ההצגה החביבה הזו כתובה יפה (יהושוע סובול) מבויימת היטב (עודד קוטלר), כוללת תפאורה מדויקת ויפה והכי חשוב - משוחקת מצוין.. אפילו אנחנו נהנינו. ברור שלהגיד שהיה כיף, על סיפור כואב כמו הסיפור הזה, עלול להיות קצת בעייתי אבל בכל זאת היה גם קצת כיף.
אבל בסוף הדברים חשוב לאמר שמעבר לנקודת המבט המיוחדת שבה הוצג הסיפור (בחור צעיר ולוחמני נלחם את השפלתו של אביו המפוטר למול הבעלים-מנהל הוולגרי והנובוריש של חברת האוטובוסים העירונית - אלברט אילוז שהוא הרע הכי טוב בתיאטרון הזה - ומוכיח את חוסר היושר שהביא לפיטורי האב) יש כאן מקרה מייצג וביקורת נוקבת על כל עידן ההפרטה לשיטותיה, שכן לא רק מפעלים וחברות מופרטות היום - הם מפריטים כל דבר שזז: ערכים, פרות קדושות, רגשות ומה לא - היזהרו גם אתם כי גם אתכם עלולים להפריט בסוף!
הסיפור אמיתי, אגב, ולא נגמר בשביתה שארגנו ההם בבאר-שבע. אחרי שמסתיימת ההצגה והחיים חוזרים אנחנו נזכרים שהשביתה נשברה מהר מאד כי היה מישהו חזק יותר מהנהגים ושאחרי סוף המחאה מצא עצמו הבחור הצעיר והנמרץ שבהצגה, "גיבור מעמד הפועלים" בשבילכם, עוד מובטל באר-שבעי נוסף בסטטיסטיקה העצובה של "המיתון שנגמר" בישראל מודל 2006.
אז אם במקום "היזהרו בבני נהגים - שמהם תצא המחאה" יצא משהו כמו "הגברים בוכים בלילה" זו הבעיה של כולנו.

הנה ביקורת ב-5 מילים על ההצגה "מפיסטו" בקאמרי:

חזק, גם כשטיראן לא מבריק.

ביקורת ב-5 מילים על קברט של חנוך לוין בבולגרית:

אולי מרגיש אייטיז אבל מרגש.

הנה ביקורת ב-5 מילים על ההצגה "כבוד אבוד" של הקאמרי"

מעולה לחובבי אמנות ופילוסופיה דתית.

ביקורת ב-5 מילים על ההצגה איש קטן מה עכשיו:

תאטרון מעולה וסוחף. רוצו מהר!

ביקורת ב-5 מילים על ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה” בקאמרי:

לא רעה אך קשה להמליץ.