כוכב ננסי הוא צמח חד-שנתי צהוב קטנטן ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל בנחלים יבשים במדבר. נובט אחרי הגשמים, מצמיח כמה עלים מאורכים, ועד מהרה פורח, ואחרי הפריחה, נוטים עלי המעטפה להסגר והצמח מתייבש ושומר על הזרעים עד לבוא הגשם. הרטיבות מפשקת את המעטפת ומשחררת את הזרעים (הבוטנאים מכנים תכונה זו "שעון גשם"). לרוב מוצאים אותו בצורתו היבשה, ואפשר להרטיבו שוב ושוב (הנוצרים רואים בפרח היבש סמליות לתחייתו של ישו הנוצרי). גדל בנגב הדרומי ולאורך הערבה. (ראה גם כוכב ריחני ודומיו).

הרנוג השיטים הוא צמח טפיל ממשפחת הרנוגיים, הגדל על גבי עץ השיטה ועצים שכנים לה. זרעיו המופצים על ידי ציפורים, נובטים על גבי גזע העץ הפונדקאי, והנבט שולח שורש אל תוך הגזע של העץ, ויונק ממימיו. להבדיל מטפילים מושלמים, היונקים מזון מהפונדקאי, ההרנוג לוקח רק מים, ומייצר בעצמו את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה. הפרח האדום מייצר צוף, המושך אליו חרקים וציפורים (בעיקר צופית). פירותיו הדביקים מאד נדבקים למקורי הציפורים, שכדי להפטר מהם מחככים מקורם בעצים סמוכים ובכך מפיצים את הזרעים. גדל לאורך הערבה ובקעת ים המלח. בן משפחתו, דבקון הזית, נטפל לעצי זית ושקד באזורי המרכז.

לועית קטנה הוא צמח ממשפחת הלועניתיים, אשר כותרתו בצורת לוע סגור, שמוגן בפני יובש ו"גניבת" צוף על ידי חרקים שאינם מסוגלים לגמול לפרח בהאבקה. הצמח גדל במרכז הארץ. הפרח ורוד עם כתמים בצבע אדום, שנועדו למשוך את החרקים הרצויים לו.

פרח גדול זה הוא בעצם תפרחת, המכילה קבוצות של פרחים רבים המסודרים כסוכך על מישור אחד, הנפתחים זה לאחר זה במשך זמן ארוך יחסית. צורת פריחה זו אופיינית לבני משפחת הסוככיים. הגזר הקיפח (שמחקרים חדשים הראו שהוא הוא אבי גזר הגינה), נוכר בפריחה לבנה שמספר פרחים עקרים שהשחירו או שצבעם סגול, בולטים במרכז התפרחת, ומהווים מלכודת פתאים לזבובים הנוחתים על הפריחה ומאביקים אותה.

חרצית עטורה הוא פרח ממשפחת המורכבים (שבהם כל "פרח" הוא בעצם קרקפת מורכבת מעשרות פרחים מסודרים). אחד הנפוצים ביותר בין פרחי האביב המוקדם. עלי הכותרת שבהקף צהובים בגוון החלמון, וכל הצמח מזכיר חמניה זוטא. הפרחים שבמרכז נפתחים במעגלים. פורח בין מרץ-יוני, וצובע את נופי השדות והגבעות בצהוב. צורת פריחה דומה יש למינים רבים נוספים (ראה תגיות).

סילון קוצני הוא בן-שיח מדברי ממשפחת המצליבים. כמשתמע משם המשפחה לפרח ארבעה עלי כותרת הערוכים כצלב. צבעם סגול בהיר. ענפיו הקצרים המחודדים בקצותיהם, נושאים עלים בעונת החורף, ובקיץ הם מתייבשים ומוחלפים בעלים זעירים והחודים הופכים לקוצים. הם . פשר שמו המתמיה: נא לזכור שהכינוי "מטוס סילון" הוא "צעיר". בעבר תרגמו הבוטנאים את שמו הלועזי והערבי "סילה" ל"סילון" על שום הפסוק "סילון ממאיר וקוץ מכאיב" (יחזקאל, כ"ח, 24) והשם השתרש

חיננית הבתה הוא פרח ממשפחת המורכבים (שבהם כל "פרח" הוא בעצם קרקפת מורכבת מעשרות פרחים מסודרים). שצבעיו מיוחדים: עלי הכותרת של הפרחים הלשוניים (בהיקף הקרקפת) הם לבנים בגוון ורוד, ואילו הצינוריים (במרכז הקרקפת) הם צהובים-כתומים. פרח יפהפה, המצדיק את שמו. ברוב חלקי הארץ הלא-מדבריים.

