לפי הספר "ארבע ההסכמות", הנחות הן בעייתיות מפני שאחרי שאנו מניחים אותן, אנו מתחילים להאמין שהן האמת הצרופה. אחרי הנחה שגויה שעשינו, כשמישהו חושב אחרת ממנה, אנחנו לוקחים את זה אישית ומגיבים בשלילת האמת שלו ובריב מיותר.

לפי הספר "ארבע ההסכמות", על מנת להגדיל את הסיכוי לקבל מה שאנו רוצים הבה נאמר מה אנו רוצים, גם אם נקבל תשובה שלילית. הבה לא נניח שאחרים יודעים, יכולים לדעת או חייבים לדעת מה אנו רוצים, ובאותה מידה נקבל שאחרים גם הם אומרים מה רצונם ושלנו מותר להסכים או לסרב.

בכדי לשמור על חברויות בריאות מציעים לנו בספר "ארבע ההסכמות", בואו נשתחרר מהצורך להיות צודקים! כשאנו מאמינים במשהו ומניחים שאנו צודקים, אנו עלולים להרוס קשרים ואפילו חברויות כדי להגן על דעתנו. אנחנו לא הכנסייה ולא האינקוויזיציה וממש לא חייבים להיות צודקים ולהגן בכל מחיר על האמונה שלנו!

לפי הספר "ארבע ההסכמות", כשאנחנו חשופים ולוקחים דברים אישית, דעה אחת קטנה יכולה להרעיל את כל תפיסתנו והדעה שלנו. הבה נסרב ללגום מכוס התרעלה של הלקיחה האישית ללבנו, של מה שאחרים אמרו או עשו. זה לא אישי ואלו לא אנחנו שם, אלא הם!

לפי הספר "ארבע ההסכמות", אהבה אמיתית היא לקבל את האחר מבלי לרצות לשנות אותו או אותה, כי אם היינו מחבבים אותם אז לא היינו רוצים לשנותם כל כך. אם יש שם צורך בכאלה שינויים אז אולי עדיף מלכתחילה לחפש מישהו שלא נרגיש צורך לשנות.

לפי הספר "ארבע ההסכמות", ההנחה הבעייתית של רוב האנשים היא שכולם רואים את הדברים כמוהם, חושבים, מחליטים ומרגישים כמותם. מכאן שאנו חוששים להיות עצמנו כי הרי אחרים יצחקו, ילעגו, ישפטו ויאשימו אותנו. זה בראש שלנו ואם לא נעשה זאת על אחרים יקל עלינו להאמין שהם לא יעשו זאת לנו. ואם הם כן, למי אכפת בכלל?!

לפי הספר "ארבע ההסכמות", המיטב שלנו אינו זהה בנסיבות, מצב בריאותי, שעות או מצבי רוח משתנים. הבה נשתדל לעשות בכל הנסיבות את הטוב ביותר האפשרי ונימנע משיפוט עצמי, חרטה והלקאה עצמית. הבה נקדיש את תשומת ליבנו למצבנו עכשיו ונעשה את המיטב! - זו תחילתה של הבנה, תחילתו של חלום.

הבה נשתחרר מהשיפוט העצמי - גם הדעות שלנו על עצמנו אינן בהכרח נכונות. לכן איננו חייבים לקחת דברים שעוברים לנו בראש באופן אישי! כך מוסבר בספר "ארבע ההסכמות".