המושית היא אחת החיפושיות הנפוצות ביותר, וללא ספק המוכרת ביותר לילדים שמכנים אותה פרת משה רבנו. שמה המדעי אף הוא "מרים גבה" - קוקסינלה. חיפושית עגלגלה, שלה כנפיים פעילות מכוסות על ידי כנפי חפייה צבעוניים (אדום עם נקודות שחורות). מהלך חייה כרוך בנדידה מחבלי ארץ נמוכים להרים הגבוהים באביב, שאז רואים אותה במקומות בהם היא נדירה - כמו באילת, שם צולמה על ידנו. משפחת מושיתיים. הזחלים שחורים וחיים על גבי צמחים. בצילום: המין "מושית האחת-עשרה" שלו 5 נקודות שחורות על כל כנף ונקודה אחת בעורף.

זנב הסנונית הוא פרפר מהיפים שבפרפרי הארץ, שהסימן העיקרי שלו הוא שתי "אונות זנב" בחלק האחורי של כנפיו. מה שהרבה אנשים לא יודעים הוא שה"תולעת" הצבעונית המצולמת כאן איננה אלא הזחל של פרפר זה. לפרפרים בכלל יש מחזור חיים שבו מהביצה מתפתח זחל שמבלה את כל זמנו בזלילה של עלים והצטיידות במזון לקראת השלב הבא, שהוא התגלמות בתוך פקעת קורים שהזחל טווה, ובה הוא עובר שינוי מהפכני - מזחל דמוי תולעת בוקע פרפר מעוף, שמרחף מפרח לפרח למצוץ מצופו. צבעיו הבולטים של הזחל מהווים דגם אזהרה, שבו הוא מדגיש את היותו מפריש חומר דוחה, ואף רעיל.

הגולש אורן וסר מציע את האתר המצורף להיכרות עם הזחל.

כאן מוצג הטחבן בקבוצת החרקים, למרות שאיננו חרק כלל ועיקר. הוא - ואל תתפלאו - סרטן יבשתי מקבוצת הטחביות, מסידרת שווי הרגל, שנציגיה מצויים גם בים וגם בנהרות ובאגמים. בניגוד לטחביות הימיות, שלהן זימים לנשימה, לטחבן אבר נשימה הדומה לזה של החרקים, ומאפשר נשימת אוויר. הם מתחפרים בקרקע ונזונים מרקב עלים, ופסולת אורגנית אחרת. מצויים בעיקר בצפון הנגב ובהר הנגב.

צר כנפיים, אשר במנוחתו מקפל את כנפיו זה על גבי זה. צבעיו בולטים: רקע שחור וכתמים אדומים בולטים. הצבעים הבולטים באים להזהיר את הטורפים שלו, שהם בעיקר ציפורים, לבל יאכלו אותו כי דמו מכיל חומרי רעל - והדגם נקרא דגם אזהרה, שמטרתו להבטיח שרידותו.

הארבה הוא חגב החי במדבר בדרך כלל במספרים קטנים. בהשפעת אירועים אקולוגיים שונים - כמו ריבוי טבעי מהיר ושרידות גבוהה - נוצרות אוכלוסיות ענקיות המשנות את אפיונן ומתחילות לנדוד לארצות אחרות, שעל גבולות המדבר ומשחיתות את היבולים בהן. האירוע האחרון, ב- 2005, הביא להקות ענקיות מדרום, שנדדו והגיעו עד מרכז הארץ, ומשם חלפו לארצות הסמוכות. בצילום להקה באזור אילת.

הכדית היא צירעה יחידאית, כלומר אינה חיה בחברות וקנים המאוכלסים בפרטים רבים, אלא היא בודדת. היא בונה את קינה שפתחו דמוי ראש כד (מכאן גם שמה), מבוץ מודבק לאבנים ולמצע מוצק. לקן היא מכניסה זחלי פרפרים ששיתקה בעוקצה, לשמש מזון לזחל שלה, שיבקע מהביצה המטלת בקן. לאחר מכן אוטמת את הקן ועוזבת. איננה מסוכנת לאדם.

גמל שלמה הוא חרק טורף הניכר ברגלי הטרף שבקדמת גופו. בארץ כמה מיני גמל שלמה, הטורפים חרקים כולל מעופפים כזבובים הנמשכים לאור בלילה. תצפיות הראו שהנקבות טורפות את בני זוגן בעת ההזדווגות, התנהגות המשמשת דוגמה לשימצה. יש מינים החיים גם במדבר הצחיח.