פתילת המדבר הינו שיח (הגדל לפעמים לממדי עץ) הגדל בנאות מדבר וגנים בישובי הערבה. הוא מוכר לרבים בשמו הקודם "תפוח סדום". זהו צמח רעיל ממשפחת האסקלפיים. גזעו מעוצה וגבעולו נוטף, עם פציעתו, מיץ חלבי רעיל ומזיק לעיניים. הפרח גדול ויפה, ומופיע בתפרחות מקובצות. הפרי דמוי תפוח, אך כשפותחים אותו מבחינים בזרעים המוקפים בשערות צמריות המשמשות לתפוצה ברוח. שמו מרמז לשימוש מסורתי שעשו בו הקדמונים - כפתילה להציתה בניצוצות היוצאים מנקישת אבני צור.

מקור-חסידה שעיר הוא צמח מדברי, על קרקע לס ומסלע גירני, בנגב. מקור שמו הוא הפרי המאורך כמקור של חסידה, המתפקר לחמש פרודות. כל פרודה נושאת זרע מחודד וחוט מאורך, המסתלסל בהתייבשו, כך שכל היחידה הזאת מהווה מקדח הקודח בקרקע ומבריג את הזרע אל תוכה. צבע הפרח אופייני.

סביון הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח). המין המצולם כאן הוא סביון הערבות הנפוץ באזור הערבה ודרום הארץ, בעיקר אחרי שיטפונות החורף. כסביונים אחרים, זרעיו מצויידים בציצת שיער לבנה (מכאן השם "סביון") היוצרת מעין סוכך, המאפשר לזרע לרחף ברוח להגיע למרחק ניכר מצמח האם, ולנבוט שם. במשפחה גם גם הסביון האביבי.

פרח כחול-סגול ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) שרוב הפרחים שעל התפרחת הם לשוניים (הם מהווים את "עלי הכותרת" של התפרחת, ובכך משווים לה צורה של פרח בודד. שמו הלועזי - ציקוריה - מעלה בזכרונם של ותיקים את תחליפי הקפה שהיו נהוגים בארץ בעת המחסור בקפה בימיה הראשונים של המדינה. גדל במרכז הארץ ואזוריה ההרריים.

הפשתנית הססגונית פרח קטן ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו מותאמים להאבקה על ידי חרקים מבקשי צוף, הנאלצים לפתוח את פתח הכותרת הסגור בכובד משקלם, כדי למצוץ את הצוף האגור בדורבן, צינור אטום מתחת לפרח. צבע הפרח צהוב עם כתמי כתום (מופע צהוב) או סגול עם כתמי כתום (מופע סגול). הוא פורח בנגב בצהוב ובבקעת ים המלח שם נפוץ המופע הסגול.

אירוס הגלבוע הוא צמח ממשפחת האירוסיים, רב-שנתיים, שלהם פרח גדול ומפואר, המהווה סמל לשמירת הטבע בארץ. אירוס הגלבוע מצוי בעיקר במורדות הרי הגלבוע. מינים מפוארים נוספים מצויים בגליל העליון (אירוס הדור), אירוס שחום (הר חברון), אירוס נצרתי, אירוס הנגב ועוד. צבעו ככלחל-סגול. פורח מראשית פברואר ומהווה מוקד ביקור של מאות מטיילים. זקוק באופן נואש להגנה מפני נזקי הפיתוח. צילם: יוסי אלייני.

ראו, צלמו ואל תיגעו.

עירית גדולה הוא צמח ממשפחת השושניים, הפורח בחורף בחבלי המרכז והצפון. הפרחים הלבנים, בגוון הקרם, עם עורק כהה בכל אחד מששת עלי הכותרת, נישאים על גבעולים ארוכים. הצמח אינו נאכל על ידי הצאן, ולכן שורד גם בשדות הסובלים מרעייה מופרזת. קרובה לה עירית צרת-עלים, שלה פרח קטן יותר, הגדלה בדרום ובמזרח.

