שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
על מה חשוב להקפיד בחינוך ילד בשנה השניה לחייו?
כשילד בן שנתיים מתנגד לכם, קודם כל הכירו בכך שזה לא מכוון נגדכם אלא שלב בהתפתחות ושלב טבעי ונורמלי. בכל מקרה כדאי לעשות כך:
1. התחילו להציב גבולות אך עשו זאת בנושאים חשובים (בטחונו של הילד, בריאותו ופגיעה באחרים) ולא בכל נושא.
2. למול אלה יש לעודדו לעצמאות בכל נושא שלא מסכן אותו.
3. כדאי להמעיט באיסורים ולהעדיף הזזה של הילד מכל מקום מסוכן או בלתי רצוי או להציע חלופות רצויות, תוך נתינת ביטוי מילולי לסכנה ("חשמל זה מסוכן. בוא נלך לכאן").
4. יש להמעיט מאד בטלוויזיה.
מה לעשות כשפעוט משחק לבד ולא עם חברים?
הטוב ביותר שתוכלו לעשות הוא לנהוג בילד בסובלנות ואמפטיה ובכך לפתח תכונות אלה אצלו ולרסן את התוקפנות הטבעית שלו. ילדכם נמצא עדיין, כפי הנראה, בשלב שבו הוא עדיין מרוכז בעצמו ובמשחקיו.
בזמן כלשהו בשנה השלישית לחייהם, מתחילים הפעוטות את השלב החברתי בהתפתחותם, שלב בו הם מתחילים לשחק ביחד ובתיאום (בעבר שיחקו זה ליד זה ועתה - זה עם זה). לגיל זה אופייניים משחקי "כאילו" - רופא, בנאי, טבח וכדומה - המפתחים כישורים חברתיים ודמיון, ומשחקים מורכבים ומבוססי שיתוף והדדיות.
על אף שלרוב מתחיל השינוי בגיל שנתיים, חשוב לזכור שלכל ילד קצב התפתחות משלו.
בכל מקרה, חשוב לדעת שעד גיל 5 אמורה התוקפנות וההתרכזות של הילד בעצמו, להתחיל להיעלם, לטובת התנהגות חברתית ואמפטית שמאופיינת, בין השאר, בתוקפנות ההולכת ומתרסנת ובגילויי רגישות לכאב של ילד או אדם אחר.
מגיל 6 מומלץ לעודד אותם להשתתף בחוגי יצירה וספורט - שם יפגשו חברים בגילם, להזמין חברים אליכם ולתאם שילדכם יוזמן אליהם ולהזמין חבר איתו לטיול שבת או להליכה לקניון.
מעבר לכך, כדי לאפשר לו לתפוס מקום בין חבריו, חשוב לחזק את הבטחון של הילד בערכו (מחמאות רבותי, מחמאות! - תנו לו משימות וחזקו את ביצועיו במילויין) וביכולתו להתמודד עם קשיים בעצמו - אל תעזרו לו בכל החלטה וביצוע משימה - הוא יכול לבד!
ילדי בן שנתיים מרבה לסכן את עצמו. איך לטפל בכך?
איזה פעילויות מתאימות לילדים בגילאי שנה עד שנתיים?
בגיל שנה עד שנתיים הילד יכול לצפות בספרי תמונות, לצייר ולצבוע (בקשקוש) או לבנות בקוביות. גם השחלת חרוזים עם חור עבה על שרוך ליצירת מחרוזת - משחק שתורם לקואורדינציה של הילד. אפשר גם להציע השחלות לפי צבעים או בצירופי צבעים.
הפעוט יכול גם "לעזור" במלאכות הבית - לסייע בהשקיית עציצים, בניקוי במטאטא ובאיסוף צעצועים לארגז. הוא יכול לשחק באמבטיה (אך עדיין תחת השגחתכם) ולאסוף לאחריה את הצעצועים שהשיט בה.
ילדי בן השנתיים-שלוש לא רוצה להתלבש בבגד מסוים. מה לעשות?
קודם כל זכרו שגם פיתוח הטעם האישי הוא חשוב להתפתחותו ושהמאבק בגילאים הצעירים הוא בין הרצון לעצמאות לבין התלות הקיימת והטבעית של הילד בהורים. נסו לכן להציע להם לבחור מתוך שניים שלושה בגדים שאתם מציגים בפניהם ובכך תעבירו את המסר שדעתם ועצמאותם נחשבים ולגיטימיים אך אתם כהורים עדיין לעזרתם.
באיזה גיל ילדים מפסיקים לישון בצהריים?
ילדים נגמלים משנת צהריים בין גיל שנתיים לגיל חמש. לא כל הילדים זקוקים למנוחה בצהריים ויש ילדים המפזרים את שעות השינה שלהם בצורה שונה על פני שעות היום. כדאי להיות קשובים לצורכי הילד, לתת לו להירדם אם הא רוצה בכך ולא להתעקש על כך אם אינו רוצה.
ילדי בן שנתיים חוטף צעצועים מחבריו - מה לעשות איתו?
התוקפנות בגיל הזה היא נורמלית להתפתחותו של הילד. עליכם ללמד אותו לשלוט בתוקפנות שלו וללמד אותו ביטויים מילוליים שיחליפו את התוקפנות הפיזית וחטיפת הצעצועים ("תן לי בבקשה את הבובה").
