דבורנית זו, אשר נראית דומה יותר לדבורה מאשר אחרות, נמנית על משפחת סחלביים, שמבנה הפרח שלהן מדמה צורת דבורה. לדמיון החיצוני הזה מתלווה גם ריח אופייני, המשמש פרומון (חומר כימי המשפיע על בעלי חיים), המושך אילו את זכרי הדבורה כדי "להזדווג" עם הפרח, תרמית ידועה לשמצה בעולם הטבע. זכר הדבורה נעמד על השפית הרחבה שדגם צבעוני "מצויר" על פניה, מכניס ראשו אל פנים הפרח ואגב כך נצמדים אל גבו האבקיות, חלק המכיל את גרגרי האבקה של הצמח. הזכר המרחף לעבר פרחים אחרים מאותו מין, מפרה את פרחיו.

הצבי הוא בעל פרסה שסועה שנפוץ בכל חלקי הארץ. הצבי ארץ-ישראלי נמצא במרכז וצפון הארץ, צבי המדבר בנגב, וצבי השיטים באיזור יטבתה. לזכר קרניים מעוצבות ומרשימות, ואילו לנקבה קרניים קטנות ולרוב לא שוות. הצבאים מאפיינים את נופים המישורים, ואילו היעלים חיים בנוף הסלעי. שמם נזכר בתנ"ך בדרך כלל כביטוי ליופי ("הצבי ישראל על במותיך חלל") או בזריזותו ("כצבאים על ההרים למהר" - דברי הימים א'). גלליהם והפרשותיהם מוטלים בנקודות מסויימות, ומשמשים כביטוי טריטוריאלי ("תחנות ריח"). הצבי הישראלי התרבה לאחרונה באזורי הגליל התחתון ובגולן, ומתקיים מעקב אחרי אוכלוסיותיו על ידי רשות הטבע.

הסחלבים הם פרחים יפהפיים בדרך כלל, שצורת הפרח בהם משוכללת, וכוללת שפית רחבה, עליה נוחתים החרקים המנסים להגיע אל הצוף המסתתר בתור "מערת" הפרח, הנוצרת מיתר עלי הכותרת. לכל מין הרכב צבעים וצורות משלו. הסחלב האנטולי הוא מהמינים הכי נפוצים בחורש הישראלי. צבע הפרח ורד-אדום, אך השפית הרחבה שבולטת בקדמתו היא להירה ומנוקדת בנקודות אדומות. פורח באמצע החורף.

תלתן הארגמן הוא פרח של צמח ממשפחת הפרפרניים שסימנו (שניכר גם בשמו) הוא העלה, המתחלק לשלושה עלעלים (עלה תלתני). זהו אחד המינים הנפוצים באיזור המרכז ובאזורים ההרריים. הפרח אינו אלא מתפרחת צפופה המורכבת מעשרות פרחים שצורתם פרפרנית וצבעם אדום ארגמני.

אלו היערות הטובים לאיסוף פטריות באזור ירושלים והרי יהודה:

הר אדר

יער ירושל

יער הנשיא (יער צרעה) - כאן גדלה פטריית אוזניית הכלך.


אזהרה: אין לקטוף ולאכול פטריות ללא היכרות אישית ומדוייקת עם סוגי הפטריות! טעות יכולה לעלות בחייכם!

חיננית הבתה הוא פרח ממשפחת המורכבים (שבהם כל "פרח" הוא בעצם קרקפת מורכבת מעשרות פרחים מסודרים). שצבעיו מיוחדים: עלי הכותרת של הפרחים הלשוניים (בהיקף הקרקפת) הם לבנים בגוון ורוד, ואילו הצינוריים (במרכז הקרקפת) הם צהובים-כתומים. פרח יפהפה, המצדיק את שמו. ברוב חלקי הארץ הלא-מדבריים.

הסחלבים הם פרחים יפהפיים בדרך כלל, שצורת הפרח בהם משוכללת, וכוללת שפית רחבה, עליה נוחתים החרקים המנסים להגיע אל הצוף המסתתר בתור "מערת" הפרח, הנוצרת מיתר עלי הכותרת. לכל מין הרכב צבעים וצורות משלו. הסחלב הפרפרני שפית ורודה ועלי כותרת נוספים באותו גוון, המעוטרים בדגם של קווים. גדל בכל האזורים ההרריים של מרכז וצפון הארץ. פורח בסוף החורף.

הדבורניות, כמשתמע משמן, הם פרחים ממשפחת סחלביים, שמבנה הפרח שלהן מדמה צורת דבורה. לדמיון החיצוני הזה מתלווה גם ריח אופייני, המשמש פרומון (חומר כימי המשפיע על בעלי חיים), המושך אילו את זכרי הדבורה כדי "להזדווג" עם הפרח, תרמית ידועה לשמצה בעולם הטבע. זכר הדבורה נעמד על השפית הרחבה ומכוסת לבד דמוי קטיפה, מכניס ראשו אל פנים הפרח ואגב כך נצמדים אל גבו האבקיות, חלק המכיל את גרגרי האבקה של הצמח. הזכר המרחף לעבר פרחים אחרים מאותו מין, מפרה את פרחיו.

הזעזועית הגדולה אינו פרח אלא שיבולית של צמח ממשפחת הדגניים, שהיא מיוחדת במינה. לשיבולית צורת מכבד, התלויה כדמעה (מכאן גם השם העממי "דמעות חווה") ומזדעזעת ברוח. צמח קטן ויפהפה, שמרבים לאספו לתצוגה וכצירוף לזרי פרחים.