שמו הוא אחת ממעוררי האסוסיאציה: (צלף מצרי, עכנאי שרוע, זיזיים חשופים, שכרון סיני ועוד). למעשה זהו פרח הנחבא אל הכלים במדרונות לחים בכרמל ובגליל. הפרח הכחול-לבלבן מציץ מתוך עלי גביע מכוסי זיפים - סימן מובהק לבני משפחת הזיפניים.

לוע-הארי הוא פרח ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו מותאמים להאבקה על ידי חרקים מבקשי צוף, הנאלצים לפתוח את פתח הכותרת הסגור בכובד משקלם, כדי למצוץ את הצוף ואגב כך להעביר את האבקה לצמח אחר. צבע הפרח ורוד, הוא פורח בגליל ובהרי יהודה בסוף החורף.
פרח זה הוא אבי לוע הארי התרבותי, שפותח בשלל צבעים.

איך נזהה את פרח נר הלילה החופי?ֿ

פרח צהוב זה הנמנה עם משפחה הקרויה בשמו, משפחת נר-הלילה, הוא מהגר, שהגיע לארץ לראשונה מאמריקה לפני כמאה שנה, נקלט והתפשט לאורך חוף הים-התיכון. פרחיו נפתחים בדרך כלל בשעות הערב, ונובלים למחרתו. בגינות התפשט לאחרונה מין נוסף של נר-לילה, שצבעו ורוד.

משפחת הקוציציים הם צמחים שכשמם כן הוא, עוטרי קוצים חדים. בין הקוצים של הריסן מתחבאים פרחים כחולים או תכולים, שמופיעים למשך זמן קצר לאחר שטפון במדבר. הפירות והזרעים של הריסן מהווים "שעון גשם", הם נסגרים וממתינים לגשם שירטיב את הפרי. הרטבה רצינית גורם לפתיחת הלקטי הפירות, ושרבוב הזרע על גבי שערות, להבטיח שיורטב, אך לא ישקע במים. יש לזכור שכל זה קורה אחרי שהצמח כבר התייבש. מנגנונים אלה ייחודיים לכמה צמחי מדבר קיצוני. בערבה ודרום הנגב.

פורסקליאה שבירה הוא פרח קטן, ממשפחת סרפדיים. עליו בחלקם העליון נושאים זיפים צמירים, הנאחזים בבגד (הילדים קוטפים את העלים ומדביקים להם "דרגות" מעלי הפורסקליאה) . הצמח נקרא על שמו של פר פורסקל חוקר טבע במאה ה- 18 אשר מחקריו שנעשו תוך הקרבת חייו בתנאי המדבר הקשים, שלחוף ים סוף. הפרח ירוק, לא ניכר. צמח מדברי העושה זרעים לרוב, הנובט בעקבות הגשם, או בכל מקום בו מים מרטיבים את הקרקע. נפוץ גם בפארק הולנד, באילת.

צלף סחוסי הוא צמח קוצני ממשפחת הצלפיים, הגדל בנחלים וקניונים בדרום הנגב. ניכר בעליו הירוקים-בשרניים, שקוץ קצר בקצותיהם. הפרח לבן בעל עוקץ ארוך ואבקנים רבים, שביניהם עלי ארוך. אך מתבלט במיוחד הפרי האדום, המלא זרעים-גרגרים. זבובים ודבורים נמשכים לפרחים, וצפורים - בולבולים בעיקר, אוכלים את הפירות בהבשילם. צלפים נוספים שראוי לשים לב אליהם - במרכז וצפון הארץ: צלף קוצני, בנגב נדיר ובסיני: צלף רותמי.

נזמית לופתת הוא פרח ממשפחת שפתניים. הפרחים הבודדים בצבע סגול, הם דמויי גביע צר, הפתוח כלפי מעלה. עלי הצמח לופתים את הגבעול הראשי, מכאן שם המין. תכונה מעניינת בפרחים אלה היא העובדה שחלק מהם לא נפתחים, ונעשית בהם הפרייה עצמית - כלומר אבקתם מאביקה את העלי של אותו פרח. תכונה זו קרויה האבקה עצמית חבויה, המותאמת לתנאי אקלים לח.