשקל, משינויים הורמונליים ומלחץ של העובר על על הוורידים ברגליים. לרוב, דליות הנוצרות מהריון נעלמות כשהוא מסתיים, חוץ מאצל נשים שעברו חמישה הריונות ומעלה, אצלן יכולות הדליות להישאר.

4. ישנן נשים שעמידה ממושכת תשפיע אצלן על התפתחות דליות.

5. טיפולי פוריות בגיל המעבר.

6. גיל - ככל שאשה מבוגרת יותר הנטייה לפתח דליות עולה.

בין אם טיפולי פוריות נדרשים בשל בעיה פיזיולוגית שקיימת אצל הגבר, ובין אם היא נמצאת באשה, בדרך כלל יש להם כמה מאפיינים:

1. בדרך כלל האישה היא זו שצריכה לעבור את מירב הטיפולים, ובכלל זה זריקות הורמונים. הקוקטייל ההורמונלי יכול להשפיע באופן דרמתי מאד על רגשותיה של האשה, ועל רגישיותיה.

2. בדרך כלל האשה היא זו שלוקחת על עצמה את האחריות והמשימה "להיכנס להריון", ובמשימתיות הזו שלה, לא פעם הגבר נשאר קצת מוזנח רגשית, ומבלי משים גם מעורב פחות. לפחות ברמת האחריות.

3. לא פעם, גברים מתקשים להבין את תעצומות הנפש של האשה בזמן זה מחד, ואת הטלטלות הרגשיות הנלוות להצלחה או להודעה על כישלון מאידך. הם מתקשים עוד יותר לקבל זאת, כאשר הרגישות של האשה עולה, מסיבות שונות - הורמונליות או ציפיות שמתרוממות וקורסות.

4. גברים ש"זו אשמתם" או שהסיבה אינה ברורה, עלולים להרגיש שהם פגומים מה שעלול להוריד להם את הביטחון העצמי.

5. עניין זה מתעצם עוד יותר כאשר הם צריכים, בשלבים שונים (עוד לפני החלטה על הפרייה חוץ גופית), לתפקד בימים ובשעות מסויימים. ואם עד אז הרגישו שהאינטימיות המינית היא בשליטה שלהם, כי בדרך כלל הם היו אלו שיזמו אותה, עכשיו הם "להוציא אל הפועל" את הפעולה, ללא הגמול הרגשי, שאוהבים אותם מעצם שיתוף הפעולה של האשה, שבדרך כלל יש להם כאשר הם מגיעים לאינטימיות מינית. הפעם האשה היא זו שבדרך כלל לוקחת את העניינים לידיה, וזה לא רק מבלבל, אלא גם נותן תחושת הכתבה שעלולה להיות לא נעימה למי שאוהב להוביל, ולא להיות מובל.

כל אלה, וסיבות אחרות, יכולות להפוך את כל תהליך הטיפול המיני, שאמור להיות פעולה משותפת ואקט של קרוב לבבות בין בני הזוג כדי להגיע למטרה הנעלה של הבאת ילד משותף, לתקופה שבה הם דווקא מתרחקים רגשית זה מזה, ואפילו מבלי לשים לב. ולעיתים קרובות - מבלי שהאשה שמה לך לכך, דווקא כי היא באותו זמן "נעולת מטרה" וכי הגבר לא מספיק בשל רגשית לומר זאת. זוגות רבים הגיעו אלי לייעוץ זוגי שנה - שנתיים לאחר תהליך מוצלח של טיפול פוריות, ונתברר שהשורשים של חוסר שביעות הרצון התגלעו שם. לכן, חשוב מאד, לדעתי, ללוות תהליך של טיפול פוריות בייעוץ זוגי, לפחות עם תחילתו, ולהתחזק מדי פעם במהלכו אם התהליך מתמשך, כדי שבני הזוג יהיו מתואמים לא רק בפעולות שהם עושים, אלא גם ברגשותיהם.

בהחלט. נשים המקבלות טיפולים הורמונליים לצורך טיפולי פוריות עלולות לסבול מתופעות לוואי של רגישות יתר ועצבנות רבה.