כשילד בן שנתיים מתנגד לכם, קודם כל הכירו בכך שזה לא מכוון נגדכם אלא שלב בהתפתחות ושלב טבעי ונורמלי. בכל מקרה כדאי לעשות כך:
1. התחילו להציב גבולות אך עשו זאת בנושאים חשובים (בטחונו של הילד, בריאותו ופגיעה באחרים) ולא בכל נושא.
2. למול אלה יש לעודדו לעצמאות בכל נושא שלא מסכן אותו.
3. כדאי להמעיט באיסורים ולהעדיף הזזה של הילד מכל מקום מסוכן או בלתי רצוי או להציע חלופות רצויות, תוך נתינת ביטוי מילולי לסכנה ("חשמל זה מסוכן. בוא נלך לכאן").
4. יש להמעיט מאד בטלוויזיה.
הטוב ביותר שתוכלו לעשות הוא לנהוג בילד בסובלנות ואמפטיה ובכך לפתח תכונות אלה אצלו ולרסן את התוקפנות הטבעית שלו. ילדכם נמצא עדיין, כפי הנראה, בשלב שבו הוא עדיין מרוכז בעצמו ובמשחקיו.
בזמן כלשהו בשנה השלישית לחייהם, מתחילים הפעוטות את השלב החברתי בהתפתחותם, שלב בו הם מתחילים לשחק ביחד ובתיאום (בעבר שיחקו זה ליד זה ועתה - זה עם זה). לגיל זה אופייניים משחקי "כאילו" - רופא, בנאי, טבח וכדומה - המפתחים כישורים חברתיים ודמיון, ומשחקים מורכבים ומבוססי שיתוף והדדיות.
על אף שלרוב מתחיל השינוי בגיל שנתיים, חשוב לזכור שלכל ילד קצב התפתחות משלו.
בכל מקרה, חשוב לדעת שעד גיל 5 אמורה התוקפנות וההתרכזות של הילד בעצמו, להתחיל להיעלם, לטובת התנהגות חברתית ואמפטית שמאופיינת, בין השאר, בתוקפנות ההולכת ומתרסנת ובגילויי רגישות לכאב של ילד או אדם אחר.
מגיל 6 מומלץ לעודד אותם להשתתף בחוגי יצירה וספורט - שם יפגשו חברים בגילם, להזמין חברים אליכם ולתאם שילדכם יוזמן אליהם ולהזמין חבר איתו לטיול שבת או להליכה לקניון.
מעבר לכך, כדי לאפשר לו לתפוס מקום בין חבריו, חשוב לחזק את הבטחון של הילד בערכו (מחמאות רבותי, מחמאות! - תנו לו משימות וחזקו את ביצועיו במילויין) וביכולתו להתמודד עם קשיים בעצמו - אל תעזרו לו בכל החלטה וביצוע משימה - הוא יכול לבד!
רצוי להגיב במשוב שלילי על סיכון של הילד את עצמו, תוך הרחקתו ממוקד הסכנה. צריך לזכור שהסקרנות שעומדת בבסיס ההתנהגות הזו רצויה להתפתחות שלו. משום כך, על אף שיש להציב לילד גבולות, ובמיוחד בנושאים הקשורים בפגיעה באחרים, יש להיזהר שלא לחסל את התוקפנות הטבעית שמתפתחת בגיל הזה ובכך להפכו למבוגר חששן וחסר יכולת לעמוד על שלו.
בגיל שנה עד שנתיים הילד יכול לצפות בספרי תמונות, לצייר ולצבוע (בקשקוש) או לבנות בקוביות. גם השחלת חרוזים עם חור עבה על שרוך ליצירת מחרוזת - משחק שתורם לקואורדינציה של הילד. אפשר גם להציע השחלות לפי צבעים או בצירופי צבעים.
הפעוט יכול גם "לעזור" במלאכות הבית - לסייע בהשקיית עציצים, בניקוי במטאטא ובאיסוף צעצועים לארגז. הוא יכול לשחק באמבטיה (אך עדיין תחת השגחתכם) ולאסוף לאחריה את הצעצועים שהשיט בה.
גיל שנתיים
קודם כל זכרו שגם פיתוח הטעם האישי הוא חשוב להתפתחותו ושהמאבק בגילאים הצעירים הוא בין הרצון לעצמאות לבין התלות הקיימת והטבעית של הילד בהורים. נסו לכן להציע להם לבחור מתוך שניים שלושה בגדים שאתם מציגים בפניהם ובכך תעבירו את המסר שדעתם ועצמאותם נחשבים ולגיטימיים אך אתם כהורים עדיין לעזרתם.
ילדים נגמלים משנת צהריים בין גיל שנתיים לגיל חמש. לא כל הילדים זקוקים למנוחה בצהריים ויש ילדים המפזרים את שעות השינה שלהם בצורה שונה על פני שעות היום. כדאי להיות קשובים לצורכי הילד, לתת לו להירדם אם הא רוצה בכך ולא להתעקש על כך אם אינו רוצה.
התוקפנות בגיל הזה היא נורמלית להתפתחותו של הילד. עליכם ללמד אותו לשלוט בתוקפנות שלו וללמד אותו ביטויים מילוליים שיחליפו את התוקפנות הפיזית וחטיפת הצעצועים ("תן לי בבקשה את הבובה").