השחרורית פימליה היא חיפושית עגלגלה, המהלכת לה על חול ואדמות קלות במדבר ועמק החוף הים-תיכוני. להבדיל מחיפושיות אחרות, השחרוריות אינן מסוגלות לעוף (כנפי חפייה המכסות את כנפי התעופה מאוחות ולא נפתחות). נזונה מזרעים. משפחת השחרוריתיים. הזחלים חיים בקרקע.

השחאורית קרויה בשם זה בשל היותה פעילה בשעות האור. בסוג זה כמה מינים החיים באזורים הצחיחים ביותר בנגב, מתוך התרסה כנגד העיקרון לפיו בעלי חיים כהים לא מותאמים לחיים באזורים חמים. להבדיל מחיפושיות אחרות, השחרוריות אינן מסוגלות לעוף (כנפי חפייה המכסות את כנפי התעופה מאוחות ולא נפתחות). נזונה מזרעים. הזחלים חיים בקרקע.

דנאית הדורה היא פרפר ממשפחת דנאיתיים שהזחל שלו גדל על צמחים ממשפחת אסקלפיים, כפתילת המדבר (ראה סטיפ). הפרפר הצבעוני ידוע כמין נודד, המגיע לארץ במספרים גדולים מדרום ים סוף. בארץ מצוי בעיקר לאורך בקעת הערבה וים המלח. לותיקים ידוע בשם "דנאית תפוח-סדום", שמה הקודם של פתילת המדבר.

הכושן הוא חגב שחור גדול-יחסית, המנוקד בנקודות צהובות. דגם שחור-צהוב נחשב, גם בבעלי חיים אחרים, כדגם אזהרה, אשר מרתיע טורפים. הכושן ידוע כמי שנזון מצמחים רעילים ממשפחת אסקלפיים, הכושן הצעיר, שצורתו דומה לזו של הבוגר, אלא הוא ירוק וקטן וכנפיו לא-מפותחות (אין לחגבים זחל השונה מהבוגר), מתיז למרחקים נוזל צורב, העלול לגרום לעיני בני אדם עיורון זמני. הבוגרים נראים לרוב בזוגות על הצמחים הרעילים, ולאחר הזדווגות מטילה הנקבה את הביצים בקרקע לחה. בקיעת הביצים רק בשנה הבאה.

הצרעות הן קרובות הדבורים, וחיות כמותן במושבות הנבנות על ידן, ומלכה או מלכות המטילות ביצים, כשהפועלות בונות את הקן ומאכילות את הזחלים. קן הפלכית בנוי מ"נייר" הנוצר על מצמחים לעוסים על ידי הפועלות, ומורכב על גבעולים גבוהים בנוף הפתוח (חלק עליון של הצילום). בו מוטלות הביצים וגדלים הזחלים, ומתגלמים. הצירעה עצמה מביאה מזון לקן ומסוגלת להגן עליו מפני פולשים. דגם הצבעים של הצירעה (תחתית הצילום) דומה לזה של הדבורים והצרעות המסוכנות, אך זו איננה מסוכנת לאדם.

רבים מהפרפרים נקראים בשם הצמחים אליהם הם קשורים, או כזחלים שניזונים מהצמח, או שהם מעדיפים את הפרח שלהם. נמפית החורשף היא אחד המינים הנפוצים של פרפרי הארץ. זהו פרפר יומי, שידוע גם כמין נודד, המגיע לארץ במספרים גדולים מהדרום ממצריים וסודן.

השפיריות הן חרקים מעופפים, מסידרת שפיראים. הזכר של מין זה ניכר בכתמים החומים-כהים על הכנפיים. נמצאת בעמק הירדן ועמק החוף, בעיקר לאורך דרכים. קרובה לה השפירית האדומה, שצבעה כשמה. הזחל חסר הכנפיים מתפתח במים, בשחייה.

הרפרף המסורטט הוא פרפר לילי ממשפחת רפרפיים, הניזונים מצוף פרחים שהם מוצצים באמצעות חדק ארוך. הרפרף המסורטט הוא אחד הגדולים שביניהם. מצוי בכל הארץ ומטיל ביציו על צמחים. הזחלים ניזונים מהצמחים.

השפיריות הן חרקים מעופפים, מסידרת שפיראים. הזכר של מין זה ניכר בצבעו האדום עז, ואילו הנקבה צהובה עד חומה. נמצאת במקורות מים בכל הארץ. הפרט המצולם כאן צולם בכנרת. הזחל חסר הכנפיים מתפתח במים, בשחייה.