"חוק פרקינסון" הוא חוק ציני שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו על אופי מילוי המשימות, על ידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בשנת 1957 והוא מסביר בו, באופן מחוייך אך מדויק, שלבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה. משום כך, יש נטיה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. במילותיו הוא: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".

מכאן נובע, על פי פרקינסון, שהביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).

"אפקט פלין" מתאר תופעה של עלייה קבועה של מנת המשכל הממוצעת משנה לשנה ומדור לדור. למעשה, הראה חוקר הפסיכולוגיה ג'יימס פלין, מנת המשכל של ילדים תעלה ב-10 נקודות על אלה של הוריהם וב-30 נקודות על מנת המשכל של הסבים שלהם.

וההסבר הוא לא שאנו מגדלים גאונים או שאבותינו היו טפשים, גם אם מנת המשכל הממוצעת של תלמידים בבית ספר בתחילת המאה ה-20 היתה 70 - הטענה היא שהמוח האנושי התפתח באופן מסוים לעומת המוח שלהם. יש כמובן גם טענה שהמיומנות בפתרון מבחנים כאלה עולה, לאו דווקא בהקשר לאינטיליגנציה אלא יותר בשל יכולת הלמידה של התמודדות עם שאלות המבחן.

פלין גילה שהאפקט שנקרא על שמו הוא אוניברסלי ושעל אף העדכונים שעוברים מבחני ה-IQ הציונים שלהם עולים עוד יותר כשהם נבחנים במבחני אינטיליגנציה ישנים.

קראו על כך עוד בגוגל: "אפקט פלין".

"חוק שלוש השניות" אומר שמזון ששהה פחות משלוש שניות על הרצפה לא הספיק להתלכלך עדיין וראוי לפיכך למאכל.

אמנם יש שניסו להאריכו ל"חוק החמש שניות" ואף "חוק העשר שניות" (כנראה היו רעבים במיוחד..) אבל כללית ניתן לומר שכלל האצבע הזה, שאם מאכל לא היה זמן רב על הרצפה - הוא אכיל, אינו תופס. מסתבר שהיות וחיידקים אינם מטפסים על אוכל (וגם אם היו - הם אורגניזמים איטיים למדי) ומכאן שאין לחוק שלוש השניות אחיזה במציאות.

יותר מכך, בבדיקות רציניות שנערכו הסתבר שכמות החיידקים שזיהמו את המזון שהופל על הרצפה הושפעה יותר מסוג המזון (מזון יבש לעומת מזון לח) ומכמות הלכלוך שהייתה על הרצפה (מלוכלכת או לא) מאשר משך הזמן ששהה המזון על הארץ. בקיצור, חשבו על האוכל ואם הוא נפל במקום סביר ועד כמה אין לו תחליף.

מצורפים סרטוני וידאו שמדגימים בדיקות של חוק השלוש שניות, חלקם משעשעים למדי..

חוק פרטו, הוא עיקרון, שנקרא גם "חוק 80/20", ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. כמובן שהחוק איננו מדויק, אלא הוא כלל אצבע בלבד, שמצביע על תופעה של הצטברות גורמים או מה שניתן לראות בהתפלגות כ"פעמון גאוס". אם מבינים את העיקרון, ניתן לראות התפלגויות של 90/10 או 70/30, שכולן מסתדרות איתו.

הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי, כמו גם פרטי, נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן וילפרדו פארטו.

הנה כמה דוגמאות לייעול שניתן לבצע בעזרתו:
אם 20% מהלקוחות של עסק מניבים את 80% מההכנסות שלו, הרי ש-80% האחרים מניבים רק 20% מההכנסות ומחייבים המון השקעה בהם. כדאי למצוא מה מאפיין את המניבים (20% הראשונים), לעשות הכל כדי לשמר אותם (וכך לשמור על 80% מההכנסות) ולמצוא לקוחות חדשים כמותם.

חוק הפרוסה המרוחה הוא חוק לכאורה טיפשי שמסביר למה הפרוסה שמרוחה בחומרים שונים, כגון חמאה, דבש, ריבה וכדומה, כמעט תמיד תיפול על הצד המרוח שלה. משוואות קינמטיות מסבירות את הסיבה לכך והיא מדעית לחלוטין ולא טפשית, או תולדה של חוק מרפי, כמו שרבים נוטים לחשוב (ראו קישור מצורף לעיון מעמיק בחוק הפרוסה המרוחה).