תופעת חריגות הבניה הינה מכת מדינה. 104 הועדות המקומיות ברחבי ישראל מגישות רבבות כתבי אישום מדי שנה בגין חריגות בניה. אולם האם יכולה הועדה המקומית (העיריה) להגיש כתב אישום בגין חריגת בניה ולהרוס את החריגה בכל עת וללא הגבלה, גם לאחר עשרות שנים? התשובה מפתיעה!

עבירת "בניה ללא היתר", הלא היא "חריגת הבניה" מוגדרת בסעיף 204 לחוק התכנון והבניה. העונש הקבוע לעבירה זו הינה שנתיים מאסר לכל היותר ולפיכך מסווגת עבירה זו כ"עוון" ולא כ"פשע".

והנה ההפתעה: עבירות מסוג "עוון" מתיישנות בתוך 5 שנים ממועד ביצוע העבירה. לפיכך, גם עבירת "בניה ללא היתר" מתיישנת תוך תקופה זו. במילים אחרות, ניתן להגיש כתב אישום בגין חריגת בניה בתוך 5 שנים בלבד ממועד ביצוע החריגה.

כנגד אחד מלקוחותי הוגש כתב אישום בגין בניית בריכת שחיה ללא היתר. בבית המשפט הצגנו את החשבונית שהוציא לו הקבלן אשר בנה בעבורו את הבריכה. מועד החשבונית היה 5 וחצי שנים לפני מועד הגשת כתב האישום. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על זיכויו ולא הוציא צו להריסת הבריכה. כיום משתכשך הלקוח בבריכה הגם שאין לה היתר! עד כמה שהדבר מוזר – זהו החוק כיום במדינת ישראל.

הערה: לועדה המקומית נתונה סמכות מוגבלת לבצע הריסה אף ללא הרשעה (סעיף 212 לחוק) אולם בפועל הסמכות הינה מצומצמת ביותר ואינה מאפשרת הריסה של מרבית חריגות הבניה.

לסיכום: חריגת בניה אשר בוצעו למעלה מ- 5 שנים לפני הגשת כתב האישום התיישנו ובעיקרון לא ניתן להוציא נגדן צו הריסה (בכפוף כמובן להעלאת טענת ההתיישנות על ידי הנאשם!), וזאת למעט מקרים חריגים ביותר, של הריסה ללא הרשעה.